נַבָּטִים, עם קדום שמוצאו ערבי; בכתובותיו הוא מכונה "נבטו", ואילו במקורות הקלאסיים מסוף המאה ה-4 לפני הספירה הוא נקרא בשם "נבטים" או "ערבים". המקורות העיקריים לתולדות הנבטים הם כתביהם של היירונימוס מקארדיה (כפי שנשתמרו אצל דיודורוס), סטראבון, יוסף בן מתתיהו ואחרים.
מאמצע המאה ה-1 לפני הספירה השתרעה ממלכתם, שבירתה פטרה, על פני צפון ערב, אדום, חלק ממואב, החורן, הנגב וסיני. הם התפרנסו ממסחר בבשמים ותבלינים, שרכשו בערב והביאו בשיירות גמלים אל חופי הים התיכון, בייחוד אל אזור עזה. וכן הקימו רשת של תחנות דרכים לאורך נתיבי השיירות. בתחנות אלו היו מקדשים, בתי קברות מרכזיים, מיתקני צבא, מיתקנים לגידול גמלים, מאגרי מים ומקומות...
