נהר

נהר המקונג באסיה הדרומית-מזרחית (צילום: גטי אימג' בנק ישראל)

שיפוע האפיק של הנהר הוא הזווית שבין האפיק לבין קו אופקי דמיוני. בדרך כלל נמדד השיפוע באלפיות, המונה מבטא את מספר המטרים, והמכנה - את מספר הק"מ. שיפועי הנהרות שונים זה מזה, ובמקרים רבים אף שונים משיפוע פני השטח שבו הם זורמים. השיפוע הכללי של בקעת הירדן (למשל, מים כנרת לים המלח), הוא 1.79 אלפיות (1.79 מ' ל-1 ק"מ), ואילו שיפועו של נהר הירדן, המפותל מאוד - 0.80 אלפיות בלבד. שיפועו של הנהר הענק אמזונס עד למרחק של 3,000 ק"מ משפכו הוא אפסי - 0.005 אלפיות - והמים זורמים בו בכוח דחיפתם של המים הבאים מלמעלה.

לנהרות חשיבות מרובה בגיאוגרפיה האנושית. מימיהם מנוצלים להשקיה, ומאפשרים עיבוד חקלאי רצוף גם במקומות שכמות המשקעים בהם אינה מרובה. לא במקרה צמחו הציוויליזציות הקדומות הגדולות ביותר לצד נהרות (הנילוס במצרים, הפרת והחידקל במסופוטמיה, הגנגס והאינדוס בהודו, הנהר הצהוב בסין). הנהרות יוצרים מכשולים טבעיים לתנועה ביבשה, ולכן נודעה חשיבות היסטורית מרובה למעברות - מקומות שניתן לחצות בהם את הנהרות - וערים רבות קמו במקומות אלה, שאליהם התנקזו באופן טבעי דרכי הסחר. לעומת זאת, נהרות רבים מאפשרים שיט למרחק רב מן השפך אל פנים הארץ, ומאפשרים את הקמתם של מרכזי מסחר ותעשייה שלא על חוף הים. בארצות רבות קושרו הנהרות אלה לאלה בתעלות מלאכותיות, וכך נוצרה מערכת תחבורה מסועפת המבוססת על השיט, שהיתה חשובה ביותר לפני הופעתם של אמצעי התחבורה הממוכנים.

נהר תמזה בלונדון (צילום: סי די בנק)

פן אחר הוא המפגע הכרוך בעליית מי נהרות על גדותיהם עקב כמות גדולה של משקעים באגני הניקוז שלהם. הגם שבמצרים העתיקה, למשל, גאות הנילוס היתה הגורם לפריון האדמה, סובלים רבים מתושבי העולם עד עצם היום הזה מאסונות טבע קשים בדמות שיטפונות הרסניים, בייחוד בסין. מסיבה זו הוקמו סכרים על נהרות רבים, כדי לווסת את הזרימה, ואפיקיהם של נהרות אחרים הוטו או נחפרו לעומק. סיבה אחרת לבניית סכרים היא אגירת מים לשימוש בעונת היובש, וסיבה נוספת - הפקת כוח הידרו-חשמלי. לרוב משרת סכר יחיד את כל המטרות הללו גם יחד.

לכתבה המלאה – לחצו כאן.