נח

לידתו של נח מתוארת לקראת סוף פרשת בראשית כאות מבשר טובות. אביו למך קרא לו בשם נח, מתוך אמונה ביכולתו להביא נחמה לאנושות: "זה ינחמנו ממעשנו ומעצבון ידינו מן האדמה אשר אררה ה'" (בראשית ה כט).

בספר בראשית מובאים שני סיפורים הקשורים בנח. בראשון מתוארת הצלתו מן המבול כאדם צדיק, ותפקידו בבנייה מחדש של האנושות כולה. בשני מסופר על הכרם שנטע, על השתכרותו, ועל תגובתו לאחר שנודע לו על מה שהתרחש בשנתו. מעט לפני ראשיתו של סיפור המבול מסופר לנו כי לאחר שמלאו לנח 500 שנה נולדו לו שלושה בנים - שם, חם ויפת. על הנשים במשפחתו לא מספק המקרא מידע.

המבול בא לעולם בשל רוע האדם. נח היה יוצא דופן בהתנהגותו הראויה "נח איש צדיק תמים היה בדורותיו, את האלוהים התהלך נח" (בראשית ו, ט), ועל כן בחר האל להצילו מן הפורענות הקרבה: "ויאמר אלוהים לנוח קץ כל בשר בא לפני כי מלאה הארץ חמס מפניהם והנני משחיתם את הארץ; עשה לך תיבת עצי גופר קנים תעשה את התיבה" (בראשית ו יג-יד). לפי הוראת אלוהים, עם פתיחת המבול נח יכנס לתיבה עם משפחתו, ויאסוף אל התיבה זכר אחד ונקבה אחת מכל מיני החי הלא טהורים, ושבעה זכרים ונקבות ממיני החי הטהורים. המטרה היתה להחיות מחדש את עולם החי לאחר תום המבול.

"תיבת נח", אדוארד היקס, 1846

המבול החל בשנת ה-600 לחייו של נח. המים ירדו מן השמיים בסערה במשך 40 יום, האנושות וכלל בעלי החיים נמחו מעל פני האדמה, והארץ חרבה: "ויימח את כל היקום אשר על פני האדמה, מאדם עד בהמה עד רמש ועד עוף השמיים ויימחו מן הארץ; ויישאר אך נוח ואשר איתו בתיבה" (בראשית ז כג). לאחר תום 40 ימי המבול מילאו המים את הארץ. בהדרגה ירד גובה המים, ובתום 150 יום נחה התיבה על הרי אררט. עברו עוד כמעט שלושה חודשים עד שפסגות ההרים האחרים התגלו מעל המים, ועוד 40 יום נוספים עד הרגע בו שאלת היציאה מהתיבה עמדה על הפרק. נח שלח מן התיבה את העורב בכדי לדעת האם יבשה האדמה, אך זה שב לתיבה. לאחר מכן נשלחה היונה, וגם היא שבה לתיבה. עברו שבעה ימים והיונה נשלחה שוב, כשהפעם היא שבה לתיבה עם עלה זית בפיה. לאחר שבוע נוסף, משנשלחה היונה ולא שבה עוד, הבין נח כי ניתן לצאת מן התיבה.

האלוהים קרא לנח ולמשפחתו לצאת אל העולם ולבנות מחדש את האנושות. נח הקים במקום מזבח והקריב קרבן לאלוהים. בשלב זה בירך אלוהים את נח ומשפחתו, והבהיר כי מותר להם (לבני האדם) לאכול בשר, ובמקביל הציב בפניהם את האיסור באכילת בשר חי ואת האיסור ברצח. מיד לאחר מכן כרת את הברית המפורסמת עם האנושות, שסמלה הקשת בענן, והבטיח שלעולם לא יביא עוד מבול על הארץ: "והקימותי את בריתי איתכם ולא ייכרת כל בשר עוד ממי המבול ולא יהיה עוד מבול לשחת הארץ... את קשתי נתתי בענן והייתה לאות ברית ביני ובין הארץ" (בראשית ט יא-יג).

"הקרבתו של נח", יקופו בסנו, 1574

עם סיומה של פרשת המבול מתואר פרק נוסף בחייו של נח. המקרא מספר על הכרם שנטע, ועל היין מן הכרם ממנו שתה והשתכר. נח נרדם באוהלו כשגופו חשוף. בנו חם נכנס לאוהל, ראה אותו ערום וסיפר על כך לאחיו. שם ויפת דאגו לצנעתו של אביהם, נכנסו לאוהל כשפניהם ממנו והלאה - כדי שלא יחשפו למראהו - וכיסו את ערוותו. כשהתעורר נח נודע לו הדבר, ובתגובה החליט לקלל את חם, לברך את שם ואת יפת, ולהציב את האח הארור כעבד לשניים האחרים: "ויאמר ברוך יהוה אלוהי שם; ויהי כנען עבד למו; יפת אלוהים ליפת וישכון באוהלי שם ויהי כנען עבד למו" (בראשית ט כו-כח). למעשה, זו האמירה היחידה של נח לאורך הפרשה כולה. במהלך סיפור המבול, הארוך יותר ובמידה רבה המשמעותי יותר מבין השניים, לא מוציא נח מפיו מילה (כך לפחות, על פי הטקסט המקראי).

נח חי לאחר המבול עוד 350 שנה, ובסה"כ היו ימי חייו 950 שנה. היחס של חז"ל לנח לא היה אחיד, ובעיקרו היה נתון לסוג הפרשנות שניתן לאמירה המקראית "נח איש צדיק תמים היה בדורותיו". יש שלמדו מן המילה "בדורותיו" שיכולתו להיות צדיק בימים של אנושות כה נפסדת מלמדת על גדולתו. אחרים טענו למשמעות הפוכה - ביחס לדור המבול אכן היה נח צדיק. בדור אחר, ראוי יותר, לא היה זוכה נח למעמד חשוב במיוחד. כך מתאר רש"י את הדברים: "יש מרבותינו דורשים אותו לשבח... שאלו היה בדור צדיקים היה צדיק יותר. ויש שדורשים אותו לגנאי, לפי דורו היה צדיק ואלו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום" (פירוש לבראשית, ו, ט).

לכתבה המלאה - לחצו כאן. 

נוח והמבול - העולם יכול להיות לפעמים מקום מאוד רע, את זה כולנו יודעים. שומעים את זה בחדשות, קוראים על זה בעיתונים - על המלחמות, על מעשי הפשע, על מקרים של חוסר צדק ושל שקרים. במשך כל ההיסטוריה סיפרו בני האדם על תקופות חשוכות ורעות במיוחד, ועל האנשים שלמרות הכל נשארו צדיקים וישרי דרך. כתבה לילדים מתוך "מזֶה?"

לכתבה המלאה - לחצו כאן