 |  | קברו של הרבי נחמן מברסלב באומן צילום: איי פי
| | |  | | חסידי ברסלב עם ספר תורה ליד קברו של ר' נחמן באומן צילום: איי אף פי
| | |
| אתרים נוספים |  | |
| ערכים קשורים | | |
| תחומים קשורים | | |
| | נחמן בן שמחה
Nachman of Breslov
נחמן בן שמחה (מברסלב; 1772 - 1811), הוגה דעות חסידי באוקראינה; אדמו"ר
ומייסד חסידות ברסלב, אשר בחייו הקצרים עורר סערה בעולם החסידות.
בין כינוייו: נחמן מברסלב, נחמן מאומן ור' נחמן.
ר' נחמן נולד במדז'יבוז' שבאוקראינה.
מצד אמו היה נין לישראל בן אליעזר
(הבעש"ט), מייסד תנועת החסידות, ובילדותו ספג את יסודות התנועה. לאחר מכן למד את הקבלה הלוריאנית, מיסודו של יצחק בן שלמה לוריא
(האר"י הקדוש) והרבה להסתגף ולהתבודד בנוף הכפרי. לאחר נישואיו עבר למדודובקה שבפלך קייב. כאשר החל להפיץ את משנתו נמשכו אליו חסידים ושמו הלך ונתפרסם.
ר' נחמן שלל את רעיון קיומם של מספר "צדיקים" (מנהיגים), כמקובל בתנועת החסידות. הוא קבע שאין אלא צדיק אמיתי אחד, ואף רמז כי הוא האיש. ר' נחמן גם טען כי נפשו היא נפש משיחית, וכי צאצאו יהיה המשיח.
לצד רעיון הצדיק, כללה משנתו את החובה להיות שמח ולהפיץ את השמחה בקרב הציבור, למעט פרק זמן מסוים במשך היום, המוקדש להתבודדות והתבוננות מעמיקה פנימה. על רקע תפיסת עולמו המשיחית, התנגדו לו אדמו"רי הדור, והוא הפך מטרה לביקורת חריפה ביותר.
חסידי ברסלב מתפללים על קברו של ר' נחמן באומן (צילום: איי פי)
בשנת 1798 ביקש ר' נחמן לעלות לארץ ישראל. בערב ראש השנה הגיע לא"י, וביקר בחיפה, בטבריה ובצפת. מקץ מספר חודשים נאלץ לשוב על עקבותיו בשל פלישת נפוליאון
לא"י.
בשנת 1800 התיישב ר' נחמן בעיר זלאטופול שליד קייב,
ואולם מספר חסידיו לא היה רב. הוא החשיב עצמו יורשו של הבעש"ט,
ואדמו"רים רבים תקפו אותו על כך. במיוחד תקף אותו ר' אריה לייב, המכונה "הסבא" משפולי, אשר אילץ אותו לעבור ממקומו.
ר' נחמן התיישב בברסלב ובה הקים חצר חסידית. הוא נהג לקבל את חסידיו שלוש פעמים בשנה: בשבועות,
בשבת חנוכה
ובראש השנה,
אשר הפך ליום ההתכנסות החשוב ביותר (במועד זה ממשיכים המאמינים להגיע לקברו עד ימינו). על מנת להפיץ את תורתו הרבה ר' נחמן לנסוע בדרכים והשפעת חסידיו גברה. מפורסמת ביותר היא נסיעתו בשנת 1808 לעיר לבוב.
בשנת 1810 עבר להתגורר באומן
(עיירה על אם הדרך בין קייב לאודסה),
שם נפטר ממחלת השחפת,
והוא בן פחות מ-40 שנה.
לאחר מותו של ר' נחמן נמנעו חסידיו מלמנות אדמו"ר תחתיו, ולכן כונו "החסידים המתים" (ביידיש: "טויטע חסידים"). ר' נתן שטרנהארץ (1780 - 1845), סופרו ומזכירו האישי של הר' מנחמן החזיק יחדיו את המאמינים ומנע את התפוררות התנועה, שמנתה כמה מאות חסידים בלבד, מרביתם עניים מרודים. תחת הנהגתו של שטרנהארץ המשיכו המאמינים להתעמק בתורתו, במעשיותיו ובתפילותיו של הר' נחמן. שטרנהארץ ייסד בית דפוס, בו הדפיס את כתביו של ר' נחמן והפיץ אותם. בנוסף המשיך לפתח את תורת רבו אך נמנע מלהתמנות לאדמו"ר.
שטרנהארץ העלה על הכתב את מרבית תורתו של נחמן מברסלב. בין חיבוריו, הכוללים דגש רב על רעיון המשיחיות: "ספר המידות" (אמרות), "סיפורי מעשיות" (13 סיפורים אלגוריים ביידיש,
הנחשבים לתחילתה של ספרות היידיש
המודרנית), "מגיד שיחות" (הכולל את תיאור נסיעותיו של ר' נחמן לא"י), "ליקוטי הלכות" (על השולחן ערוך),
"ליקוטי מוהרן" (תורתו העיונית של ר' נחמן), "ליקוטי עצות", "ליקוטי תפילות" (תורת התפילות של ר' נחמן), ו"שבחי הר"נ (קטעי ביוגרפיה). ר' נחמן עצמו חיבר גם ספר אזוטרי, אך הורה לשרפו ב-1808 (ומכאן כינויו "הספר הנשרף").
על פי ההגדרות המקובלות לא היה ר' נחמן שבתאי או פרנקיסט, ואולם במשנתו ניכרת השפעה משיחית חזקה. משום כך ככל הנראה לא מינה לעצמו יורש וגם חסידיו לא עשו כן. חלקת קברו בעיירה אומן שבאוקראינה ממשיכה להיות מוקד עלייה לרגל ליהודים, המאמינים בכוחו של המקום לעזור למצוקותיהם בנפש ובחומר.
יש לכם הערה לערך ?
|
הדפס
