אינטרנט  |  ynet  |  בעלי מקצוע  |  קניות  |  האינדקס  |  ספקים למשרד
|שלום אורח
התחבר
|הירשמו ל-ynet

   חדשות תוכן ועדכונים 24 שעות - Ynet


דגל ניקרגואה
דגל ניקרגואה 
 
השעה בניקרגואה 
 
אוגוסטו סזאר סנדינו
אוגוסטו סזאר סנדינו 
 
דניאל אורטגה, מנהיג המחתרת הסנדיניסטית שהפך לנשיא, 1989
דניאל אורטגה, מנהיג המחתרת הסנדיניסטית שהפך לנשיא, 1989 צילום: גטי אימג' בנק ישראל
 
הנשיא אנריקה בולאנוס גייר
הנשיא אנריקה בולאנוס גייר צילום רויטרס
 
 פורמט להדפסה  הדפס

אתרים נוספים
 האתר הרשמי של נשיא ניקרגואה
 מפת המדינה באתר אנכרטא
 מידע נוסף על המדינה
 האתר הרשמי של מועצת התיירות של ניקרגואה


ערכים קשורים
 כרישאים
 תוכיים
 ציפורי שיר
 הר געש
 תעלת פנמה
 סוונה
 צבים ימיים
 רעש אדמה
 אקלים טרופי
 הוריקן
 כריסטופר קולומבוס
 הפלישה למפרץ החזירים
 פידל קסטרו רוס
 סנדיניסטים
 אורטגה, דניאל חוסה סא'אודרה
 רונלד רייגן
 פרשת אירן-קונטרס
 זכויות האדם
 אמריקה התיכונה
 הים הקריבי
 הונדורס
 קוסטה ריקה


תחומים קשורים
 מדינות העולם


 
 
 

ניקרגואה


Nicaragua

גיאוגרפיה |  כלכלה |  הכיבוש הספרדי |  מלחמות אזרחים במאה ה-20 |  השלטון הסנדניסטי |  מדיקטטורה לדמוקרטיה |  יהודים

ניקרגואה, בשמה המלא "הרפובליקה של ניקרגואה", (עצמאית מ-1821); הגדולה במדינות אמריקה התיכונה. משתרעת בין הים הקריבי ממזרח, והאוקיינוס השקט ממערב; גובלת בצפון - בהונדורס ובדרום - בקוסטה ריקה, שם מהווה נהר סן חואן את תוואי הגבול בין המדינות. בירתה - מנגואה.

 



 

ניקרגואה - דיוקן
ניקרגואה - דיוקן
שם רשמי Republica de Nicaragua
שטח 129,494 קמ"ר (מקום 98 בעולם)
אוכלוסייה 5,570,129 (מקום 107 בעולם)
שיעור גידול אוכלוסין 1.89%
תושבים מסטיסו (תערובת: אינדיאנים ולבנים) 69%, לבנים 17%, שחורים 9%, אינדיאנים 5%
שפה רשמית ספרדית
דתות קתולים 72.9%, פרוטסטנטים למיניהם 16.7%, אחרים 1.9%, ללא דת 8.5%
בירה מנגואה
ממשל רפובליקה
ראש מדינה נוכחי

הנשיא אנריקה בולאנוס גייר

עצמאית מאז 15 בספטמבר 1821 (מספרד)
אוכלוסייה מתחת לקו העוני 50%
תמ"ג לנפש 2,900 דולר (מקום 164 בעולם)
שיעור אבטלה 5.6% (ועוד רבים במישרות חלקיות)
ענפי כלכלה מרכזיים קפה, בננות, קני-סוכר, כותנה, אורז, תירס, טבק, זרעוני שומשום, סויה, שעועית, בקר, חזיר, תרנגולות, מוצרי חלב, סרטנונים; עיבוד מזון, כימיקלים, מיכון ומוצרי מתכת, טקסטיל, ביגוד, זיקוק נפט, משקאות, הנעלה, עץ
מטבע קורדובס מזהב
ידיעת קרוא וכתוב 67.5%
תוחלת חיים

נשים - 72.81; גברים - 68.55 (מקום 129 בעולם)

(הטבלה עודכנה לאחרונה באוקטובר 2006)

 

שקיעה בחוף הים בסאן חואן דל סר (צילום: איי פי) 

 


גיאוגרפיה

ניקרגואה מחולקת למספר אזורים גיאוגרפיים:

 

שקע שרוחבו מגיע עד 75 ק"מ עובר במערב המדינה מנהר סן חואן ורמות קוסטה ריקה ומצר היבשה ריווס בדרום, ועד מפרץ פונסקה על גבול הונדורס בצפון. בשקע זה מצויות ימות ניקרגואה (אורכה 160 ק"מ ושיטחה כ-800 קמ"ר) ומנגואה (שאורכה כ-60 ק"מ ושטחה 900 קמ"ר) המחוברות ביניהן ע"י נהר הטיפיטפה. ימות אלו הן ימות מים מתוקים הגדולות ביותר באמריקה התיכונה וימת ניקרגואה היא השנייה בגודלה באמריקה הלטינית כולה. היא כוללת איים רבים ומשמשת בית גידול למינים רבים של דגים, בהם כרישי מים מתוקים. האזור משופע במינים רבים של ציפורים בהם תוכים ציפורי שיר, וכן חיות בר, חלקם נדירות כמו הפומהוהיגואר.

 

ממערב לשקע רכס הרי געש שחלקם פעילים. הידוע בהם: מומוטומבו המתנשא לגובה 1,258 מ'. מצפון-מערב לימת מנגואה מתנשא רכס הרי הדיריאמבה עד לגובה של כ-1,000 מ'. האדמות בשפלה פוריות במיוחד ועיקר תושביה של ניקרגואה וגידוליה החקלאיים נמצאים בה. האוטוסטרדה הפאן אמריקנית עוברת באזור מצפון לדרום, ושם גם תוכננה ע"י ארה"ב כריית תעלה בהמשכו של נהר הסן חואן לאוקיינוס השקט, כתחליף לתעלת פנמה.

 

הר געש באיי אומטפה (צילום: אימג'בנק / GettyImages)

 

מזרחה לשקע משתרעת רמה הררית, המשכה של רמת הונדורס בצפון, מגובה ממוצע של כ-2,000 מטר ועד שיפוליה במזרח ובדרום. הרמה מהווה מחצית משטחה של ניקרגואה, ובה הפסגה הגבוהה במדינה, מוגוטון (2,438 מ'). הרמה מבותרת ומכוסה סלעי געש, עקבות לפעילותם של עשרות הרי געש הפזורים עד השפלות במערב. היערות באזור כוללים עצי ארז, אורן ואלון. עצים טרופיים כמהגוני ובלסה נכרתו ברובם, לתעשיית העץ.

 

במזרח המדינה משתרעת שפלת החוף - השפלה הגדולה ביותר באמריקה המרכזית, ידועה גם בשם מישור מוסקיטו (יתוש). ביצות טובעניות, ביצות מלח, לגונות, יערות עד טרופיים, בהם עצים המיתמרים לגבהים של עשרות מטרים, סוונה ונהרות רבים המתנקזים לים הקריבי בשפלה זו, המיושבת בדלילות. לאורך החוף ניצודים צבי ים המבוקשים בשל בשרם וביציהם, עד לחשש כבד להכחדתם.

 

המדינה ממוקמת בנקודת חיכוך בין לוחות טקטוניים, שפעילותם גורמת לרעשי אדמה והתפרצויות געשיות. רעשי האדמה באזור פגעו בבירה, מנגואה, ב-1885, ב-1931 ובסוף 1972 חרבה העיר כמעט כליל ברעש אדמה בו נהרגו כ- 10,000 בני אדם.

 

רק 10% משטחה של המדינה ראוי לעיבוד, כרבע משטחה מכוסה ביערות גשם והיתרה הן אדמות טרשים, מיוערות אף הן. בסה"כ כ-60% משטח המדינה מיוער.

 

האקלים טרופי: במזרח המדינה, לאורך החוף הקריבי חם ולח, עם משקעים רבים המגיעים עד כ- 6,000 מ"מ גשם בשנה. בדרום חם ויבש, ובמערב מגיעה כמות המשקעים ל-1000 עד 1800 מ"מ. ברמות ובהרים האקלים לח ומתון יחסית, המשקעים מגיעים לכ-2500 מ"מ. החורף הוא בין מאי לדצמבר והקיץ בין ינואר לאפריל. בסוף 1998 פגע ההוריקן "מיץ'" בניקרגואה וזרע הרס וחורבן במדינה: 9000 בני אדם נהרגו, שני מליון נותרו ללא קורת גג והנזקים הוערכו ביותר מ-10 מיליארד דולר.

 


כלכלה

כלכלתה של ניקרגואה התפתחה בתקופה הקולוניאלית וכללה מטעי קפה, סוכר, כותנה, אורז, פירות טרופיים, בננות, משק חי וכן כריית מחצבים וחומרי גלם. למרות שפע אוצרות הטבע במדינה, עיקר התעשייה והכרייה מרוכזת בידי חברות זרות ומוצריהם מיוצאים. הצמיחה הכלכלית עד שנות השבעים הועילה בעיקר למעמד העליון והבינוני העליון עקב קשריהם עם המשטר.

 

פועל במפעל סיגרים סיגר דונה אלבה בגרנדה (צילום: איי פי)

 

שרשרת אירועים, שכללו אסונות טבע חמורים (סופות, רעידות אדמה ושטפונות), משטר רודני ומלחמת אזרחים עקובה מדם פגעו קשות בכלכלת המדינה. עד שנות התשעים צנח התל"ג בלמעלה משליש והחוב החיצוני תפח למיליארדי דולרים. מחלוקות בדבר הבעלות על רכוש שהוחרם במלחמת האזרחים מעכבות השקעות של חברות זרות במדינה. רפורמות כלכליות, הפרטה והקטנת חלקה של הממשלה במשק סייעו לצמיחה מחודשת של המשק, אך נורמות של שחיתות והעדפת סקטוריאליות עדיין בולמות את הצמיחה המיוחלת.

 

אוכלוסייתה של ניקרגואה צעירה (כ-40% מתושביה מתחת לגיל 14). מרבית האוכלוסייה מתקיימת על הכנסה של דולר ליום או פחות; כשליש אנאלפבתים; שיעור האבטלה האמיתי מגיע לכ-50% אחוזים, ושירותים חברתיים כחינוך, רווחה ובריאות מצומצמים. כתוצאה מתברואה לקוייה, זיהום מי שתייה ותת תזונה, נמוכה תוחלת החיים ביחס למערב ועומדת על 68 שנים בממוצע.

 


הכיבוש הספרדי

במשך אלפי שנים היו מיושבות השפלות במערב ניקרגואה בעמים ילידים, מתרבות מקסיקו ובעמים ששויכו לתרבות הקריבית במזרח. ב-1502 הגיע למקום כריסטופר קולומבוס. בתחילה גילו הספרדים עניין מועט באיזור, ורק בשנת 1522 ערכו מסע לכיבוש השטח מידי העמים הילידים. הערים ליאון, על חוף אגם מנגואה, וגרנדה, על חוף אגם ניקרגואה, הוקמו והספרדים החלו במסחר וייצוא של מאות אלפי עבדים, שנשלחו לעבודות כרייה ברחבי הממלכה הספרדית החדשה. אתר ההתיישבות הספרדית בליאון ("וייחו דה לאון") נשמר במצב נדיר ומהווה אתר מורשת עולמי. האוכלוסייה הילידית, שמנתה כמיליון בני אדם עת הגעת הספרדים למקום הוכחדה כמעט כליל תוך פרק זמן קצר כתוצאה משינוע העבדים ומהמחלות שהביאו איתם האירופאים.

 

הבריטים פלשו למישור המוסקיטו ב-1633, ובשנים 1655-1850 הוכרז האזור כ"פרוטקטורט" בריטי, אותו העבירו להונדורס ב-1859. בשנת 1860 הוחזר השטח לניקרגואה, אם כי נשאר אוטונומי עד 1894. בשנת 1855 נקבעה מנגואה כבירת המדינה כפשרה בין גרנדה וליאון.

 

במחצית המאה השמונה עשרה הנהיגו הספרדים רפורמות מסחר במטרה להגדיל את עושרה של האומה. הרפורמות, שאפשרו גם עצמאות רבה יותר של התושבים בניהול חייהם, יצרו שבר באליטה המקומית, בין מתנגדי הרפורמות (בעיקר בעלי מטעים וקרקעות סביב העיר גרנדה), לבין חסידי הרפורמות (בעיקר סוחרים מהעיר לאון וסביבתה). יריבות זו, נמשכה עד לסוף המאה העשרים והשפיעה על הפוליטיקה המקומית ועתידה של המדינה.

 

כחלק מהמאבק המקומי בשלטון הקולוניאלי, הפכה ניקרגואה ב-1821 עצמאית במסגרת מעין פדרטיבית של הממלכה הספרדית באמריקה, וב-1838 זכתה בעצמאות מלאה. בחלק ניכר מהמאה התשע עשרה הושפעה ניקרגואה מהיריבות הפוליטית בין הליברלים בעלי האידיאולוגיה הקפיטליסטית והשמרנים בעלי האידיאולוגיה הקולוניאלית.

 

ארה"ב ובריטניה השפיעו אף הם ביריבותם על השימוש בדרכי התחבורה שהציעה המדינה. יריבות זו הוסדרה לבסוף באמנה (1852) שהסדירה את היחסים בין המדינות ופתחה פתח להשפעה ארוכת טווח של ארה"ב במדינה.

 


מלחמות אזרחים במאה ה-20

בעקבות מלחמת אזרחים בין הליברלים לשמרנים עלו אלו האחרונים לשלטון. ב-1893 הצליחו הליברלים לחזור לשלטון ויישבו את המחלוקת בדבר מישור מוסקיטו - שהפך חלק מניקרגואה. הנשיא חוזה אנטוניו סלאייה, איחד את ניקרגואה עם הונדורס ואל סלבדור בין השנים 1895-1898, אך מדיניותו עוררה את ארה"ב להתערבות צבאית באזור, ובעזרתה עלו שוב השמרנים לשלטון. המעורבות האמריקנית נמשכה בין השנים 1909-1933, במהלכם פרצה מלחמת אזרחים נוספת במדינה. בתמורה למעורבותם קיבלו האמריקנים מהשלטון זכיון לחפירת תעלה בין האוקיינוס השקט לאטלנטי, זכות להקמת בסיסים ימיים, ופיקוח על המכס.

 

הגנרל המהפכני אוגוסטו סזר סנדינו ואנשי מטהו בדרכם למקסיקו, 1929 (צילום: אימג'בנק / GettyImages)

 

ניסיונה של ארה"ב לכפות את צורת המשטר בתחילת שנות השלושים, הוביל לפרישתו של הגנרל אוגוסטו סזר סנדינו מהצבא, ולהקמת צבא מורדים שפתח במלחמת גרילה נגד חיילי ארה"ב, במטרה להפסיק את התערבותה בניקרגואה. צעד זה הפך את סנדינו לסמל לאומי. ב-1933 לאחר בחירת נשיא שמרני, נסוגה ארה"ב מהמדינה, לא לפני שמינתה את הגנרל הליברלי אנסטסיו סומוזה גרסיה למפקד המשמר הלאומי.

 

ב-1934 נרצח סנדינו בידי המשמר הלאומי, ומותו העלה את דמותו לדרגת גיבור מיתי לאומי. סומוזה, שהיה נשוי לאחייניתו של הנשיא השמרני, הצליח לארגן את תמיכת המפלגה הליברלית ותמיכת המשמר הלאומי הנתון לפיקודו, וכפה פרישה על הנשיא. בכהונתו, טרח סומוזה לשמור על יחסי קירבה עם ארה"ב ולפתח את הכלכלה, אך במחיר שחיתות וריקבון בחברה ובמשטר. למרות נסיונות מצד ארה"ב לכפות את סילוקו מהבמה הפוליטית, הצליח סומוזה לתמרן את מעמדו כאיש החזק במדינה.

 

ב-1956 נרצח סומוזה ובניו לואיס ואנסטסיו (שטופחו להיות לו ליורשיו) הפכו לנשיא ולמפקד המשמר הלאומי. הבנים המשיכו את שלטון השחיתות מבית, וקשרי החוץ עם ארה"ב מחוץ. ב-1961 אף אישרו לארה"ב להשתמש בניקרגואה כנקודת מוצא לפלישה הכושלת לקובה ("מפרץ החזירים"), ועוררו עליהם את זעמו של מנהיג קובה, פידל קסטרו.

 

באותה עת נוסדה תנועת הגרילה שנקראה החזית הסנדיניסטית הלאומית לשחרור (FSLN), על שמו של הגנרל סנדינו, שנתמכה על ידי קובה של קסטרו. אט אט צברה התנועה תמיכה בקרב העניים, הסטודנטים ותושבי הפריפריה.

 

לואיס סומוזה נפטר ב-1967, ואחיו, אנסטסיו, שחסר את כישורי התמרון הפוליטי של אביו, הפך נשיא. בתקופתו עלתה רמת השחיתות במדינה ומשפחתו, מקורביו ובני המעמד העליון צברו עושר רב. ההתנגדות והתסיסה למהלכי הנשיא גברה, ולמרות תפיסת רבים ממנהיגיה, כליאתם והוצאתם להורג הלכה התנועה הסנדיניסטית וגדלה.

 

בעקבות רעש האדמה שפקד את מנגואה ב-1972, שהותיר 300 אלף איש חסרי בית, זרמו מאות מיליוני דולרים כסיוע למדינה. אלא שרוב כספי הסיוע זרמו לכיסיהם של סומוזה ומקורביו, דבר שעורר גם את התנגדותם של אנשי עסקים ובני מעמד הביניים. למרות ניסיונות לדיכוי התנועה הסנדיניסטית שבאו לידי ביטוי בשלילת זכויות אזרחיות ומדיניות צנזורה נוקשה, צמחה ההתנגדות למשטר, ואף נוסדה מפלגה פוליטית יריבה. גם הכנסייה הקתולית המקומית יצאה חוצץ נגד הנשיא. השחיתות, עליית מחירי האנרגיה בעולם וצמצום הסיוע האמריקני הביאו להאצת ההידרדרות הכלכלית במדינה.

 


השלטון הסנדניסטי

ב-1978 השתלט קומנדו סנדיניסטי על האסיפה הלאומית, מעשה שהעלה את קרנה של התנועה (שניגפה עד אז פעמים רבות). התקוממויות שפרצו ברחבי המדינה דוכאו באכזריות. קוסטה ריקה, ונצואלה ופנמה הצטרפו לקובה בתמיכה בסנדיניסטים, ומנהיגים פוליטיים ואנשי עסקים מקומיים החליטו כי משטר סנדיניסטי מרקסיסטי עדיף על המשטר הקיים.

 

במאי 1979 פתחו הסנדיניסטים במתקפה כללית וביולי השתלטו על המשמר הלאומי שפורק. סומוזה ברח לגלות. 50 אלף אזרחים נהרגו במערכה זו. הסנדיניסטים, בראשות דניאל אורטגה, הקימו ממשלה רחבה עם ייצוג למפלגות שונות והגו תוכניות לרפורמות אגרריות (חלוקת הקרקעות מחדש), חינוך ורווחה, הלאמת אמצעי ייצור ועוד. ארה"ב, בהנהגת רונלד רייגן, שחששה מתמיכת ניקרגואה בלוחמי גרילה במדינות אחרות, ביטלה את סיוע החוץ למדינה (1981), הטילה חרם על ניקרגואה והחלה לתמוך ולממן את מתנגדי המשטר הקונטרה רבולוציונרים (ידועים כ"קונטראס"). היו אלה בעיקר חיילים לשעבר במשמר הלאומי, שבסיסיהם מוקמו בהונדורס וקוסטה ריקה - שכנותיה של ניקרגואה.

 

מיליציה סנדיניסטית בעיירה חלפּה (Jalapa) בניקרגואה, 1983 (צילום: אימג'בנק / GettyImages)

 

ארה"ב גם תקפה מתקני נפט והטמינה מוקשים מגנטיים בפתחי נמליה של ניקרגואה (1984), פעולות שזכו לגינוי ומחאה של בית הדין הבינלאומי (1986). החרם הכלכלי על ניקרגואה נמשך עד 1990. ב-1984 נערכו בחירות כלליות חופשיות בפעם הראשונה, אך מפלגות רבות סירבו לקחת חלק בהן, ודניאל אורטגה נבחר ברוב עצום.

 

הונדורס וארה"ב המשיכו בתמיכתן הנדיבה בקונטראס, תוך שהם בונים את צבאו ומאפשרים לו לתקוף את ניקרגואה משטח הונדורס. בשנים 1986-1987 נחשפה פרשת "אירן קונטראס" (אירנגייט) בבית הנבחרים האמריקני כשהתברר שבכירי ממשל עברו על החוק האוסר למכור נשק ולסייע לקונטראס.

 

פעולות הקונטראס, בשילוב החרם האמריקני הביאו לחורבנה של כלכלת ניקרגואה. אינפלציה של אלפי אחוזים שררה במחצית שנות השמונים והגיעה עד 36 אלף אחוזים ב-1988. בשנת 1989 החליטו ראשי המדינות באמריקה התיכונה לפרק את הקונטראס מנשקו. האו"ם ניסה יוזמת שלום, והוצעו בחירות כלליות בפיקוח בינלאומי, שנערכו בתחילת 1990. בבחירות זכתה ברוב מוחץ מועמדת איחוד מפלגות האופוזיציה, ויולטה בריוס דה צ'מורו.

 


מדיקטטורה לדמוקרטיה

בשבע השנים בהם כיהנה צ'מורו יוצבה הכלכלה ומוסדות דמוקרטיים נוסדו על כנם. פיוס לאומי להרגעת הרוחות, הפרטה ועידוד היוזמה הפרטית, ייצוב המטבע, הורדת שיעור האינפלציה ומניעת הפרת זכויות אדם היו הנושאים העיקריים בתקופת כהונתה. בינואר 1997 נבחר ארנולדו אלמן, ראש עיריית מנגואה עד אותה עת לנשיא.

 

באוקטובר 1998 בעת פגיעת ההוריקן מיץ' במדינה, נהרסו וכוסו במפולות אדמה עשרות כפרים ואלפים מצאו את מותם. שוב חרבה הכלכלה כמעט עד היסוד, ומדינות רבות הגישו סיוע חוץ ואחרות ביטלו את חובה של ניקרגואה כלפיהן. הממשל החל בבניית תשתיות, ובמלאכה מחודשת של שיקום הכלכלה והחברה.

 

ב-1999 הורעו יחסיה של ניקרגואה עם הונדורס בעקבות הסכמתה של הונדורס לתביעתה של קולומביה לריבונות על ארכיפלג בים הקריבי, לא הרחק מחוף ניקרגואה, שראתה עצמה נפגעת מאובדן זכויות הדיג באזור.

 

בשנת 2000 נפתר סכסוך גבולות ישן בין ניקרגואה וקוסטה ריקה ונערכו מגעים והסכמי ביניים בין ניקרגואה להונדרס הנוגעים אף הם לסכסוך גבולות. באותה תקופה הועלו חשדות למעשי שחיתות נגד הנשיא ובכירי ממשלו. אלמן הואשם בגניבת עשרה מיליון דולר מקופת המדינה, וב-2002 נבחר תחתיו אנריקה בולניוס גייר הליברלי לנשיא המדינה. ב-2006 ניצל הנשיא לשעבר אורטגה את הפילוג בקרב מפלגות הימין וניצח בבחירות לנשיאות.

 

החגים הנהוגים: ראש השנה, יום חיל האוויר (1 בפברואר), אחד במאי, יום הצבא (27 במאי), יום המהפכה (19 ביולי - לציון סיום משטרו של סומוזה), חג סנטו דומינגו (1 באוגוסט), יום הניצחון בסן חסינטו (14 בספטמבר), יום העצמאות (15 בספטמבר), חג המולד ויום כל הנשמות.

 


יהודים

יהודים הגיעו לניקרגואה במהלך המאה העשרים. האוכלוסייה מנתה ב-1972 כ-250 נפש, שהתגוררו בעיקר במנגואה, הבירה. לאחר רעידת האדמה בסוף אותה שנה היגרו רבים מהם מן המדינה. בתקופת המשטר הסנדיניסטי נכלא ראש הקהילה, אך הצליח לברוח מהמדינה עם מרבית היהודים שנותרו. מאז 1979 כמעט לא נותרה קהילה יהודית במדינה.

 

ישראל וניקרגואה חידשו את היחסים הדיפלומטיים בתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20 - לאחר נפילתו של המשטר הסנדיניסטי.

 


יש לכם הערה לערך ?


חזרה לעמוד הקודם
חזרה לעמוד הראשי של האנציקלופדיה

חדשות
דעות
כלכלה
ספורט
צרכנות
תרבות ובידור
רכילות Pplus
מחשבים
בריאות
ירוק
יהדות
תיירות
רכב
אוכל
יחסים
סרטים
הוט
כלכליסט
משחקים
מקומי
קהילות
לימודים
מדע
לאישה
דרושים
ynet-shops
ynettours
winwin
בעלי מקצוע
ביגדיל
 

אודות ועזרה
כתבו אלינו
עזרה
מדיניות פרטיות
תנאי שימוש
מפת האתר
ארכיון
מרכזי המבקרים
Israel News
 
אודות האתר
RSS
הפוך לדף הבית
ynet בסלולר
ניוזלטרים
פרסמו אצלנו
אנציקלופדיה
באבלס
ערוצי תוכן
חדשות
כלכלה
ספורט
תרבות
בריאות
מחשבים
נופש
Xnet
Yschool
יהדות
דעות
צרכנות
תיירות
אוכל
רכב
בעלי חיים
קטלוג אופנה
JumpStarter
יחסים
קהילות
אסטרולוגיה
מעורבות
ירוק
לאשה
דילים
ynetArt
kick
כלכליסט
בלייזר
רכילות Pplus
מנטה
משחקים
mynet
מפות
פרוגי
כלים ושירותים
קניות
מניות
דרושים
מחירון רכב
דירות להשכרה
קופונים
זיכרונט
דירות למכירה
לוח רכב
יד שניה
בעלי מקצוע
משחקים Games
עברית
דירות חדשות

YIT  - פיתוח אינטרנט ואפליקציותTotal media - Interactive media technologiesApplication delivery by radwarePowered by Akamaiהאתר פועל ברישיון אקו"םהאתר פועל ברישיון תל"יאקטיב טרייל
as32-c  כל הזכויות שמורות לידיעות אינטרנט ©
 
פיקוד העורף התרעה במרחב:
    למציאת מרחב ההתגוננות האישי שלכם »
    פיקוד העורף מזכיר: יש לחכות 10 דקות במרחב המוגן לפני שיוצאים החוצה
    רשימת יישובים במרחב