ונצואלה

ונצואלה היתה בין המדינות הראשונות באמריקה הדרומית שהכריזו על עצמאות ועל קץ השלטון הקולוניאלי הספרדי (1811). היא אחת המדינות העשירות בנפט בעולם, אך למרות משאב זה, רוב אוכלוסייתה חיה בעוני. זוהי גם אחת המדינות היפות ביבשת. שטחה כולל פסגות מושלגות של הרי האנדים, יערות עד טרופיים של עמק האמזונס, איי אלמוגים וחופים מפורצים ולבנים.

 את שמה קיבלה ונצואלה מהכובשים הספרדים. כאשר הגיעו אלה לאזור לפני למעלה מ-500 שנה, מצאו במקום כפר ילידי הבנוי על קורות עץ שהזכיר להם את העיר ונציה, ולכן קראו למקום ונצואלה - "ונציה הקטנה".

ונצואלה - דיוקן

שם רשמי	Republica Bolivariana de Venezuela
שטח	912,050 קמ"ר (מקום 34 בעולם)
אוכלוסייה	25,730,435 (מקום 45 בעולם)
שיעור גידול אוכלוסין	1.38%
תושבים	ספרדים, איטלקים, פורטוגלים, ערבים, גרמנים, אפריקאים, אינדיאנים
שפה רשמית	ספרדית
דתות	קתולים 96%, פרוטסטנטים 2%, אחרים 2%
בירה	קראקס
ממשל	רפובליקה פדרלית
ראש מדינה נוכחי	הנשיא הוגו צ'בס פריאס
עצמאית מאז	5 ביולי 1811 (מספרד)
אוכלוסייה מתחת לקו העוני	47%
תמ"ג לנפש	6,100 דולר (מקום 121 בעולם)
שיעור אבטלה	12.2% (אומדן 2001)
ענפי כלכלה מרכזיים	תירס, סורגום, קני-סוכר, אורז, בננה, ירקות, קפה, בקר, חזירים, חלב, ביצים, דגים; נפט, חומרי בנייה, עיבוד מזון, טקסטיל, מיכרות (עפרת ברזל), אלומיניום; כלי-רכב
מטבע	בוליוור
ידיעת קרוא וכתוב	93.4%
תוחלת חיים	נשים - 77.81; גברים - 71.49 (מקום 86 בעולם)

(הטבלה עודכנה לאחרונה באוקטובר 2006) 

שלוחות הרי האנדים – שתי שלוחות של הרי האנדים מצויות בוונצואלה – שלוחה מזרחית ושלוחה מערבית. הסיירה דה פריחה, ממערב, בה ההרים מיוערים בצפיפות גדולה, ובה פסגות המגיעות עד גובה של 3,400 מטרים. הקורדילייה דה מרידה, השלוחה המזרחית המגיעה מהאנדים הקולומביאניים, ובה הפסגות הגבוהות ביותר במדינה, בהן הר בוליבר, שגובהו 5,007 מטרים. השלוחה פונה לצפון-מזרח לאורך 490 ק"מ וסמוך לחוף, בקירבת העיר ברקיסימטו, היא פונה מזרחה, שם היא קרוייה רמת ונצואלה, או "הקורדיליירה דה לה קוסטה" ונמשכת לאורך שני שליש מהחוף הקריבי. כ–80 אחוזים מאוכלוסיית המדינה מתגוררת ברמה זו ובה שוכנת גם עיר הבירה קראקס. הגידול העיקרי כאן הוא קפה, עליו התבססה עיקר כלכלת המדינה טרם גילוי הנפט.

 הר בוליבר ויערות הגשם (צילום: אימג'בנק / GettyImages)

מישורי היינוס: מזרחה משלוחת האנדים המזרחית ודרומה מרמת ונצואלה משתרעים מישורי "היאנוס" (Llanos) - ערבה טרופית חמה ולחה המשתפלת עד למישור שטוח באגן נהר האורינוקו, בדיוק במרכזה של המדינה. טין , סחף וחצץ המגיעים ממורדות האנדים, יוצרים גבעות בין היובלים הרבים של נהר האורינוקו, אחד הגדולים בנהרות אמריקה הדרומית. הנהר עצמו הועמק ומאפשר שיט ותובלה מסחרית. בעונת הגשמים גואים הנהרות ומציפים את השטח. בעונת הקיץ האזור משמש מרעה לעדרי בקר עצומים. ביערות הצפופים שבדלתת הנהר חיים שבטי ילידים, המתקיימים בעיקר על העץ הקרוי בשפתם: "עץ החיים", ממנו הם מפיקים את מזונם , תלבושתם וצרכי יום יום אחרים.

רמת גיאנה - מחצית משטחה של ונצואלה משתרע דרומה ומזרחה למישורי היאנוס וקרוי רמות גיאנה. השטח הררי ומבותר וגובהו הממוצע כ- 2,700 מטר. הרמה מכוסה ברובה ביער עד צפוף ועמקים נרחבים חוצים אותה. שתי שרשרות הרים עוברות ברמה: סיירה פארימה וסיירה פאקאריימה שבחלקם מהווים את גבולה של ונצואלה עם ברזיל. במזרח הרמה נמצא מפל המים הגבוה ביותר בעולם, מפל אנחל שגובהו 979 מטר. באזור חיים שבטים ילידיים שכמעט ואינם מעורים בחברה של ונצואלה. הרמה עשירה באוצרות טבע, בעיקר ברזל, זהב, יהלומים, מנגן ו בוקסיט. מעצי היערות מפיקים גומי ומוצרי עץ.

מפל אנחל הגבוה ביותר בעולם (צילום: אימג'בנק / GettyImages)

שפלת האמזונס: מדרום-מערב לרמת גיאנה נמצאת שפלת האמזונס. ביער הגשם המשתרע על פני השפלה חיים בעיקר שבטים ילידיים, המפורסם בהם שבט הינומאמי. כמעט ואין דרכי תחבורה החודרים לתוך שפלת האמזונס.

יותר מאלף נהרות זורמים בוונצואלה, מרביתם אל האורינוקו. הנגרו והמטה, הגדולים והידועים בהם מהווים תוואי טבעי למחצית גבולה של ונצואלה עם קולומביה ומאפשרים גם לשתי המדינות מוצא לאוקיינוס האטלנטי.

אקלימה של ונצואלה טרופי וחם בעיקר במישורי היאנוס ולאורך החוף, ממוזג ו סובטרופי ברמת ונצואלה ורמת גיאנה וקר בפסגות האנדים המכוסים שלג עד. הטמפרטורות באזור הטרופי נעות בין ˚ 24 ל - ˚ 35, בסובטרופי ובממוזג בין ˚ 13 ל - ˚ 25. עונת הגשמים היא בין מאי לנובמבר עם משקעים מרובים הנעים בין 800 מ"מ במורדות ההרים ועד למעל 2,000 מ"מ במישורי היאנוס ומעל 3,000 מ"מ באזור האמזונס.

בתחילת שנות השמונים של המאה ה-20 היווה הנפט 95 אחוזים מסך כל היצוא של ונצואלה. ההישענות המוחלטת על כלכלת הנפט עיוותה את כלכלת המדינה, שעשתה מעט מאוד לפיתוח ענפי תעשייה, מכרות וחקלאות. הכנסות הנפט גם תרמו להגדלה עצומה באי השיוויון הכלכלי במדינה. החל מ-1982 החלו מחירי הנפט בעולם לרדת וונצואלה נחשפה לתנודות המחירים החריפות בענף זה. בעקבות זאת, החלה הממשלה בהשקעת משאבים מהכנסות הנפט בפיתוח וגיוון כלכלי של המשק: כריית עפרות ומחצבים, כמו בוקסיט, ברזל, זהב, יהלומים ועוד, פיתוח תעשיות טכסטיל, עיבוד מזון, עץ, אנרגיה הידרואלקטרית, פלדה ומתכת, מכונות וציוד תעשייתי וביתי, מכוניות וכימיקלים.

החקלאות מעסיקה כשמינית מאוכלוסיית המדינה, ועוסקת בעיקר בגידולי יצוא כמו קפה, קקאו, אורז וכותנה. ענף מתפתח נוסף הוא התיירות, ענף שהולך וגודל, בעיקר בשל ריבוי התיירות מארה"ב ואירופה. עם זאת, מהווה הנפט עדיין יותר מ-75% מסך הייצוא של המדינה, כמחצית מהכנסותיה, וכרבע מהתוצר המקומי הגולמי.

שנות המלחמה גבו את חייהם של כשליש מאוכלוסיית ונצואלה שמנתה עתה כ- 800 אלף נפש. החקלאות נהרסה כמעט כליל ועל חורבות מטעי הקקאו הוקמו מטעי קפה לו היה ביקוש עצום בעיקר בצפון אמריקה. מאותה עת ועד לגילוי הנפט בתחילת המאה העשרים התבססה כלכלת המדינה על גידולים חקלאיים ויצוא הקפה.

עם הימלטותו של הדיקטטור, ערכה ונצואלה שוב בחירות דמוקרטיות. מועמד המפלגה הדמוקרטית, בטאנקורט, זכה בבחירות ונכנס לתפקידו כנשיא המדינה ב-1959. 150 שנות דיקטטורה וקאודיוס הגיעו לסיומם עם מינוי של בטאנקורט ותקופת נשיאותו נחשבת לאירוע החשוב ביותר בהיסטוריה של ונצואלה. בטאנקורט הקפיד לשתף את כל המפלגות בתהליך הפוליטי, לרבות יריביו המרים ביותר. החיל שירות חובה, העלה את השכר במגזר הציבורי, ושיפר את ציודו של הצבא. הכנסייה הקתולית שהפגינה אף היא התנגדות לדיקטטורה זכתה בהשפעה על מדיניות הפנים במדינה. חנינה ניתנה לכל מתנגדי המשטר בעבר, הוכרז חופש ההתאגדות והותרו הסכמי עבודה קיבוציים.

סובסידיות הוענקו לאוכלוסייה הענייה בתחומי המזון, הבריאות והשיכון. צעדים אלו מומנו מהכנסותיה של המדינה מהפקת הנפט. השמאל הקיצוני בוונצואלה שהושפע מהמהפכה של פידל קסטרו בקובה, ניסה להתסיס התנגדות לנשיא, ובטאנקורט בתגובה הוציא את התנועה מחוץ לחוק. למרות זאת, התנהלה מלחמת גרילה בין תנועות השמאל והמשטר הדמוקרטי במהלך רוב שנות ה-60 של המאה ה-20. השמאל לא זכה בתמיכת המעמדות הנמוכים, ואף לא הצליח לרתום את הצבא לניסיונות הפיכה כנגד המימשל. בטאנקורט ניתק את היחסים עם קובה לאחר תפיסת מצבורי נשק של המחתרת ואסר את חברי הקונגרס שתמכו בה.

במישור הכלכלי, פעל בטאנקורט לרפורמות בשל קריסת מחירי הנפט בעולם. הוא הנהיג רפורמה אגררית לעידודה של החקלאות ופעל לייסוד ארגון אופ"ק (ארגון המדינות המפיקות נפט) יחד עם ארצות ערב. בבחירות ב - 1964 נבחר פעם נוספת לנשיאות מועמדה של המפלגה הדמוקרטית, ראול ליאוני ולראשונה בוונצואלה התחלף המשטר בבחירות דמוקרטיות. ליאוני הקים ממשלה קשובה למגזר העיסקי, התנועה המחתרתית גוועה בתקופתו, למרות נסיון הפיכה כושל ב - 1966. ליאוני המשיך בפיתוח התשתיות ועידוד המשק. מחירי הנפט שוב עלו וונצואלה ידעה שקט פוליטי.