ניאו-ריאליזם, אסכולה בקולנוע האיטלקי שלאחר מלחמת העולם השנייה, בין השנים 1945-1952; דגלה בריאליזם קיצוני בביטוי המציאות בקולנוע, ולפיכך יצאה חוצץ נגד מושגי יסוד בסיפור הקולנועי, בבימוי, בצילום, במישחק ובכל יתר מרכיבי הקולנוע.
הניאו-ריאליזם שאב את השראתו בעיקר מן הספרות האיטלקית הריאליסטית (במיוחד "הוריזמו" של ג'ובאני ורגה) ומתפיסות חברתיות שמאליות, במיוחד מכתביו של מנהיג המפלגה הקומוניסטית האיטלקית, אנטוניו גרמשי. השקפה זו היא ריאקציה מוחלטת לסגנון הקולנועי שטיפחו הפשיסטים באיטליה (סרטי "הטלפון הלבן"), שהעדיף את הבריחה מן המציאות ואת ייפויה.
מתוך תפיסות היסוד שלהם העדיפו חסידי הניאו-ריאליזם להתרכז בבני מעמדות הנמוכים, לוותר על העלילה הקולנועית המקובלת לטובת...
