אינטרנט  |  ynet  |  בעלי מקצוע  |  קניות  |  האינדקס
|שלום אורח
התחבר
|הירשמו ל-ynet

   חדשות תוכן ועדכונים 24 שעות - Ynet


דגל פורטוגל
דגל פורטוגל 
 
השעה בפורטוגל 
 
אנטוניו דה אוליביירה סלזר
אנטוניו דה אוליביירה סלזר צילום: גטי אימג' בנק ישראל
 
מריו סוארש, לשעבר רה"מ ונשיא פורטוגל
מריו סוארש, לשעבר רה"מ ונשיא פורטוגל צילום: לע"מ
 
חוזה מנואל דוראו בארוסו, לשעבר רה"מ פורטוגל
חוזה מנואל דוראו בארוסו, לשעבר רה"מ פורטוגל צילום: איי פי
 
ראש הממשלה הנוכחי חוזה סוקרטס
ראש הממשלה הנוכחי חוזה סוקרטס צילום: איי פי
 
 פורמט להדפסה  הדפס

אתרים נוספים
 האתר הרשמי של נשיאות פורטוגל
 האתר הרשמי של הפרלמנט הפורטוגלי
 מידע נוסף על המדינה
 מפת המדינה באתר אנכרטא
 פורטוגל למהירי החלטה- כתבה בערוץ התיירות של אתר ynet


ערכים קשורים
 אקלים
 אקלים ממוזג
 תוצר לאומי
 האיחוד האירופי
 העולם השלישי
 שעם
 אימפריאליזם וקולוניאליזם
 רומא העתיקה
 ויזיגותים
 אנריקה הספן
 ז'ואאו ה-1 "הגדול"
 ברטולומאו דיאש
 ושקו דה גמה
 הודו
 קברל, פדרו אלוורש
 ברזיל
 פליפה ה-2
 אנגולה
 מוזמביק
 נפוליאון ה-1 בונפרט
 המהפכה התעשיתית
 קרלוס ה-1
 אנטוניו דה אוליביירה סלזר
 פשיזם
 מלחמת האזרחים בספרד
 פרנסיסקו פרנקו
 מלחמת העולם השנייה
 מרקנטליזם
 גינאה-ביסאו
 מזרח טימור
 אינדונזיה
 מריו סוארש
 המגפה השחורה
 גירוש ספרד
 אינקוויזיציה
 אנוסים
 אמסטרדם
 אוטו-דה-פה
 אירופה
 האוקיינוס האטלנטי
 ספרד
 הכנסייה הקתולית הרומית
 ליסבון


תחומים קשורים
 מדינות העולם


 
 
 

פורטוגל


Portugal

גיאוגרפיה |  כלכלה |  היסטוריה עד המאה ה-19 |  פורטוגל בעידן החדש |  יהודים |  יחסים עם ישראל

פורטוגל, רפובליקה דמוקרטית-פרלמנטרית בדרום מערבה של אירופה, במערב חצי האי האיברי. גבולותיה: בדרום ובמערב - האוקיינוס האטלנטי; בצפון ובמזרח ספרד. וכן נתונים לבעלותה איי מדירה והאיים האזוריים המשתרעים במזרח האוקיינוס האטלנטי. 

 

 

רוב התושבים הם פורטוגלים-קתולים. יש רק שתי ערים גדולות: הבירה ליסבון ( ליסבואה), השוכנת בדרום, בשפך הטז'ו, ואופורטו, השוכנת בצפון, בשפך הדוארו. העיר ה-3 בגודלה, קוימברה (Coimbra), מונה רק כ-60,000 תושבים.

 

כ-1/5 מן התושבים אינם יודעים קרוא וכתוב. חוק חינוך חובה חל רק על מי שטרם מלאו להם 12 שנה. בפורטוגל שלוש אוניברסיטות: אחת עתיקה (בקוימברה) ושתיים חדשות (בליסבון ובאופורטו).


פורטוגל - דיוקן
פורטוגל - דיוקן
שם רשמי Republica Portuguesa
שטח 92,391 קמ"ר (מקום 111 בעולם)
אוכלוסייה 10,605,870 (מקום 75 בעולם)
שיעור גידול אוכלוסין 0.36%
תושבים פורטוגלים
שפה רשמית פורטוגלית
דתות קתולים 94%, פרוטסטנטים
בירה ליסְבּואַ (ליסבון)
ממשל דמוקרטיה פרלמנטרית
ראש מדינה נוכחי ראש הממשלה חוזה סוקרטס
עצמאית מאז

1143

אוכלוסייה מתחת לקו העוני אין נתונים
תמ"ג לנפש 19,300 דולר (מקום 55 בעולם)
שיעור אבטלה 7.6%
ענפי כלכלה מרכזיים דגנים, תפוחי-אדמה, עגבניות, זיתים, ענבים, צאן, חזירים, תרנגולות, דגים; טקסטיל והנעלה, עיסת- נייר, שימור דגים, מוצרי גומי ופלסטיק, קרמיקה, אלקטרוניקה וציוד לתקשורת-בזק, ציוד לעבורת רכבות, ציוד לתעופה ולחלל, מספנות, יין, תיירות
מטבע יורו
ידיעת קרוא וכתוב 93.3%
תוחלת חיים

נשים - 81.2; גברים - 74.43

(מקום 52 בעולם)


(הטבלה עודכנה לאחרונה באוקטובר 2005)

 

עמק נהר הדוירו ובתי עיירה פינאו (צילום: דפנה טלמון)

 

 


גיאוגרפיה

רוב שטחה של פורטוגל, המחוזות ריבטז'ו ואסטרמדורה במרכז, ואלנטז'ו ואלגרווה בדרום, הוא מישורים וגבעות; בחלקה הצפוני, שהוא המשכה של הרמה הספרדית (המסטה), מתנשאים ההרים לגובה 2,000 מ' בערך. נהרותיה העיקריים יורדים מספרד: מיניו (Minho), שלאורך קטע קצר של חלקו התחתון הותווה הגבול הצפוני עם ספרד, דוארו, טז'ו, וגוודיאנה. האקלים ימי- ממוזג בצפון וים-תיכוני בדרום. הקיץ חם ויבש, בייחוד בדרום (אך אינו מחוסר גשמים לחלוטין), והחורף קריר וגשום. כמות הגשמים מ-2,500 מ"מ בשנה בצפון ועד 500 מ"מ בדרום. הרכס ההררי סרה דה-אשטרלה מושלג בחורף. הצומח הטבעי בצפון דומה לצומח במערב אירופה ובמרכזה, לרבות יערות גדולים, ואילו בדרום הוא ים-תיכוני בעיקרו.

 

 

חוף ים במחוז אלגרווה (צילום: index open)

 


כלכלה

עד תחילת שנות ה-70 הייתה פורטוגל מן המדינות הנחשלות באירופה, רק כ-40% מן האוכלוסייה חיה בערים, והתל"ג לנפש עמד על סכום שווה ערך ל-3,500 אירו (המטבע המקומי באותם ימים היה אסקודו). לאחר הצטרפותה של פורטוגל לאיחוד האירופי ב-1986, שינה המשק הפורטוגזי את פניו. כ-50 מיליארד אירו שהועמדו לרשותה מתקציבי האיזון של האיחוד סייעו להחלפת תשתיות, שרמתן הזכירה את ארצות העולם השלישי, למערכות תחבורה, תקשורת ופיננסים מודרניות. תוך שלושה עשורים עלה התל"ג לנפש פי שלושה ויותר, ובשנות ה-2000 עמד על יותר מ-12,000 אירו.

 

התיירות המפותחת ומשגשגת של פורטוגל היא מענפי המשק החשובים. ליסבון הבירה (צילום: דני גרשוני)

 

החקלאות היא עדיין מרכיב חשוב בכלכלת המדינה, הגידולים העיקריים: חיטה, תירס, תפוחי אדמה, גפנים, הדרים, תאנים, אגוזים וזיתים. מן הענבים הכחולים-אדומים הגדלים בצפון מפיקים את יין פורטו הנודע, הקרוי ע"ש העיר אופורטו. כמויות גדולות של שעם - כדי מחצית התפוקה העולמית - מופקות מקליפותיהם של אלוני השעם הנפוצים בדרום, במחוז אלנטז'ו. רבים מתושבי החופים עוסקים בדיג. ספינות דיג פורטוגליות יוצאות לדוג גם במרחבי האוקיינוס האטלנטי.

 

לפורטוגל מחצבים שונים, ובהם גם פחם, אך הכרייה מועטה. ענפי התעשייה והיצוא העיקריים: רכיבים לתעשיית הרכב, מוצרי חשמל ואלקטרוניקה, טקסטיל, ביגוד, הנעלה, מוצרי גומי ופלסטיק, מוצרי שעם, עץ ונייר, כימיקלים ומינרלים, שימורי דגים, יין ושמן זית. שותפות הסחר העיקריות: ספרד, צרפת, גרמניה, איטליה, אנגליה, ארה"ב ומדינות צפון אפריקה. התיירות המפותחת ומשגשגת של פורטוגל (באירופה עצמה ובאיים האזוריים ומדירה) היא מענפי המשק החשובים, ומקור חשוב למטבע זר.

 

 


היסטוריה עד המאה ה-19

את גורלה של פורטוגל על בימת ההיסטוריה חרצו במידה רבה שלושה גורמים:

 

הראשון - מיקומה הגיאופוליטי בשוליה המערביים של אירופה, בשכנות יבשתית לספרד, ובקרבה לצפון-אפריקה ולבריטניה, שכנותיה מעבר לים.

 

השני - הקולוניאליזם והאימפריאליזם, שראשיתם במאה ה-15 ושיאם במאה ה-16, אשר העצימו והעשירו את פורטוגל, והקנו לה מעמד של מעצמה עולמית במאה ה-16.

 

השלישי - הקנאות הדתית והשמרנות התרבותית אשר מנעו התפתחותן של מסורת דמוקרטית-ליברלית ושל חדשנות כלכלית-טכנולוגית. כתוצאה מכך הידרדרה פורטוגל במאה ה-19 ובמאה ה-20 למעמד מדינת עולם שלישי נחשלת בשוליים של אירופה.

 

פורטוגל בעת-העתיקה ובימי הביניים

 

עד סוף האלף ה-1 ההיסטוריה של פורטוגל שלובה בתולדותיה של ספרד. בימי השלטון הרומי הייתה פורטוגל מושבה רומית שנקראה "לוזיטאניה". לאחר נפילת הקיסרות הרומית (מאה 5) השתלטו עליה שבטים גרמניים (בעיקר ויזיגותים), וב-711 פלשו אליה, כמו לספרד, המאורים הערבים מצפון אפריקה. במאה ה-11 הייתה נתונה לשלטון הממלכה הנוצרית קסטיליה, ובמאה ה-12 הייתה למדינה עצמאית אם כי גירוש המאורים מפורטוגל הושלם רק ב-1250.

 

האימפריה הפורטוגזית – המאה 16

 

במאה ה-15 החלה פורטוגל במסעות הגילויים והכיבושים שלה. הנסיך אנריקה הספן, בנו של המלך ז'ואאו ה-1, "הגדול", קידם מסעות הפלגה באוקיינוס האטלנטי לשם גילוי ארצות. תחילה גילו את האיים האזורים ואת איי מדירה וסיפחום לפורטוגל, ובמחצית ה-2 של המאה ה-15 הפליגו ספנים פורטוגלים לאורך חופה המערבי של אפריקה והקימו בו תחנות מסחר, וממסע למסע הלכו והדרימו. ב-1488 הגיע ברטולומאו דיאש עד כף התקווה הטובה, וב-1498 הקיף ושקו דה גמה את הכף, המשיך להודו והניח את היסוד לאימפריה הקולוניאלית של פורטוגל בדרום אסיה. בה בעת הפליגו ספנים פורטוגלים, בדומה לספרדים, לאמריקה. ב-1500 גילה קברל את ברזיל וסיפח אותה לכתר הפורטוגלי. במחצית ה-1 של המאה ה-16 הייתה פורטוגל אחת הממלכות האדירות באירופה, אך כבר בסופה של אותה מאה החלה שקיעתה. ב-1580 סיפח אותה פליפה ה-2 מלך ספרד לארצו.

 

שקיעתה של האימפריה הפורטוגזית – מאות 19-17

 

בסיועה של אנגליה שבה פורטוגל להיות מדינה עצמאית ב-1640, אך אולצה למסור את רוב מושבותיה באסיה לאנגלים ולהולנדים, ולמעשה נשארו בידה רק ברזיל באמריקה, אנגולה ומוזמביק ועוד כמה מושבות קטנות בהודו, בדרום מזרח אסיה ובאפריקה. במלחמות נפוליאון (ראשית המאה ה-19) כבשו הצרפתים את ספרד ופורטוגל. לאחר מפלת נפוליאון ב-1815 הייתה שוב פורטוגל למדינה עצמאית. ב-1822 הכריזה ברזיל, הגדולה והעשירה במושבות פורטוגל, על עצמאותה.

 

העיירה טורס ודרס (Torres Vedras), צפונית לליסבון. בספטמבר 1810 הצליחו הבריטים בראשות הדוכס מוולינגטון להדוף סמוך לעיירה צבא צרפתי גדול, וזמן לא רב לאחר מכן גורשו הצרפתים מפורטוגל (מתוך מאגר ויז'ואל/פוטוס)

 


פורטוגל בעידן החדש

במעבר המאה נתונה הייתה כלכלתה של פורטוגל בפיגור וקיפאון עמוקים מול כלכלות אירופה האחרות. למהפכה התעשייתית ששינתה את פניה של אירופה מזה מאתיים שנה בקירוב, לא הורגשה כמעט בפורטוגל. גם במישור החוקתי נותרה פורטוגל, בדומה לספרד שכנתה, הרחק מאחור ביחס למדינות כמו בריטניה, צרפת, או הולנד, בהן התפתחה הדמוקרטיה והוכרו זכויות האזרח. כתוצאה מכך, ידעה הארץ אי-שקט וזעזועים חברתיים. ב-1908 נרצחו ברחובות ליסבון המלך קרלוס ה-1 ויורש העצר. ב-1910 הודח מלכה האחרון של פורטוגל מנואל ה-2, המלוכה בוטלה ונוסדה רפובליקה דמוקרטית (יום העצמאות חל ב-5 באוקטובר, מאז 1910).

 

חיילי הצבא מפטרלים בליסבון מספר שבועות לאחר הדחתו של מלך פורטוגל האחרון, מנואל ה-2. 1 בדצמבר 1910 (צילום: אימג'בנק / GettyImages)

 

הדיקטטורה של סלזר

 

הרפובליקה הצעירה סבלה מחוסר יציבות וידעה חילופי שלטון תכופים. ב-1926 תפס הצבא את השלטון. שנתיים לאחר מכן מונה הגנרל קרמונה לנשיא והחזיק במשרה זו עד למותו ב-1951, ואולם השלטון בפועל עבר כבר ב-1932 לידי ראש הממשלה אנטוניו דה אוליביירה סלזר. ב-1933 נכנסה לתוקפה החוקה שהתווה סלזר עבור פורטוגל ה"Estado Novo" – "המדינה החדשה", כפי שהכתירה סלזר. היא הושתתה על עקרונות השלטון הריכוזי הפשיסטי, בדומה לדגם האיטלקי של מוסוליני. במלחמת האזרחים בספרד בשלהי שנות ה-30 תמך סלזאר בפרנסיסקו פרנקו. במלחמת העולם ה-2 נקט סלזר עמדה נייטרלית, אולם התייצב בפועל לצידה של בריטניה בת-בריתה הותיקה של פורטוגל, והעמיד לרשות הצי שלה ושל ארה"ב בסיסים באיים האזוריים.

 

סלזר ביסס את משטרו על ברית הדוקה עם בעלי הון ותעשיינים, והטביע חותמו על פורטוגל ומושבותיה במשך קרוב לארבעים שנה. הוא הצליח לייצב את המערכת הפוליטית, ואף לעשות לפיתוחה של הכלכלה, אך זאת במחיר דיכוי חופש הפרט, דיכוי האיגודים המקצועיים, וניצולן של המושבות מעבר לים. יציבות המשטר, כוח העבודה הזול, ורמת המחירים הנמוכה משכו משקיעי חוץ. כוח הייצור של המושבות הפורטוגזיות נרתם אף הוא ליישום המרקנטליזם של סלזר - סחורות שיוצרו בעלויות נמוכות ביותר במושבותיה העניות של פורטוגל יוצאו למדינות העולם, והרווחים ממכירתן הוזרמו אליה על מנת לשפר את מאזן התשלומים שלה.

 

בשנות ה-60, כאשר זכו מושבות בריטניה וצרפת באפריקה בעצמאותן, ניסתה פורטוגל להמשיך ולהחזיק במושבותיה; עקב זאת פרצו מהומות במוזמביק, באנגולה ובגינאה הפורטוגזית (כיום גינאה-ביסאו) והן דוכאו בכוח. למושבותיה באפריקה, ובראשן אנגולה ומוזמביק, הוענקה עצמאות באמצע שנות ה-70, ומאז היגרו משם כ-700,000 פורטוגזים וחזרו לארצם. המושבה מזרח טימור השתחררה מעול פורטוגל ב-1975, אך זו שבה ונכבשה מיד על ידי אינדונזיה, ששלטה בשטחה עד 2002. לבד מאיי מדירה והאיים האזורים, שמבחינת מעמדם הם עתה חלק מארץ האם, פורטוגל, נותרה מושבה זעירה במזרח הרחוק, מקאו, אשר נמסרה לסין ב-1999.

 

עידן סוארש

 

ב-1968 לקה סלזאר בשיתוק, והשלטון עבר לידי מרסלו קטנו (Caetano). הוא המשיך את מדיניות קודמו, אך בינתיים גברה רוח המרי בצבא. ב-1974 חוללו קצינים שהתנגדו להמשך המלחמות הקולוניאליות בראשות הגנראל שפינולה, את "מהפכת החרציות" - הם תפסו ללא שפיכות-דם את השלטון, והצעידו את פורטוגל לבחירות כלליות ולמתן עצמאות למושבותיה. בתקופת המעבר עד הכרזתה של חוקה דמוקרטית-סוציאליסטית ב-1976, התנהלה פורטוגל על פי תהום בין הכוחות המהפכניים משמאל בראשות קצינים חברי ה-MFA (תנועת הכוחות המזויינים), שחברו אל המפלגה הקומוניסטית, לבין גורמי מרכז שחברו אל קבוצת המתונים שבין קציני ה-MFA.

 

בנובמבר 1975, היתה המערכת הפוליטית על סף פיצוץ, חוגי השמאל והמרכז המתונים דיכאו ניסיון של השמאל הקיצוני ליטול את השלטון לידיו. בעקבות זאת הורחקו הקיצונים מן המועצה המהפכנית וממוקדי כוח אחרים, והוחלט על קיום בחירות כלליות והעברת השלטון לממשלה נבחרת אזרחית.

 

בבחירות הכלליות ב-1976 וב-1983 נבחר מריו סוארש לראשות הממשלה. סוארש שב ונבחר פעמיים כנשיא ב-1986 וב-1991. תקופתו של סוארש, איש המפלגה הסוציאליסטית אשר כונן קואליציה עם מפלגות המרכז, התאפיינה בחתירה עקבית לליברליזציה, לכלכלת שוק ולצירופה של פורטוגל לאיחוד האירופי.

 


יהודים

כבר במאה ה-12 ישבו יהודים בשכונות נפרדות בליסבון, סנטרן ובז'ה, ובימי שלטונו של אלפונסו ה-3 (1279-1248) התגבש הדגם הקלאסי של גולת פורטוגל: המלך ראה בקיבוץ היהודי חטיבה משפטית נפרדת בראשות הרב הראשי. הרב מינה 7 דיינים מחוזיים, והוענקה להם סמכות מלאה לפסוק בתביעות אזרחיות ופליליות. לעומת זאת, אנשי הקהילה היו רשאים למנות את הרבנים המקומיים ואת פרנסי הקהילה.

 

במאות ה-15-14 היה ליהודים חלק נכבד בחיי הכלכלה בערים הגדולות. קרבתם לחצר המלכות - כמה יהודים שימשו שרי אוצר - עוררה עליהם את זעם הכמורה והמוני העם, עול המסים המיוחדים שרבץ עליהם הוכבד, והם גם הואשמו בהפצת המגפה השחורה (1350). בימיו של אלפונסו ה-5 (1481-1438) הגנו השלטונות על היהודים, אך מתחת לפני השטח געשו הקנאה והשנאה, והן פרצו בפרעות חמורות שהתחוללו בליסבון (1449) ובדרישות קולניות לצמצם את חלקם של היהודים בחיי המדינה. ב-1492 הותר למגורשי ספרד (כ-150,000 במספר) להיכנס לפורטוגל, תמורת תשלום נאות. משפחות דלות אמצעים הוכרזו עבדי המלך, ו-700 צעירים נותקו ממשפחותיהם ונשלחו לישב אי בודד בחוף אפריקה.

 

ב-4.12.1496 הכריז המלך מאנואל ה-1, לרגל נישואיו עם נסיכה ספרדית ובלחצו של בית המלוכה במדריד, על גירוש כל היהודים והמוסלמים מארצו בתוך שנה אחת. אך כדי שלא לאבד את היתרונות הכלכליים שהפיק מן היהודים החליט להעבירם על דתם. לא הועילו כל השידולים ששידלם ואף העינויים, ולבסוף הוטבלו לנצרות בעל כורחם כ-20,000 יהודים בזמן שהמתינו להפלגה בנמל ליסבון. העם ראה ב"'נוצרים החדשים"' יהודים לכל דבר, ואלפים מהם נרצחו בפרעות בליסבון ב-1506.

ב-1521 הונהגה האינקוויזיציה בפורטוגל, וכעבור 9 שנים הועלו על המוקד ראשוני "הנוצרים החדשים"'. האנוסים חיפשו מפלט בקשרי חיתון עם בני המעמדות השליטים ובהגירה למדינות אחרות. בייחוד היגרו לאמסטרדם ולסלוניקי; הגירה זו נמשכה עד סוף המאה ה-18. ה"אוטו דה פה" האחרון נערך בפורטוגל ב-1791, ומוסד האינקוויזיציה לא בוטל בה עד 1821.

 

ב-1917 גילה מהנדס מכרות יהודי קהילת אנוסים ביישוב נידח בצפון המדינה, ובעקבותיו יצא קצין צבא מן האנוסים בהכרזה גלויה על שיבה ליהדות ועורר בכך הדים בעולם היהודי כולו. הגירת יהודים בעלי נתינות בריטית לפורטוגל החלה בראשית המאה ה-19, וב-1892 זכתה הקהילה החדשה בהכרה רשמית.

 

לאחר שנכבשה צרפת במלחמת העולם ה-2 זרמו לפורטוגל אלפי פליטים יהודים, ואולם פורטוגל שימשה להם בעיקר ארץ מעבר; באותה עת היו בה כ-400 יהודים תושבי קבע ועוד 650 פליטים במעמד של תושבים. באמצע שנות ה-80 של המאה ה-20 מנה הקיבוץ היהודי בפורטוגל כ-600 נפש, כמחציתם ספרדים והשאר אשכנזים רובם בליסבון. עיקר עיסוקם במקצועות החופשיים, במסחר ובנכסי דלא ניידי; אחדים מילאו תפקיד חשוב בעולם האקדמי וברפואה. בשנתיים הסוערות בפורטוגל, עד התייצבותו של המשטר הפרלמנטארי ב-1976, עזבו את הארץ יותר מ-300 יהודים.

 


יחסים עם ישראל

ב-1958 פתחה ישראל צירות כללית בליסבון, אבל יחסים דיפלומטיים מלאים לא נקשרו בין המדינות. לישראל קשרי מסחר עם פורטוגל. בהצבעות האו"ם בענייניה של ישראל פורטוגל נמנעת, או מצדדת במדינות ערב. בתחילת 1977 קשרה ממשלת סוארש יחסים דיפלומטיים עם ישראל, ובליסבון נפתחה שגרירות ישראלית. וכן השתפרו יחסי התרבות והכלכלה בין שתי המדינות. ב-1995 ביקר הנשיא סוארש בישראל ונשא נאום בפני הכנסת. מאז 1999 כחבר הפרלמנט האירופי, ובמסגרת תפקידיו באירגונים ומוסדות בינלאומיים, בהם גם מרכז פרס לשלום, גילה סוארש מעורבות רבה בניסיונות להגיע לפתרון הסכסוך הישראלי – פלשתיני.

 

 


יש לכם הערה לערך ?


חזרה לעמוד הקודם
חזרה לעמוד הראשי של האנציקלופדיה

חדשות
דעות
ספורט
כלכלה
צרכנות
תרבות ובידור
רכילות Pplus
מחשבים
בריאות
ירוק
יהדות
תיירות
רכב
אוכל
יחסים
סרטים
הוט
כלכליסט
משחקים
מקומי
קהילות
לימודים
מדע
לאישה
דרושים
ynet-shops
ynettours
winwin
בעלי מקצוע
ביגדיל
 

אודות ועזרה
כתבו אלינו
עזרה
מדיניות פרטיות
תנאי שימוש
מפת האתר
ארכיון
מרכזי המבקרים
Israel News
 
אודות האתר
RSS
הפוך לדף הבית
ynet בסלולר
ניוזלטרים
פרסמו אצלנו
אנציקלופדיה
באבלס
ערוצי תוכן
חדשות
כלכלה
ספורט
תרבות
בריאות
מחשבים
נופש
Xnet
יהדות
דעות
צרכנות
תיירות
אוכל
רכב
בעלי חיים
קטלוג אופנה
יחסים
קהילות
אסטרולוגיה
מעורבות
ירוק
לאשה
דילים
ynetart
כלכליסט
בלייזר
רכילות
מנטה
משחקים
mynet
מפות
פרוגי
כלים ושירותים
קניות
מניות
דרושים
מחירון רכב
דירות להשכרה
קופונים
זיכרונט
דירות למכירה
לוח רכב
יד שניה
בעלי מקצוע
משחקים Games
עברית.evrit
דירות חדשות

YIT  - פיתוח אינטרנט ואפליקציותTotal media - Interactive media technologiesApplication delivery by radwarePowered by Akamaiהאתר פועל ברישיון אקו"םהאתר פועל ברישיון תל"יאקטיב טרייל
as19-c  כל הזכויות שמורות לידיעות אינטרנט ©