בהוטן, מדינה קטנה במזרח אסיה, בהרי ההימלאיה.
בירתה - תימפו. גבולותיה: בדרום, במערב ובמזרח - הודו;
בצפון - סין.
בהוטן היתה מבודדת במשך שנים רבות מהעולם, ורק במחצית השנייה של המאה ה-20 החלה להיפתח להשפעות חיצוניות באופן מבוקר, איטי וזהיר, כדי להימנע מפגיעה בתרבות המסורתית ובנופיה. בעבר היתה בהוטן ממלכה אבסולוטית, אולם שליטיה היו אלו שקידמו ביוזמתם את המעבר ההדרגתי למונרכיה דמוקרטית.
שמה של בהוטן נגזר כנראה מאחד משני ביטויים דומים בסנסקריט. האחד פירושו "הקצה של טיבט", והשני "אדמה גבוהה". בשפה המקומית שמה הוא "דרוק-יול" (Druk Yul) – ארץ דרקון הרעם.
בהוטן - דיוקן
שם רשמי
Druk Gyalkhap
שטח
38,394 קמ"ר (מקום 136 בעולם)
אוכלוסייה
691,141 (מקום 164 בעולם)
שיעור גידול אוכלוסין
1.267%
תושבים
בהוטנים 50%, נפאלים 35%, שבטים מקומיים או מהגרים 15%
אורז, תירס, פרי-הדר, ביצים; מלט, מוצרי חלב, מוצרי עץ, פירות מעובדים, משקאות אלכוהוליים, סידן קרבידי, תיירות, חשמל הידרואלקטרי
מטבע
נגולטרום
ידיעת קרוא וכתוב
47%
תוחלת חיים
נשים - 66.97; גברים - 65.33
(מקום 159 בעולם)
(הטבלה עודכנה לאחרונה בפברואר 2010)
הרי ההימלאיה (צילום: ויז'ואל/פוטוס)
גיאוגרפיה
בהוטן היא ארץ ללא מוצא לים בהרי ההימלאיה המזרחיים. היא מחולקת לשלוש רצועות גיאוגרפיות מצפון לדרום:
הרי ההימלאיה הגדולים (Greater Himalayas) – האזור הגבוה במדינה, הכולל הרים המגיעים לגובה של יותר מ-7,000 מ', בהם הפסגה הגבוהה במדינה (קולה קנגרי, 7,553 מ'). אזור זה מיושב בדלילות.
הרי ההימלאיה קטנים (Lesser Himalayas) – אזור של הרים נמוכים יותר, המכוסים בצמחיה אלפינית או ביערות סבוכים בהתאם לגובהם. ביניהם עמקי נהרות פוריים, המשמשים לחקלאות. זהו האזור המיושב ביותר במדינה.
מישור דוארס (Duars) – רצועה נמוכה לרגלי הרי ההימלאיה לאורך חלקה הדרומי של המדינה. משופעת במשקעים, וברובה שולטת צמחייה סובטרופית.
בדרומה הצמחייה השלטת היא יערות חיזרן, סוונה וגידולי
אורז.
בבהוטן מייחסים חשיבות רבה להגנה על הסביבה ואוצרות הטבע, בהם היערות המכסים כשני שליש משטחה.
אוכלוסייה
תושבי בהוטן (המכנים את עצמם "דרוקפה") נחלקים לשלוש קבוצות אתניות: שרצ'ופס – הנחשבים לצאצאי התושבים המקוריים של המדינה; נגלונגס – צאצאי מתיישבים שהגיעו מהרמה הטיבטית במאה ה-9; ולוטסמפאס, שהיגרו למדינה מנפאל
בתחילת המאה ה-20. כ-65 אחוז מהתושבים מתגוררים בכפרים קטנים.
השפה הרשמית בבהוטן היא דזונגקה. רוב תושביה הם בודהיסטים
(כ-75 אחוז מכלל האוכלוסייה), אך בדרום המדינה הדת השלטת היא הינדואיזם.
טקס הכתרת נזירים בודהיסטים בבהוטן (צילום: AFP)
כלכלה
הכלכלה הבהוטנית מושתתת בעיקר על חקלאות: תירס, אורז, חיטה, תפוחי עץ, תפוחי אדמה, פרי הדר ומשק חי. ענפי הייצור במדינה כוללים מלט, מוצרי עץ ומזון. בהוטן מנצלת היטב את הפרשי הגבהים של נופיה לייצור חשמל הידרואלקטרי
ידידותי לסביבה, שהינו אחד מענפי הייצוא המרכזיים של המדינה. המטבע הנהוג בבהוטן הוא נגולטרום.
על אף שהתיירות מהווה הכנסה משמעותית מאוד לתקציבה של המדינה, בבהוטן נהוגה גישה זהירה ויוצאת דופן לפיתוח התיירות בתחומה. כחלק מהניסיון למנוע השפעות מבחוץ על תרבותה המיוחדת והמסורת המקומית, קבע הממשל סדרת חוקים נוקשים המבטיחים שהתיירות במדינה תהיה אקולוגית ומבוקרת. בין השאר, נדרשים המבקרים לליווי צמוד של מדריך מטעם המדינה, ולהקפדה על תוכנית טיול מדויקת שקבעו מראש.
כלכלתה של בהוטן תלויה באופן משמעותי בהודו השכנה. בין השתיים מתקיים סחר חופשי ו-90 אחוז מהייצוא הבהוטני מופנה להודו.
מלכה הרביעי של בהוטן, ג'יגמה סינגייה וואנגצ'וק, ביטא בעבר את פילוסופיית הכלכלה הייחודית של המדינה כשטבע את המונח "אושר לאומי גולמי" (Gross National Happiness). המלך הסביר שהתוצר הלאומי הגולמי
אינו בראש מעייניה של המדינה, אלא אושרם של אזרחיה.
ממשל
ראש המדינה הוא "המלך הדרקון", תואר העובר בירושה בשושלת המלוכה הבהוטנית שנוסדה ב-1907. בניגוד למונרכיות רבות בעולם, מלכי בהוטן היו אלו שהובילו מיוזמתם את המעבר ההדרגתי ממונרכיה
אבסולוטית לדמוקרטיה
מאז שנות ה-50 של המאה הקודמת.
המלך ה-3, ג'יגמה דורג'י וואנגצ'וק, הקים ב-1953 את המועצה הלאומית (Tshogdu). גוף זה מורכב מ-150 נציגים, כש-105 מתוכם הם נציגי המחוזות במדינה, ויתרתם נבחרים על ידי המלך או מנהיגי הדת. ב-1998 הפתיע המלך ה-4, ג'יגמה סינגייה וואנגצ'וק, כשהעביר מרצונו את רוב סמכויותיו המנהליות למועצה הלאומית ולקבינט שייסד. חברי הקבינט נבחרים על ידי המועצה הלאומית ומכהנים בתפקידם חמש שנים. במהלכן מתחלף ראש הממשלה מדי שנה בסבב בין השרים. המלך גם נתן בידי המועצה הלאומית את הסמכות להצביע אי אמון בו ולהחליפו. עם זאת, הוא עודנו נושא בתואר "ראש המדינה". ב-2006 פרש המלך מתפקידו והעביר את השלטון לבנו הצעיר, בוגר אוקספורד, כדי שיסייע למדינה בהפיכתה לדמוקרטיה.
תצפית על מתחם הפרלמנט בבהוטן (צילום: AP)
בשנת 2001, על פי דרישת המלך, החל ניסוחה של החוקה
הבהוטנית. ב-2005 הועברה טיוטה של החוקה אל האזרחים לקבלת משוב, וב-2008 פורסמה החוקה החדשה. באותה שנה, בחודש מרץ, נערכו לראשונה במדינה בחירות דמוקרטיות לאסיפה הלאומית.
היסטוריה
אין מידע של ממש על ראשיתה של בהוטן. על פי המסורת, במאה ה-8 חצה גורו רינפוצ'ה (הנחשב לבודהה השני בבהוטן) את המדינה רכוב על נמר מעופף, נלחם ברוחות רעות והביא עמו את בשורת הבודהיזם.
הדת הבודהיסטית הגיעה אל בהוטן מטיבט,
כנראה במאה ה-2 או ה-8 לספירה. ב-1616 הגיע לאזור נזיר טיבטי בשם נגאוואנג נמגייל, ואיחד את השבטים והמשפחות השונות באזור לישות מדינית אחת. לאחר מותו פשטו באזור יריבויות פנימיות בין המושלים המקומיים ומלחמות אזרחים פרצו ושככו לסירוגין במשך כ-200 שנה. אלו נסתיימו ב-1907, כשמושל מקומי בשם אוגיין וואנגצ'וק נבחר לשמש כמלך על ידי נציגי הממשל והדת במדינה.
בהוטן ידעה מספר פלישות זרות, ביניהן של הצבא הסיני ושל הבריטים במאה ה-18. לבסוף נאלצה בהוטן לחתום על הסכם עם בריטניה
ב-1865, שהעביר חלק מאדמותיה הדרומיות להודו הבריטית תמורת סובסידיה שנתית. בעקבות עלייתה של משפחת המלוכה, נחתם הסכם חדש עם בריטניה ב-1910, לפיו לא תוכל בריטניה להתערב בענייניה הפנימיים של בהוטן אלא רק במדיניות החוץ. לאחר שהודו זכתה בעצמאות ב-1947, הוחלף הסכם זה בהסכם דומה עמה. ההסכם, שנחתם ב-1949, השיב לבהוטן רצועה מאדמותיה הדרומיות והכיר בה כמדינה עצמאית. עם זאת, הודו המשיכה בתשלומי הסובסידיה הנהוגה מהתקופה הבריטית, והותר לה להתערב במדיניות החוץ של בהוטן.
במשך שנים ארוכות קיימה בהוטן מסחר ער עם טיבט, אולם לאחר שזו נכבשה בידי הצבא הסיני ב-1951 החלה להעמיק את קשריה הכלכליים עם הודו. כדי לחזק את בהוטן מפני איום סיני, נסללה מערכת כבישים במדינה בעזרתה של הודו. תנופת בנייה זו הביאה את המכוניות הראשונות למדינה, וגרמה לשינוי דמוגרפי לאחר שפועלים רבים מנפאל ומהודו נשארו בה בתום העבודה. ב-1953 עשתה המדינה צעד ראשון לכיוון הדמוקרטיה, כשהמלך הורה על הקמת מועצה לאומית.
ב-1971 התקבלה בהוטן כחברה באו"ם.
ב-1972 הותרה לראשונה כניסתם של אמצעי תקשורת זרים למדינה כדי לסקר את טקס הכתרתו של המלך ה-4, ג'יגמה סינגייה וואנגצ'וק, לשלטון. לצד המשך פיתוחה של המדינה ניסה המלך בסוף שנות ה-80 לשמר את תרבותה באמצעות חקיקה, למשל, חובת לבישת הביגוד המסורתי ("גהו" לגברים ו"קירה" לנשים). חוקים אלו גרמו להגברת המתיחות האתנית בין הבהוטנים למיעוט הנפאלי. מהומות פרצו במדינה בשנות ה-90 ומהגרים רבים נמלטו למחנות פליטים בנפאל.
מצביעים בדרכם אל הקלפי בבחירות הדמוקרטיות הראשונות בבהוטן, 2008 (צילום: AFP)
בהוטן היתה במשך שנים רבות סגורה מרצון בפני הקידמה והמערב. בשנות שלטונו קידם המלך ה-4 חשיפה מבוקרת ואטית של בהוטן למודרניזציה תוך שמירה קפדנית על שימור הסביבה והתרבות המקומית. בשנות ה-70 החלה המדינה להתיר את כניסתם של תיירים זרים לשטחה (באופן מוגבל, ראו 'כלכלה'). ב-1998 ויתר המלך מרצונו על רוב סמכויותיו וכונן קבינט לאומי, לו נתן את הכוח להדיח את המלך המכהן מתפקידו. ב-1999 נחנכו שידורי הטלוויזיה הבהוטנים ואושר השימוש באינטרנט. ב-2006 העביר המלך את הכתר לבנו, שהתחנך במערב. ב-2008 אימצה המדינה חוקה וערכה לראשונה בחירות דמוקרטיות.
מידע נוסף
לראשונה: בחירות אמיתיות בממלכת בהוטן - לאחר שלמדו איך להצביע בבחירות דמה, נקראו אזרחי בהוטן להשתתף בבחירות ראשונות לפרלמנט. רבים מהם נרגשים מהמעמד, אך היו מעדיפים שעידן המלוכה יימשך: "לא נותר לנו אלא להתפלל שהשיטה החדשה הזו תוכיח את עצמה". כתבה מאתר ynet.
בהוטן נפתחת לעולם: כדורגל אין, חץ וקשת אאוט - שגעון הכדורגל הגיע למדינה האסיאתית המבודדת, שהתמודדה לפני חמש שנים מול מונסראט בקרב בין הגרועות ביותר בענף. החץ והקשת, הספורט הלאומי, נאלץ לשלם את המחיר. כתבה מאתר ynet.
בהוטן: האם החיים יפים יותר בלי טלוויזיה? - ב-1999 הסכים מלך בהוטן דאז לפתוח את הממלכה המבודדת - שעד לפני שלושה עשורים החיים התנהלו בה כמו בתקופת ימי הביניים - בפני הטלוויזיה. עם חדירת הטלוויזיה נחשפו התושבים, שהיו עד כה שמחים בחלקם, לעמדה אלטרנטיבית של עושר וזוהר - והותקפו בפרסומות למוצרים שכלל לא חשו בחסרונם. עכשיו מתגעגעים שם לימים שלפני הטלוויזיה, אז הכל היה פשוט יותר. כתבה מאתר ynet.
בהוטן: תשכחו מתל"ג, כאן מודדים אושר לאומי - בעוד שהעולם המודרני נתון בסיחרור אינסופי של עשיית רווח וצריכה, בממלכת בהוטן שבהרי ההימלאיה מיישמים הלכה למעשה את הפתגם "איזהו עשיר, השמח בחלקו". כתבה מאתר ynet.
אנציקלופדיה ynet אנציקלופדיה כללית ועדכנית בת אלפי ערכים מכל תחומי הידע: מדעי החברה והרוח, מדעי החיים והמדעים המדויקים, מדעי כדור הארץ טכנולוגיה תרבות היסטוריה שפה ותקשורת אמנויות, חינוך יהדות ספורט חוק ומשפט, גיאוגרפיה ספרות אינציקלופדיה
הדפס
