סודן

סודן קיבלה את עצמאותה ממצרים ובריטניה ב-1956. מאז היתה מעורבת במלחמות אזרחים עקובות מדם, למעט תקופה קצרה של שקט בין השנים 1972 - 1982. המשטר בסודן הוא צבאי רודני.

סודן - דיוקן

שם רשמי	ג'ומהוריית א'סודן (הרפובליקה של סודן)
שטח	2,505,810 קמ"ר (מקום 11 בעולם)
אוכלוסייה	43,939,598 (מקום 30 בעולם)
שיעור גידול אוכלוסין	2.49% (מקום 31 בעולם)
תושבים	אפריקאים 52%, ערבים 39%, אחרים 9%
שפה רשמית	ערבית
דתות	מוסלמים סונים 70%, דתות אפריקאיות 25%, נוצרים 5%
בירה	חרטום
ממשל	דיקטטורה צבאית-איסלמית, בדמות ממשלת אחדות לאומית
ראש המדינה הנוכחי	הנשיא עומר חסן אחמד אל-באשיר
עצמאית מאז	1 בינואר 1956 (ממצרים ומבריטניה)
אוכלוסייה מתחת לקו העוני	40% (2004, אומדן)
תמ"ג לנפש	2,200 (מקום 187 בעולם)
שיעור אבטלה	18.7% (שיעור רשמי, 2002 - מקום 165 בעולם)
ענפי כלכלה מרכזיים	כותנה, בוטנים, סורגום, דוחן, חיטה, גומי, קני-סוכר, קסאווה, מנגו, פאפאיה, בננה, בטטה, זרעוני שומשום, כבשים ובקר; נפט, הנפטת כותנה, טקסטיל, מלט, שמן, סוכר, סבון, נעליים, זיקוק נפט, תרופות, נשק, הרכבת כלי-רכב קטנים
מטבע	דינר סודני
ידיעת קרוא וכתוב	61.1%
תוחלת חיים	נשים - 55.44; גברים - 53.04; 54.21 (מקום 200 בעולם)

(הטבלה עודכנה לאחרונה בינואר 2011) 

סודן היא התיכונה שבארצות הנילוס, והנהר יחד עם יובליו חוצה אותה מדרום לצפון. דרום המדינה גשום, ביצתי ומרושת בעשרות מיובלי הנילוס. ליד חרטום מתאחדים הנילוס הלבן והנילוס הכחול. מרכז המדינה הוא סוונה וצפון המדינה, שאינו מיושב ברובו, הוא חלק ממדבריות הסהרה ומדבר נוביה. הרים מתנשאים לאורך גבולותיה עם אתיופיה ואוגנדה ובגוש דרפור (Darfur) במערב. אקלימה טרופי בדרום ומדברי בצפון. העונה הגשומה נמשכת מאפריל עד אוקטובר. ערים המרכזיות בסודן הן אוֹמדוּרמן, בוּר סודאן, וכָסַלה.

בתקופות קדומות כבשו מצרים (שנת 2000 לפנה"ס) ואח"כ כוש (החל מהמאה ה-8 לפנה"ס) את חבל נוביה שבצפון סודן. במאה ה-6 התבססה בה הנצרות הקופטית, ואולם לימים היה האסלאם לדת השלטת. הכיבושים ביססו בצפון הארץ ריכוז של ערבים מוסלמים, ואילו בדרום המשיכו לשכון שבטים אפריקנים שחורים, חלקם בני דתות אליליות וחלקם נוצרים.

מוחמד עלי כבש את הארץ ב-1820. ניצולם של המצרים את בני המקום הביא ב-1881 לידי התקוממות משיחית עממית בהנהגת המהדי מוחמד אחמד אבן עבדאללה. בשנות ה-90 של המאה ה-19 השלים כוח מצרי-בריטי בפיקוד הלורד קיצ'נר את כיבושה מחדש של הארץ, והוקם בה שלטון בחסות בריטית ואח"כ בחסות בריטית-מצרית משותפת להלכה. למרות שאיפת מצרים לספח את שטחה, זכתה סודן ב-1956 בעצמאות והפכה לרפובליקה פרלמנטרית. מאז 1956 שוררת בסודן אי יציבות פוליטית, ומתנהלת בה מלחמת אזרחים עקב התנגדות תושבי הצפון המוסלמים להעניק אוטונומיה לתושבי הדרום, רובם נוצרים ועובדי אלילים.

לאחר כמה הפיכות וחילופי מימשל עלה לשלטון ב-1969 הקולונל מוחמד ג'עפר נומיירי, שהנהיג בסודן משטר סוציאליסטי צבאי למחצה. ב-1972 הוענקה למחוזות הדרום אוטונומיה חלקית והסתמן סיומו של המרד. בשנות ה-80 הגבירה תוקפנותה של לוב את המתיחות בין סודן ללוב; בד בבד החריפו הבעיות הכלכליות הפנימיות עקב קליטת הפליטים הרבים שזרמו לשטחה מתחום צ'ד (אלו התיישבו בעיקר במרכזה של הארץ). מתוך שאיפה לחזק את כוחו בצפון הנהיג נומיירי ב-1983 את החוק המוסלמי על המדינה, והמרד בדרום התחדש.

עד הדחתו ב-1985 היה נומיירי למעשה שליט יחיד במשך 16 שנה. עם הדחתו בוטל חוק האסלאם, חודש השלטון האזרחי ונערכו בחירות חופשיות.

ב-1989 התחוללה בסודן הפיכה צבאית בהנהגתו של גנרל עומר אחמד אל בשיר, בשיתוף פעולה עם חסן עבדאללה אל תוראבי, ראש החזית המוסלמית הלאומית. סודן היתה למדינה מוסלמית פונדמנטליסטית. התחזקות האסלאם והחלת חוק השריעה המוסלמי במדינה ב-1991 החריפה את התנגדות הדרום הנוצרי ואת מלחמת האזרחים. בעקבות תמיכתה של סודן בעירק ב-1991 הופסק הסיוע האמריקאי שהוענק למדינה שנה קודם לכן.

מחנה פליטים בנרטיטי שבאזור דארפור (צילום: mct)

ב-1993 הפך בשיר לנשיאה של סודן (כשרוב הכוח נשאר בידיה של החזית המוסלמית הלאומית) ובבחירות ב-1996 שמר על כוחו. בשנים הבאות שרר רעב במדינה. ארה"ב הפציצה (1998) מפעל בח'רטום שנחשד בייצור נשק כימי, והאו"ם הכריז על סודן כמדינה התומכת בטרור. שיחות השלום שהתקיימו בקניה נכשלו. בעקבות התחזקות כוחו של תוראבי בפרלמנט ב-1999, פיזר בשיר את הפרלמנט, ותוראבי ייסד מפלגה חדשה. ב-2000 נבחר בשיר שוב לנשיאות. תוראבי וזרמים מוסלמיים מסורתיים הצטרפו לכוחות הדרום כחלק מהברית נגד הממשלה, ומיד לאחר מכן נעצר על ידי כוחות הממשלה. 

בינואר 2005 נחתם הסכם שלום כולל בין הממשלה למורדים, לפיו דרום סודן תקבל סמכויות של אוטונומיה ותוכל להכריע לגבי עצמאותה במשאל עם. כמו כן נקבע בהסכם כי תוקם ממשלה זמנית אשר תכלול בתוכה גם את אנשי הדרום, וכי כל תושבי המדינה יהנו מרווחי שאיבת הנפט הרב שהתגלה בשנים האחרונות בדרום. על פי הערכות יותר מ-2 מיליון בני אדם נהרגו במלחמת האזרחים הממושכת במדינה ומיליוני בני אדם סבלו חרפת רעב. במשך שנות הלחימה הוזרם למדינה סיוע בינלאומי בנסיון להאכיל את הרעבים.

המשבר ההומניטרי בחבל דרפור (צילום: AFP)

במקביל למאמצים להשגת הסכם שלום עם המורדים בדרום המדינה פרצו בפברואר 2003 קרבות בחבל המערבי והעני, דרפור. בעימות בין מיליציית ההג'נג'וויד (בתרגום חופשי: אנשים חמושים על גב סוסים) הנתמכת על ידי הממשלה ומורכבת משבטים ערבים למורדים - שבטים שחורים ממוצא אפריקאי הדורשים אוטונומיה. בין היתר, האשימו המורדים את הממשלה באפליית השבטים האפריקאים לעומת התושבים הערבים.

בשנים 2003 - 2010 התחוללו מעשי טבח רבים בשבטים השחורים בחבל על ידי ההג'נג'וויד וכוחות חמושים אחרים שנתמכו על ידי הממשלה. מספר ההרוגים בחבל נאמד בכ-300,000 איש (ממשלת חרטום טענה כי המספרים נמוכים בהרבה), ומספר הפליטים שברחו או גורשו בכוח מהחבל, בעיקר לצ'אד השכנה, נאמד בכ-2.5 מיליון איש. יש לציין כי מאות רבות של פליטים הסתננו באותן שנים לישראל.

בתחילת המלחמה הפגינו מדינות העולם אוזלת יד בסיוע לתושבי החבל, אך עם ריבוי הידיעות על מעשי הטבח ההמוניים, התגברו הקריאות בקרב מדינות המערב לעצור את מעשי הרצח, שהוגדרו על ידי מספר מנהיגים כרצח עם. כוח האיחוד האפריקני שנשלח לאזור בתחילת הקרבות נכשל בניסיונו להביא לרגיעה. בשלב מאוחר יותר התווספו לכוח זה חיילי או"ם, זאת למרות התנגדות נחרצת של ממשלת חרטום.

ניסיונות רבים להביא להפסקת אש נכשלו, אולם לאחר לחץ כבד של מדינות העולם ופעולות כוח האו"ם שככו במהלך השנים 2009 - 2010 הקרבות ומעשי הרצח בחבל. למרות הסכמי שלום שנחתמו בין הממשלה לחלק מהתנועות הפוליטיות והצבאיות המייצגות את השבטים השחורים בחבל, נמשך חוסר היציבות באזור.

ב-2010 הוציא בית הדין הפלילי הבין-לאומי בהאג צווי מעצר נגד מספר אישים בממשלת סודן, ביניהם הנשיא עומר אל-באשיר באשמת רצח עם ו"ניהול קמפיין של אונס, רעב ופחד". היתה זו הפעם הראשונה בהיסטוריה בה הוצא צו מעצר מעין זה על ידי בית הדין בהאג נגד מנהיג מדינה מכהן.

במסגרת ההסכם השלום בין הממשלה למורדים בדרום (שנחתם כאמור בינואר 2005), נערך בינואר 2011 משאל עם במחוזות הדרום בדבר פיצול סודאן והקמת מדינה עצמאית בדרום. למרות המתיחות הרבה בין שני חלקי המדינה, התנהל המשאל ללא תקריות מיוחדות. ביולי 2011 הכריזה דרום סודן על עצמאותה.