סוכות

מקור הציווי על חג הסוכות הוא המקרא, בספר ויקרא. הטקסט התנ"כי אינו מסתפק בציווי, אלא מדווח גם על סיבות החג, ועל ההיבטים המרכזיים שלו:  "אַךְ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאָסְפְּכֶם אֶת תְּבוּאַת הָאָרֶץ תָּחֹגּוּ אֶת חַג יְהוָה שִׁבְעַת יָמִים. בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שַׁבָּתוֹן וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי שַׁבָּתוֹן. וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי-נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים. וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ חַג לַיהוָה שִׁבְעַת יָמִים בַּשָּׁנָה חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי תָּחֹגּוּ אֹתוֹ. בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כָּל-הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת. לְמַעַן, יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם" (ויקרא, כ"ג, ל"ט-מ"ג).

הציווי על הישיבה בסוכה הוא שעומד כמובן ברקע שמו של החג - חג סוכות. הטקסט מספק לקוראיו גם את הסיבה המרכזית לישיבה זו, ולמעשה לחג כולו - הישיבה של בני ישראל בסוכות בעת יציאת מצרים. הדברים מלמדים גם על ההיבט השני של החג - הצמדתו למועד איסוף התבואה. בחקלאות העונתית הקדומה היו מקיימים בתקופה זו (בארץ ישראל) את אסיף הפירות ותבואות הקיץ. ההיבט החקלאי של החג מופיע במפורש באזכור תנ"כי נוסף של החג: ""שָׁלֹשׁ רְגָלִים תָּחֹג לִי בַּשָּׁנָה... וְחַג הָאָסִף בְּצֵאת הַשָּׁנָה בְּאָסְפְּךָ אֶת-מַעֲשֶׂיךָ מִן הַשָּׂדֶה" (שמות, כ"ג, י"ד-ט"ז). מכאן שמו השני של החג - חג האסיף. 

באחד מן ההסברים המקובלים במסורת היהודית לחג מתקשרים שני ההיבטים המודגשים במקרא (ההיבט ההיסטורי של יציאת מצרים וההיבט החקלאי): בתום תקופת האסיף, סוף העונה החקלאית, שמחת האיכר במנוחתו עלולה ליצור תחושת סיפוק ושביעות רצון עצמית מוגזמת, תוך התעלמות מן הברכה שהשרה האל על פרי השדה. היציאה לסוכה מזכירה לאיכר את הארעיות של מצבו ואת תלותו באל - שברצונו יוציאו מן הבית אל הנדודים, בדומה לבני ישראל במסעם ממצרים לארץ המובטחת. פרשנות נוספת לחג קובעת כי הישיבה בסוכה היא לזכר "ענני הכבוד" שהגנו על בני ישראל במדבר.

חרדים בודקים לולבים בשוק ארבעת המינים בבני ברק (צילום: אי פי איי)

מצוות ה"אושפיזין": בנוסח תפילה מיוחד מזמינים לסוכה מדי יום אורח קבוע מאבות האומה. האורח המוזמן ביום הראשון הוא אברהם אבינו. אחריו, לפי הסדר, יצחק, יעקב, יוסף, משה, אהרון ודוד המלך. אורח הוא "אושפזא" בארמית, ומכאן "אושפיזין" - אורחים ברבים. הזימון נעשה בנוסח מיוחד, הנאמר תמיד בראשית הסעודה בסוכה.

מצוות ארבעת המינים: מצוות ברכה על אגד של לולב, הדס, ערבה ואתרוג: "ברוך אתה יהוה אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו על נטילת לולב" (ביום החג הראשון מתווספת ברכת "שהחינו וקימנו והגיענו לזמן הזה"). זוהי מצווה מן התורה, והברכה העומדת במרכזה מחויבת להיעשות בסוכה. כמו כן נישאים המינים על ידי המתפללים במהלך תפילת הלל הנאמרת בתום תפילת שחרית של ימי החג, ובעת ה"הושענות": בכל אחד מימי החג (להוציא שבת) נוטלים בבית הכנסת את 4 המינים ונושאים תפילות מיוחדות שכינויין "הושענות", לזכר הקפת המזבח בבית המקדש בימים אלה. היום ה-7, שבו מקיפים 7 פעמים, מכונה "הושענא רבה". הן ההחזקה והברכה על ארבעת המינים בסוכה,  והן החזקתן בזמן תפילת "הלל" ובזמן ה"הושענות", אסורות בשבת החלה בימי החג. בשבת החלה בימי חול המועד (הימים שבין יום החג הראשון לבין הושענה רבה ושמיני עצרת) נוהגים לקרוא את מגילת קהלת.
 

מצוות מיוחדת במינה בחג הסוכות היא המצווה לשמוח. זהו החג היחיד ביהדות בו מוטל על האדם חיוב בשמחה ממש, ומקור ההוראה המפורשת הוא בתורה: "חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ שִׁבְעַת יָמִים בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ. וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ. שִׁבְעַת יָמִים תָּחֹג לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה כִּי יְבָרֶכְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל תְּבוּאָתְךָ וּבְכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ" (דברים ט"ז, י"ג-ט"ו).

האדמור מלעלוב מרים נרות בשמחת בית השואבה בחסידות לעלוב בבני ברק (צילום: שאול גולן) 

בזמן קיומו של בית המקדש  היתה מוטלת על העם מצוות עלייה לרגל לירושלים וסדרי קורבנות מיוחדים (ויקרא כ"ג, ל"ד-ל"ו; במדבר כ"ט, י"ב-ל"ד). במהלך סדרים אלה היו נוהגים לנסוך מים על המזבח. טקס שאיבת המים בכל לילה, לצורך ניסוך המים שלמחרת, נחוג ברוב עם במה שכונה "שמחת בית השואבה". טקס נוסף שהיה נהוג בזמן בית המקדש היה ה"הקהל": פעם ב-7 שנים, בשנה שחלה לאחר שנת השמיטה, התכנס העם בראשית חג הסוכות במעמד משותף, במהלכו האזינו למלך שהקריא בקול פרקים מן התורה. 

לעמוד פרויקט - לחצו כאן.

סוכות - הוא אחד משלושת הרגלים, הוא נמשך שבעה ימים, והוא החג שבו לא צריכים לסדר את החדר! כי אורחים באים רק לסוכה. כתבה לילדים מתוך "מזֶה?"

לכתבה המלאה - לחצו כאן