 |  | הסטונהנג' | | |
| אתרים נוספים |  | |
| ערכים קשורים | | |
| תחומים קשורים | | |
| | סטונהנג'
Stonehenge
השלבים בבניית האתר | שימור האתר
סטונהנג', אתר ארכיאולוגי במישור סליסבורי (Salisbury Plain) שבמחוז ווילשייר (Wiltshire) בדרום מערב אנגליה;
בנייתו החלה לפני למעלה מ-5,000 שנה. זהו הגדול והמפורסם שבאתרים המגליתיים (ביוונית "מגה לית" פירושו "אבן גדולה") בבריטניה, בה מצויים שרידים של כ-1,000 מעגלים מגליתיים.
צילום: רולנד מיקס
מסתורין רב אופף את האתר הפרה-היסטורי,
ובין החוקרים (ביניהם היסטוריונים וארכיאולוגים) העוסקים בתחום קיימת מחלוקת לגבי ייעודו. על פי ההערכה המקובלת, שימש סטונהנג' לפולחן דתי הקשור בשמש. הערכות נוספות טוענות שמדובר בשעון אסטרונומי, שאולי שימש ככלי לחיזוי תאריכים של ליקויי
חמה וליקויי ירח. בקרב אנשים המאמינים בקיומם של חיים חוצניים יש הטוענים כי האתר נועד לנחיתת חלליות מן החלל החיצון. כך או כך, ייעודו האמיתי של האתר נותר בגדר השערה בלבד.
עד המאה ה-17 יוחסה בניית האתר לעמים רבים, ביניהם הרומאים, הדנים והצרפתים. צאצאי כת של כמרים קלטים שנקראים "דרואידים" טענו שאבות אבותיהם היו אלו שבנו את האתר. אולם במאה ה-20 הוכח, בין השאר באמצעים כימיים, כי האתר נבנה זמן רב לפני שעמים אלו התקיימו. בחפירות ארכיאולוגיות שנערכו בסמוך לסטונהנג' בראשית המאה ה-21 התגלה כפר ששימש למגורים; החוקרים מקווים כי תגלית זו תסייע לשפוך אור על ייעודו האמיתי של האתר.
צילום: רולנד מיקס
| השלבים בבניית האתר |  | |
מחפירות שנערכו באתר עולה כי סטונהנג' נבנה בשלושה שלבים מרכזיים:
השלב הראשון נבנה בסביבות 3000 לפני הספירה, והוא כולל שוחה מעגלית (Henge) בקוטר של כמאה מטרים. עומקה של השוחה כ-2 מ' ורוחבה כ-6 מ'. פתח השוחה סומן בשתי אבנים (אחת מהן שרדה עד היום) והוא פונה לכיוון צפון-מזרח. על פי ההערכות, חופרי התעלה נעזרו בקרניים של צבאים ששימשו אותם כמעדרים.
מן האדמה שנחפרה מתוך השוחה נבנתה סוללה, שהוצבה בצדה הפנימי של השוחה. בשוליה הפנימיים של הסוללה נחפרו 56 בורות, המכונים "בורות אוברי" (Aubrey Holes), על שמו של ג'ון אוברי, מומחה לעתיקות בן המאה ה-17, שגילה את הבורות לראשונה. כנראה שבכל אחד מן הבורות הושם עמוד עץ שהתנשא לגובה של מספר מטרים. בצורתו זו עמד סטונהנג' במשך כ-500 שנים. בסוף תקופה זו כנראה ננטש האתר וכוסה בצמחייה.
בשלב השני (בסביבות שנת 2500 לפני הספירה) הוקם האתר מחדש, כאשר למקום הובאו כ-80 אבני ענק, במשקל ארבעה טון כל אחת. האבנים הובאו מהרי פרסלי (Preseli Mountains) שבדרום מערב ויילס,
מרחק של כ-220 ק"מ מסטונהנג', והעברתם נחשבת להישג אדיר ומהווה תעלומה עד עצם ימינו. אבני הענק הונחו זו לצד זו, בשני מעגלים קרובים. הכניסה אל מעגלי האבנים היתה בכיוון המדויק בו זורחת השמש בתאריך 21/6 - היום הארוך ביותר בשנה.
כ-500 שנה מאוחר יותר, בסביבות שנת 2000 לפני הספירה, פורקו המעגלים שנבנו בשלב השני, והאתר נבנה בפעם השלישית, כפי שהוא מוכר היום. מגבעות מרלבורו (Marlborough Downs), הממוקמות במרחק של 30 ק"מ מצפון לסטונהנג', הובאו אבנים אדירות במשקל של חמישה טון כל אחת. כ-30 מאבנים אלו הונחו במרכז האתר, במעגל שקוטרו 33 מ'. מעל כל זוג אבנים צמודות הניחו הבונים אבן נוספת ששימשה כקורת רוחב. 17 מתוך 30 האבנים נותרו עומדות עד עצם היום הזה, ושש אבנים ששימשו קורות רוחב נמצאות עדיין על האבנים הזקופות. 
| שימור האתר | | |
בשל המונומנטים הארכיאולוגים יוצאי הדופן שבאתר, הכוללים את מעגל האבנים העומדות, כ-300 תלי קבורה ושרידים פרה-היסטוריים רבים, נכנס בשנת 1986 סטונהנג' לרשימת אתרי המורשת העולמיים (World Heritage Site) של אונסק"ו.
הסטונהנג' נכנס לרשימת אתרי המורשת העולמיים של אונסק"ו (צילום: רולנד מיקס)
לרשויות הקשורות בשימור האתר, ולחוואים ובעלי הקרקעות באזור אינטרסים שונים הנוגעים לסטונהנג', ועל כן פרסמו הרשויות הבריטיות בשנת 2000 תכנית כוללת לניהול האתר המשלבת בין שימור האתר, תיירות, אמצעי גישה למקום ועיבוד חקלאי של האזור, שחלק נכבד ממנו שייך לחוואים מקומיים.
יש לכם הערה לערך ?
|
הדפס
