סימפוניה (מיוונית: שילוב קולות), מונח המתאר יצירה מוסיקלית. בימה"ב ציין מוסיקה רב-קולית; בתקופת הרנסנס היה למונח תיאורי בדף השער של קובצי יצירות כליות או קוליות, בתקופת הברוק המוקדם ציין המונח, עם המונחים קונצ'רטו וסונטה, יצירות כליות, כגון "סימפוניה סקרה" (סימפוניות לכנסייה) של שיץ.
השימוש המקובל כיום מונח זה החל עם התפתחות האופרה האיטלקית, שנפתחה בנגינה תזמורתית המכוּנה "סינפוניה". זו כללה עפ"י רוב 3-4 חלקים: פרק מהיר, פרק איטי קצר, ופרק או שני פרקים מסיימים, בסגנון ובמתכונת של ריקוד. בראשית המאה ה-18 החל המונח לציין יצירה תזמורתית המנוגנת בארמון באירוע מוסיקלי חברתי (כונתה לעתים גם קונצ'רטו). במרוצת המאה ה-18 נעשתה הסימפוניה לסוג מוסיקלי ייחודי בעל מתכונת קבועה, במקביל לגיבושו...
