 |  | חייל צעיר נושא דגל ועליו המילים שהפכו לסמל "חופש שיוויון ואחווה". צילום: גטי אימג' בנק ישראל
| | |
| ערכים קשורים |  | |
| תחומים קשורים | | |
| | אביב העמים
The 1848 Revolutions
אביב העמים (מהפכות 1848), שרשרת מהפכות לאומיות-עממיות ומחאות דמוקרטיות, שתבעו תיקונים חברתיים כנגד המונרכיות האירופיות. מהפכות אביב העמים החלו בסיציליה ומשם התפשטו לצרפת, גרמניה, איטליה ושטחי האימפריה האוסטרו-הונגרית.
ככלל, כל המהפכות דוכאו מבלי שהצליחו להשיג הישגים משמעותיים.
האירועים המהפכניים החלו הרחק ממרכזיה החשובים של היבשת, בשוליה המרוחקים, בינואר 1848 בסיציליה. שעה שבני פלרמו
חסידי ג'וזפה מציני
יצאו לרחובות כדי להביע את חוסר שביעות רצונם משלטונו הכושל של פרדיננד השני
מנאפולי. במהלך אותו חודש התפשטו המחאות במעלה המגף האיטלקי עד נאפולי,
בירת ממלכת שתי הסיציליות.
המלך נאלץ להעניק זכויות אזרח בסיסיות המעוגנות בחוקה, וקרא לבחירות לאסיפה מחוקקת. בפיימונטה
בטוסקנה
וברומא הוענקו
חוקות דומות במאמץ לעצור את המהפכה המתפשטת.
במהלך חודש פברואר גלשו האירועים המהפכניים לצרפת. ב-22 בחודש החלו התקוממויות עממיות בפריס, וברחובות הוקמו מתרסים. התנגשויות בין המפגינים וחיילים התרחשו בו ביום וביום שלמחרת. המלך לואי פיליפ
נאלץ לפטר את ראש הממשלה. אולם עם המשך המהומות, וחוסר הרצון שהפגינו החיילים לפעול כנגד המפגינים, נאלץ המלך לוותר על כיסאו ועזב את המדינה. בלחץ ההמון הוקמה ממשלה זמנית (שהבולטים בחבריה היו למרטין
ולדרי-רולן)
אשר פרסמה את עמדתה החיובית בעד הקמת רפובליקה (24.2.1848), והנהיגה רפורמה פוליטית-סוציאלית.
חודשיים לאחר מכן נערכו בחירות לאסיפה המכוננת בהן זכו המלוכנים הלגיטימיסטים, בעוד הרדיקלים הסוציאליסטים ספגו תבוסה מוחצת. לידי אסיפה זו העבירה הממשלה הזמנית את סמכויותיה – וכך קמה הרפובליקה הצרפתית השנייה.
הצלחת המהפכה בפריס, נטעה תקווה בליבותיהם של מהפכנים ברחבי אירופה, והיתה אות לשרשרת התקוממויות בבירותיה.
במהלך חודש מרץ פרצו במינכן (4.3) הפגנות רחוב מלוות בקריאה לשינוי המשטר, שהתפתחו להקמת בריקדות ולהתנגשויות בין מפגינים לבין כוחות הביטחון. משם הן התפשטו לוינה (13.3), לבודפשט (15.3), ונציה וקרקוב (17.3), מילנו וברלין (18.3). כמו בפריס, גם כאן היו המהומות קצרות. בבודפשט נכנעו השלטונות ללא קרב, ובמקומות אחרים אחרי יום-יומיים של התנגשויות. הכוחות המזוינים, מגיני המשטר, נסוגו מערי הבירה והמורדים ניצחו. הנצחונות הללו גררו בעקבותיהם שינויים פוליטיים מיידיים.
- בפרנקפורט הוקם מעין טרום-פרלמנט לאומי גרמני, שהוליד את האסיפה הנבחרת של פרנקפורט וממשלה נטולת זכויות בראשות הארכידוכס יוהן מאוסטוריה.
- מלכי פרוסיה
ובווריה,
פרידריך וילהלם הרביעי
ומאכסימיליאן השני
פיטרו בהדרגה את שריהם השמרנים ומינו ליברלים תחתיהם.
- באוסטריה אולץ הקיסר פרדיננד הראשון
לפטר את מטרניך,
סמלו המרכזי של הסדר הקיים, שעזב את וינה לגלות בלונדון. הוא גם מינה שרים ליברליים בוינה והבטיח חוקה וחופש עיתונות. הממשלה המרכזית החדשה בוינה לא הצליחה לייצב את שלטונה ברחבי הממלכה.
- הממשלות בפרובינציות בונציה ובמילנו הכריזו על עצמאותן משלטון אוסטרי וביטאו את רצונן להפוך לחלק ממדינה איטלקית מאוחדת.
- הממשלה החדשה שקמה בבודפשט הכריזה על הפרדתן של הפרובינציות ההונגריות משאר חלקי המונרכיה.
- הוועדה הלאומית הפולנית בקרקוב הציעה לעשות דבר דומה בנוגע לגליציה,
כצעד מקדים ליצירתה מחדש של פולין העצמאית.
- בפראג הצטרף לתביעות האוטונומיה של הצ'כים גוון לאומי, וביוני התכנס בה הקונגרס הפאן סלאווי בראשות פלאצקי.
גל המהפכות הזה, ששטף את אירופה בארבעת חודשיה הראשונים של שנת 1848, קצר אמנם הצלחות, אולם היה יחסית מתון בתוצאותיו. בבירות מרכז אירופה (שלא כמו בפריס) היו המהפכות בטווח נגיעה בכתר, אבל לא הגיעו לכדי הפלת המלוכה. רפובליקות לא הוכרזו, והממשלות המונרכיות נענו לדרישות לרפורמות ליברליות-דמוקרטיות באופן מוגבל, ובסופו של דבר נשארו על כנן. אפילו הממשלה החדשה שקמה בהונגריה, למשל, שעה שהכריזה על היפרדותה מאוסטריה, היתה מוכנה להכיר בפרדיננד הראשון כמלך.
אלא שגם עם היענות מוגבלת ומתונה יחסית זו לדרישות לא יכלו המונרכיות המסורתיות להסכין לאורך זמן, והקיץ של 1848 הביא עמו גל של מהפכות נגד.
ההתקוממות הלאומית של הלאומנים האיטלקים בפיאמונטה נדרסה במהלך צבאי שהוביל מפקד החיילות האוסטרים בצפון איטליה יוז'ף רדצקי והגיעה לשיאה בקרב קוסטוצה (23.7). שבועים אחר כך נאלץ אלברטו קרלו מנהיג התנועה הלאומית האיטלקית לחתום על שביתת נשק.
ביוני החליטה ממשלת צרפת לסגור את בתי המלאכה הלאומיים שהקימה הממשלה הזמנית בפיקוחו של לואי בלאן. ההחלטה גררה בעקבותיה התקוממות עממית של פועלים שדוכאה ביד אכזרית בידי המשמר הלאומי בפיקודו של קאויניאק. אירועים אלה שזכו לכינוי "ימי יוני" קטעו את התקוות לרפובליקה דמוקרטית וסוציאלית והסיטו את הממשל הפרלמנטרי אל עבר הריאקציה: בבחירות שנערכו חודש לאחר מכן זכה לואי נפוליאון
אחינו של נפוליאון הראשון ברובם המכריע של הקולות.
כוחות הריאקציה ניצלו לטובתם את המתחים הלאומיים בין הגרמנים
המגיארים
והסלבים
ובסיוע הצבא, ששמר אמונים לבית המלוכה, הצליחו לדכא את המרידות ברחבי האימפריה האוסטורו-הונגרית. הקיסר החלש פרדיננד הראשון התפטר לטובת אחיו פרנץ יוזף השני
שמינה את הנסיך האולטרה שמרן פליקס שוורצנברג לראש ממשלה. האחרון באמצעות הצבא כבש את וינה המתמרדת, דיכא את תנועות החופש שפעלו בה והחזיר את המשטר האבסולוטי לקדמותו בתיקונים מינוריים.
האסיפה הלאומית ההונגרית לא הכירה ביורשו של פרדיננד הראשון ובין אוסטריה והונגריה פרצה מלחמה גלויה. בשלב הראשון הצליחו כוחות אוסטריים לכבוש את בודפשט. הצבא ההונגרי בהנהגת גרגאי הצליח להדוף את הפולשים ובבודפשט הוקמה רפובליקה ולנשיא נבחר קושוט.
אוסטריה המובסת פנתה לעזרת רוסיה. הצאר ניקולאי הראשון
נענה לקריאה ובכוחות משותפים הצליחו לדכא את ההתקוממות בבודפשט בברוטליות ואכזריות והונגריה סופחה כמדינת כתר לקיסרות האוסטרית המאוחדת. במקביל, בפראג השכנה, מחץ המפקד האוסטרי וינדישגרץ את התנועה העממית הצ'כית במרחץ דמים.
שנת 1848 הסתיימה בדיכוי התנועות הליברליות-דמוקרטיות ברחבי אירופה. שנה שהחלה במהפכות מוצלחות ונשאה בחודשיה הראשונים תקווה דגולה לעמי אירופה, הסתיימה כשבבירותיה שולטת ממשלת ברנדנבורג בפרוסיה, שוורצנברג באוסטריה ולואי פיליפ נפוליאון בצרפת. קשה להעלות על הדעת גלריה שמרנית יותר שיכלה לפאר את ארמונותיה של אירופה. השאיפות הליברליות, הדמוקרטיות, הלאומיות האירופיות נאלצו להמתין למחצית השנייה של המאה ה-19 ולראשית המאה ה-20 כדי להתממש.
יש לכם הערה לערך ?
|
הדפס
