משה סמילנסקי

משה סמילנסקי נולד למשפחה ציונית בקייב שבאוקראינה. בילדותו למד ב"חדר", ובמקביל להשכלתו התורנית, הרחיב את ידיעותיו גם בתחומי תרבות אוניברסליים. אביו, שחכר וניהל אחוזה חקלאית גדולה, השריש בו מגיל צעיר את האהבה לעבודת האדמה.

בהיותו בן 16 עלה סמילנסקי לבדו לישראל, והחל לעבוד כפועל שכיר מטעם פקידות הברון רוטשילד בכרמי ראשון לציון. אביו, שהגיע ארצה לביקור בעקבות בנו, רכש שטחי אדמה נרחבים באזור חדרה. סמילנסקי עבר להתגורר שם עם קבוצת חלוצים, ויחדיו היו למעשה, למייסדיה של העיר. בין החלוצים היתה גם שפרה, אחותו, שהחליטה גם היא לעלות לארץ ונפטרה כעבור זמן ממחלת הקדחת.

תנאי החיים הקשים באזור פגעו בסופו של דבר גם בסמילנסקי עצמו, והוא נאלץ לחזור לראשון לציון, כשהוא חולה בקדחת. לאחר החלמתו, שב לעבודתו כפועל בכרמי ראשון לציון, ובהדרגה הלך ותפס מקום מרכזי גם בחיי הרוח והחברה של הצעירים במושבה. בשנת 1893 קנה חלקת אדמה ברחובות, נטע בה כרם גפנים ו שקדים וכן גידולי שדה. הידע והנסיון המקצועי שרכש ברבות השנים, הפכו את סמילנסקי לאחד מבכירי החקלאים בארץ.

במקביל, החל סמילנסקי לעסוק גם בהוראה ובכתיבה. כמו-כן, הוא הצטרף לאגודת "בני משה" שבראשה עמד אחד העם, ומילא חלק פעיל בשיח הציבורי על צביון פניה של ההתיישבות היהודית החלוצית בארץ. בשנת 1898 פירסם מאמר ראשון פרי עטו בעיתון "הצפירה", ובעקבותיו ראו אור מאמרים רבים נוספים בכתבי העת הנחשבים של התקופה ("המליץ", "הצופה", "השילוח" ועוד). פרק זמן מסוים גם שימש כעורכו של העיתון "דאר היום". בשנת 1906 השתתף בקונגרס הציוני השביעי בבזל.

באותה שנה פירסם בעיתון סיפור קצר תחת הכותרת "לטיפה" (1906), העוסק בעולמם של הערבים והבדואים. הסיפור זכה להדים חיוביים בקרב קהל הקוראים, וכך החל סמילנסקי לכתוב סיפורים נוספים, כשהוא חותם עליהם בכינוי "חווג'ה מוסא". מעבר לתרומתו הספרותית של סמילנסקי לייצוגם של דמויות ערביות בספרות העברית המתחדשת, הוא גם היה מבין הראשונים שהעלו על סדר היום הציבורי את סוגית הקיום היהודי ערבי בארץ ישראל. מאוחר יותר, גם היה פעיל בחוגים דוגמת "ברית שלום" ו"איחוד" אשר דגלו ביחסי שלום עם הערבים. בין השנים 1909 – 1911 חזר סמילנסקי לרוסיה ושם המשיך לכתוב סיפורים המתארים את הווי החיים בארץ ישראל, סיפורים אשר ראו אור בעיתון "העולם", שיצא אז בוילנה בעריכת דרויאנוב.

בשלהי מלחמת העולם הראשונה התנדב סמילנסקי לגדוד העברי הארצישראלי, ולמרות גילו המבוגר (44), הספיק לשרת כחייל מן המניין (אך לא השתתף בפועל בלחימה). מבין התפקידים הציבוריים הנוספים שמילא: ממייסדי התאחדות האיכרים העבריים ונשיאה, שליח הקרן הקיימת לישראל בארה"ב (תקופה קצרה לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה) ועוד. סמילנסקי היה מבין הבודדים בקרב אנשי העלייה הראשונה אשר קיבל בסבר פנים יפות את חלוצי העלייה השניה, ואף סייע רבות להתבססותם בארץ.

במלאות לו ששים שנה, הוציאה התאחדות האכרים את כתביו של סמילנסקי ב-12 כרכים, והסתדרות "בני בנימין" יסדה מושב שנקרא על שמו - "ניר משה". סמילנסקי היה לאישיות רבת פעלים גם מחוץ לשטחי הארץ, וזכה להערכה רבה בעולם היהודי. כמו-כן, זכה באות כבוד מטעם מלך אנגליה.

מבין ספריו הרבים: "בני ערב" (1907; סיפור), "תולדות אהבה אחת" (1911; סיפור), "משפחת האדמה" (1943) - תולדותיהם של אישים ביישוב היהודי, "בהר ובגיא" (1948; קובץ סיפורים), וכן רומן אוטוביוגרפי בשישה חלקים: "בשדות אוקראינה" (1944), "בערבה" (1944), "בין כרמי יהודה" (1948), "בצל הפרדסים" (1951), "תקומה ושואה" (1953), "חבלי לידה" (1954).

לעמוד הפרוייקט - לחצו כאן