אינטרנט  |  ynet  |  בעלי מקצוע  |  קניות  |  האינדקס  |  ספקים למשרד
|שלום אורח
התחבר
|הירשמו ל-ynet

   חדשות תוכן ועדכונים 24 שעות - Ynet


 פורמט להדפסה  הדפס

ערכים קשורים
 משה רבנו
 כוהן גדול
 כנסת הגדולה
 שמעון החשמונאי
 יונתן החשמונאי
 פרושים
 יוחנן בן זכאי
 יבנה
 מרד בר כוכבא
 יהודה הנשיא
 בית שערים
 ציפורי
 טבריה
 חז"ל
 צפת
 לוי אבן חביב
 משה בן מימון
 נפוליאון ה-1 בונפרט
 אברהם יצחק הכהן קוק
 בן-ציון מאיר חי עוזיאל
 יהודה לייב מימון
 בית המקדש


תחומים קשורים
 היסטוריה יהודית
 העת העתיקה
 חוק ומשפט
 יהדות - מושגים וכתבים


 
 
 

סנהדרין


Sanhedrin

סנהדרין גדולה |  סנהדרין קטנה |  חידוש הסנהדרין |  מסכת סנהדרין

סנהדרין, בית הדין הגדול, הסמכות השיפוטית והפוליטית הגבוהה בארץ ישראל בתקופת בית המקדש ולאחר חורבנו. מקור השם יווני ופירושו מועצה או התוועדות. על פי המקורות התלמודיים פעלו שתי מסגרות של סנהדרין: הגדולה - בת 71 דיינים, שישבו בלשכת הגזית שבמקדש ("סנהדרין גדולה"); ובתי דין של 23 דיינים, שישבו בערי השדה ("סנהדרין קטנה").

 


סנהדרין גדולה

מספר חבריה נקבע כבר בתורה: "אספה לי שבעים איש" (במדבר יא' ט"ז), נאמר למשה, ויחד עימו היו 71 איש. אספת חכמים זו דנה בענייני איסור והיתר, ייחוס כוהנים ונושאים אקטואליים אחרים כדיני פאה ומקוואות. בסמכותה היה לדון בדיני נפשות, שנגעו לשבט שלם, לנביא שקר, מסית ומדיח או כהן גדול. רק בידה היתה הסמכות להחליט על יציאה למלחמת רשות, הוספת שטחים לירושלים ולמקדש, שרפת פרה אדומה, דיני כהונה וספק בהלכה, מינוי סנהדרין קטנה והכרזה על עיר הנידחת (סנהדרין א' ה'); כל הנושאים של דת ומדינה עברו לדיוניה, וכך היתה ממשיכה של כנסת הגדולה, ששקעה והלכה. היא הכריזה על בחירת מלך וכוהן גדול וערכה את טקסי השקאת הסוטה ועגלה ערופה. ואכן, ספר חשמונאים א (יד' כ"ז) מספר כי שמעון החשמונאי נתמנה לכהן גדול ונשיא על ידי האספה של הכהנים וראשי העם, ויונתן החשמונאי התייעץ עמם לפני שהקים את הסוללה בין המצודה והעיר ולפני שהגביה את החומות. על יהושפט המלך מסופר, שהעמיד בירושלים "מן הלויים והכוהנים ומראשי האבות לישראל למשפט ה' ולריב ... ויצו עליהם לאמור: כל ריב אשר יבוא עליכם מאחיכם היושבים בעריהם, בין דם לדם, בין תורה למצוה, לחוקים ולמשפטים והזהרתם אותם" (דברי הימים ב יט' ה-י).

 

הסנהדרין הורכבה מחכמי הפרושים, ובראשה עמד נשיא ואב בית דין. חבריה היו גדולי המדינה, תלמידי חכמים הבקיאים בהלכה, אך גם בחכמות חיצוניות, והיו חייבים לשלוט בשפות זרות. היה עליהם להיות "בעלי קומה ובעלי חכמה, בעלי מראה ובעלי זקנה, בעלי כשפים יודעים בשבעים לשונות, שלא תהא סנהדרין שומעת מפי תורגמן" (תוספתא סנהדרין ז' א'). היו מושיבים בה רק אנשים מפולפלים ("מי שיודע לטהר את השרץ מן התורה"), אך לעולם לא מלך, אדם זקן או סריס שאין לו בנים (שאין בו רחמים) ואדם הידוע באכזריותו (שם, לו' ב').

 

האסיפה היתה מתכנסת בלשכת הגזית יום-יום, אך לא בלילה ("מתמיד של שחר עד תמיד של בין הערביים" - סנהדרין ז' א'), ולא בשבתות, חגים וערבי חגים. הדיונים נערכו בחצי גורן עגולה, כדי שכל חבר יוכל לראות את חברו, ואב בית הדין והנשיא ראו את כולם. לידם פעלו שני סופרים דיינים - אחד מימין ואחד משמאל.

 

על פי גרסת ר' יהודה מנתה סנהדרין הגדולה 70 איש, וישבו לידה 3 סופרי דיינים. מולם, במבנה של שלוש שורות, ישבו תלמידי חכמים, וכל אחד ואחד הכיר את מקומו. סופרי הדיינים כתבו את פסקי הדין: האחד רשם את דעת המזכים בדין, האחר - את דעת המחייבים בדין, והשלישי - את דברי שניהם. דעות המיעוט היו בטלות.

 

הסנהדרין היתה מוזהרת מאוד על דיני נפשות, ואם היתה הורגת אחת לשבע שנים, נקראה "חובלנית" (מכות ז' א'). אם בכל זאת החליטו להרוג, היו צמים באותו יום, שכן "לא תאכלו על הדם" (ויקרא יט' כ"ו).

 

לאחר חורבן הבית יזם רבן יוחנן בן זכאי והקים את הסנהדרין ביבנה. כאן הפכה להיות למוסד הוראה עליון - הסמכות המדינית הגבוהה של העם. היא קיימה קשר של שליחים עם התפוצות ובאמצעותם פרסמה את לוח השנה, קידוש החודש ועיבור השנים. אחרי מרד בר כוכבא נדדה הסנהדרין לגליל וישבה בראשונה באושא. לאחר מכן חזרה ליבנה, שוב עברה לאושא, וממנה לשפרעם. בתקופת רבי יהודה הנשיא ישבה בבית שערים ובציפורי, ולבסוף בטבריה (ראש השנה לא' ב'). הסנהדרין בוטלה בימי שלטונו של הקיסר תיאודוסיוס ה-2, עת פסקו הרומאים להכיר במוסד הנשיאות.

 


סנהדרין קטנה

בכל עיר שהיו בה 120 איש (ולפי דעה אחרת - 230 איש), מינתה הסנהדרין הגדולה סנהדרין קטנה של 23 איש. זו דנה בדיני נפשות (של יחיד), הריגת בהמה על פי דיני התורה, ענייני נחלה וגבולות, דיני קנסות ומלקות, עיבור החודש, חליצה ומיאון והקדשות.

 

חז"ל גורסים, כי גם מינוי הסנהדרין הקטנה הוא מימי משה, שנענה בכך לעצת חותנו יתרו. לפיהם היו בירושלים שלושה בתי דין, שישבו סביב המקדש: בית דין של 71 (או 70), שישב בלשכת הגזית, ושני בתי דין של 23 - האחד יושב על פתח הר הבית והאחר על פתח העזרה.

 

שאר בתי הדין של 23 בעיירות ישראל, אם ידעו את הדין - פסקו, ואם לאו - היו באים לבית הדין שעל פתח הר הבית. אם גם כאן לא קיבלו סיוע משפטי, היו באים לזה שבפתח העזרה. הסמכות האחרונה היתה בהרכב הגדול, ואם לא ידעו גם אלה לפסוק ברורות, היו מעמידים את הנושא להכרעת רוב ומיעוט בהצבעה.

 

הסנהדרין הגדולה מינתה את בתי הדין שבעיירות, אך חברי בתי דין אלה היו ה"מאגר" של בתי הדין הגדולים שבירושלים.

 


חידוש הסנהדרין

פעמים אחדות לאורך ההיסטוריה היו נסיונות לחדש את הסנהדרין. בשנת 1558 ניסו ר' יעקב בירב וחבריו בצפת לחדשה, אך נתקלו בהתנגדות ר' לוי בן חביב, רבה של ירושלים.

 

הרמב"ם גרס, "שאם הסכימו כל החכמים שבארץ ישראל למנות דיינים ולסמוך אותם, הרי הם סמוכים. ויש להם לסמוך אחריהם"; אולם היות וישראל מפוזרים ואי אפשר שיסכימו כולם, הרי הדבר זקוק להכרעה ("הלכות סנהדרין" ד' י"א).

 

בשנת 1800 הציע ברוסיה הסנטור והמשורר גבריאל דרז'אווין להקים בפטרבורג בית דין גדול, מורכב מרבנים ומנהיגי קהילות בשם "סנדארין" (שיבוש השם סנהדרין") כדי לשנות ממנהגי היהדות והיהודים, וכך להגיע לטמיעה של הציבור היהודי. ההצעה הובאה לפני הסנט בדצמבר 1800 אך בגלל הירצחו של הצאר פאול הראשון נדחתה ההצעה ושוב לא הועלתה.

 

ניסיון מעניין להקים סנהדרין יהודית נעשה בתקופת נפוליאון, שביקש למנות מוסד אוטוריטטיבי, שינהל ויפסוק בשאלות דת וחברה של יהודי התפוצות. בהוראתו כונסה בפריס "אספת נכבדי היהודים" מכל הגלילות בצרפת ובצפון איטליה לישיבה מיוחדת, שנערכה בי"ד אב תקס"ו (29.7.1806). הוא העלה בפניהם 12 שאלות, ביניהן בנושאי אישות, נאמנות היהודים לעם הצרפתי, נישואי תערובת, סמכות הרבנים ותוקף החלטותיהם, היחס של יהודי לאמנות ולעבודת האדמה. מגמת הדיון היתה להביא את היהודים לטמיעה מוחלטת בעם הצרפתי תוך ויתור על הנהגה עצמית. גם ניסיון זה לא הצליח, וב-1808 הוציא נפוליאון את "הפקודה המחפירה", שדחתה את האמנציפציה ליהודי צרפת.

 

הצעה אחרת להקמת סנהדרין נידונה בשנת תרס"ג על ידי ראובן בריינין, ומאוחר יותר - על ידי ר' חיים הירשנזון והרבנים הראשיים לארץ ישראל - הרב א"י הכהן קוק, הרב א"י הרצוג ולאחר מכן על ידי הרבבן-ציון מאיר חי עוזיאל. לאחר הקמת המדינה יזם שר הדתות הראשון, הרב י"ל מימון, הצעה להקים מחדש את הסנהדרין כגוף דתי עליון ליהדות העולם, כדי לגשר על הפער שנוצר בין הדת למדינה. הסנהדרין תוקם בירושלים ותיבחר על ידי רוב חכמי היהדות בזמננו, והחלטותיה יחייבו את הכל; אך גם רעיון זה עורר התנגדות עזה בקרב רבני התפוצות בגולה. הם טענו כי הדור עדיין לא כשר לכך, וההצעה נפלה.

 


מסכת סנהדרין

המסכת הרביעית בסדר נזקין. יש בה 11 פרקים, ותחילה צירפו אליה גם את מסכת מכות. עיסוקה בדיני ממונות, נפשות, הלכות דיינים, בית הדין הגדול, כוהן גדול, המלך, ביצוע מיתות בית דין, הלכות בן סורר ומורה, פרשת עיר הנידחת ועדות. פרק י' ("חלק") עוסק באגדה על אישי המקרא.

 

למסכת זו יש תוספתא, והיא מופיעה בתלמודים הבבלי והירושלמי.

 


יש לכם הערה לערך ?


חזרה לעמוד הקודם
חזרה לעמוד הראשי של האנציקלופדיה

חדשות
דעות
כלכלה
ספורט
צרכנות
תרבות ובידור
רכילות Pplus
מחשבים
בריאות
ירוק
יהדות
תיירות
רכב
אוכל
יחסים
סרטים
הוט
כלכליסט
משחקים
מקומי
קהילות
לימודים
מדע
לאישה
דרושים
ynet-shops
ynettours
winwin
בעלי מקצוע
ביגדיל
 

אודות ועזרה
כתבו אלינו
עזרה
מדיניות פרטיות
תנאי שימוש
מפת האתר
ארכיון
מרכזי המבקרים
Israel News
 
אודות האתר
RSS
הפוך לדף הבית
ynet בסלולר
ניוזלטרים
פרסמו אצלנו
אנציקלופדיה
באבלס
ערוצי תוכן
חדשות
כלכלה
ספורט
תרבות
בריאות
מחשבים
נופש
Xnet
Yschool
יהדות
דעות
צרכנות
תיירות
אוכל
רכב
בעלי חיים
קטלוג אופנה
JumpStarter
יחסים
קהילות
אסטרולוגיה
מעורבות
ירוק
לאשה
דילים
ynetArt
kick
כלכליסט
בלייזר
רכילות Pplus
מנטה
משחקים
mynet
מפות
פרוגי
כלים ושירותים
קניות
מניות
דרושים
מחירון רכב
דירות להשכרה
קופונים
זיכרונט
דירות למכירה
לוח רכב
יד שניה
בעלי מקצוע
משחקים Games
עברית
דירות חדשות

YIT  - פיתוח אינטרנט ואפליקציותTotal media - Interactive media technologiesApplication delivery by radwarePowered by Akamaiהאתר פועל ברישיון אקו"םהאתר פועל ברישיון תל"יאקטיב טרייל
as24-c  כל הזכויות שמורות לידיעות אינטרנט ©
 
פיקוד העורף התרעה במרחב:
    רשימת יישובים במרחב