ספיטפייר

הספיטפייר תוכנן על ידי חברת "סופרמרין" במטרה לענות על דרישתו של מיניסטריון האוויר הבריטי למטוס-קרב לפעולה ביום ובלילה, כתגובה על מאמץ החימוש המוגבר של גרמניה הנאצית. אב הטיפוס המריא לטיסת הבכורה ב-5 במרס 1936, כחצי שנה לאחר טיסת הבכורה של המטוס הגרמני, "מסרשמיט 109".

מבנה צפוף של שביעיית ספיטפיירים

חודשים ספורים לאחר מכן, בעקבות טיסות הניסוי המוצלחות, הוחל בייצור סדרתי של המטוס עבור חיל-האוויר המלכותי של בריטניה. ראשוני המטוסים מדגמי "ספיטפייר I" נכנסו לשירות מבצעי באוגוסט 1938, ומספרם הלך וגדל בקצב מהיר. עם תחילת הקרב על בריטניה בקיץ 1940, בו מילאו תפקיד מכריע בניצחון על חיל האוויר הגרמני, היו כבר בידי חיל-האוויר המלכותי הבריטי 19 טייסות של מטוסי "ספיטפייר".

ביצועיו המעולים של ה"ספיטפייר" הם עדות לתצורתו האווירודינמית המעולה ולמיבנהו היעיל. המטוס היה נוח להטסה ולשליטה והיה בעל תחום של אפשרויות הפעלה רחב. בשל נתונים אלו הטיל ה"ספיטפייר" מורא בקרב הטייסים הגרמנים - מסופר כי בעת קרב התמלאו רשתות הקשר הגרמניות בצמד המילים !Achtung Spitfire (זהירות! ספיטפייר) - וזכה לתואר "המטוס לטייס קרב".

במשך 14 שנה רצופות שימש הספיטפייר כמטוס קו-ראשון בחיל-האוויר הבריטי. עד שנת 1947 נבנו, כ-22,760 מטוסים, מהם כ-2,000 מטוסים מהדגם הימי "סיפייר" (Seafire), שנועד לפעול מסיפון נושאת מטוסים.

ספיטפייר תוקף מפציץ גרמני במהלך מלחמת העולם השנייה (צילום: Gettyimages Imagebank)

ה"ספיטפייר" הוא אחד ממטוסי הקרב המפורסמים של כל הזמנים. תכונותיו, ביצועיו ואמינותו הפכו אותו לאחד מעמודי התווך של התעופה הצבאית, ושמור לו מקום של כבוד בכל ספר הדן בהיסטוריה של התעופה.

בתחילת מלחמת העצמאות היוו ה"מסרשמיטים" שהובאו מצ'כוסלובקיה את עיקר הכוח ההתקפי של חיל-האוויר הישראלי. למרות שה"מסרשמיט" הוכיח את עצמו בכמה וכמה הזדמנויות, היה המטוס בעייתי מבחינת ההפעלה, וקצב השחיקה שלו היה גבוה מאוד.

ה"ספיטפייר" הראשון של חיל-האוויר הורכב בשנת 1948 מחלקי מטוסים בריטיים שונים, שחיל-האוויר המלכותי הבריטי עזב בארץ. המטוס שימש למשימות של מודיעין אווירי. אחריו הורכב מטוס נוסף, הפעם משרידי מטוס מצרי, שהופל מאש נ"מ, בעת שתקף את שדה-דב ב-15 במאי 1948. המטוס הועבר לקריה בתל-אביב, שוקם והצטרף לצי המטוסים בו זמנית עם שלושה מטוסי ספיטפייר אחרים, שנרכשו מצ'כוסלובקיה.

"הספיט השחור". מוצג כיום במוזיאון חיל-האוויר בחצרים (צילום: בטאון חיל-האוויר)

תקופה קצרה לאחר הכנסת שלושת המטוסים לשירות, הגיעו 47 מטוסים נוספים בדרך הים והאוויר במסגרת מבצעי "ולווטה". עד סוף 1949 הגיעו עוד תשעה "ספיטפיירים", שגם הם נרכשו מצ'כוסלובקיה ולאחר המלחמה הגיעו 30 נוספים מאיטליה.

ב-15 באוקטובר 1948, ליוו שלושה מטוסי "ספיטפייר" שני מפציצי "בופייטר" לתקיפת אל-עריש, וביום המחרת יצא מטוס ספיטפייר אחד ללוות שני מפציצי "B-17" לתקיפת פלוג'ה. בקרבות האוויר שניהלו בזמן מלחמת העצמאות, הפילו ה"ספיטפיירים" בסך הכל כ-12 מטוסים (מספר חסר תקדים לאותה לתקופה).

בתחילת שנות ה-50 שירתו ה"ספיטפיירים" בשלוש טייסות, ושימשו לליווי מטוסי הפצצה ולמשימות מודיעין. הם נמכרו ב-1954 לבורמה, אך מספר מטוסים, ובהם ה"ספיט השחור", הושארו בארץ ביוזמת עזר ויצמן. שניים מהם מוצבים במוזיאון חיל-האוויר בחצרים, מתוכם אחד במצב טיסה. זהו אחד ממטוסי ה"ספיטפייר" הבודדים בעולם, שנמצאים עדיין במצב טיסה.

נכתב בסיוע בטאון חיל האוויר.