אינטרנט  |  ynet  |  בעלי מקצוע  |  קניות  |  ספקים למשרד
|שלום אורח
התחבר
|הירשמו ל-ynet

   חדשות תוכן ועדכונים 24 שעות - Ynet


ספר התנ"ך, העדות הלשונית החשובה ביותר
ספר התנ"ך, העדות הלשונית החשובה ביותר צילום: משה מילנר, לע"מ
 
אליעזר בן יהודה, מחיה הלשון העברית
אליעזר בן יהודה, מחיה הלשון העברית 
 
 פורמט להדפסה  הדפס

ערכים קשורים
 משנה
 תנאים
 ספר בן סירא
 אמוראים
 האקדמיה ללשון העברית
 תרגומי המקרא
 מסורה
 אליעזר בן-יהודה
 עברים
 אכדית
 ארמית


תחומים קשורים
 בלשנות
 בלשנות והשפה העברית


 
 
 

השפה העברית


Hebrew

לשון התנאים |  לשון ימי הביניים |  הלשון החדשה |  מיבטא העברית

עברית, לשון שמית צפונית מערבית של שבטי העברים; לשון עם ישראל. לשון המקרא. הכינוי 'עברית' נזכר לראשונה בספר בן סירא. במקרא מכונה הלשון 'שפת כנען' או 'יהודית', והכוונה כנראה לאחד מלהגיה. העדויות הקדומות ביותר בעברית (חרסים וכתובות שנחשפו בחפירות בא"י) מלמדות על לשון ותיקה, מפותחת ובעלת מסורת. אי אפשר לשחזר את צורת הדיבור דאז, אך אין ספק שהיו להגים בלשון, שנבדלו זה מזה במיבטא, בדקדוק ובאוצר המלים. ניכרו במיוחד הלהג הצפוני והלהג הדרומי.

העדות הלשונית החשובה ביותר לתקופה זו, ספר התנ"ך, עם שהיא מציגה לשון כמעט אחידה (עובדה תמוהה לנוכח מיגוון היצירות הכלולות בה, והחובקות תקופה של כ-1,000 שנה: 200-1250 לפנה"ס), מעידה על תכונות לשוניות שכבר התחילו לשקוע (יחסות, צורות נטייה ארכאיות) ועל מגע עם לשונות אחרות (אכדית, מצרית, ובמיוחד - ארמית). הלשון שבמקרא משמרת מסורות ספרותיות, ובכך יש משום הסבר לאחידותה היחסית (יוצרים מאוחרים חיקו את לשון קודמיהם, גם אם לא דיברו בה בחיי יום-יום); ייתכן גם שהעורכים העלימו סטיות לא מקובלות.

השפעת הארמית ניכרת בעברית, ובמיוחד לקראת סוף תקופת בית ראשון (586 לפנה"ס), והיא גוברת על הלשון העברית בימי בית שני, עם שיבת ציון של גולי בבל שבפיהם ארמית. בתקופת בית שני חדרו ללשון המקרא מלים פרסיות ויווניות (כניכר בספרי המקרא המאוחרים).

 


לשון התנאים

אף כשנחתמה ספרות המקרא לא פסקה חיותה של העברית, בדיבור ובכתב. הלשון הבתר-מקראית היתה שונה מלשון המקרא הקלאסית: שינויים פנימיים חלו בה וכן השפעות זרות (במיוחד של הארמית), ואלה הביאו לגיבושה של עברית המשנה (ע"ש היצירה הספרותית העיקרית של התקופה), היא לשון חכמים (יוצרי המשנה) המתועדת אף במדרשי ההלכה והאגדה של התנאים (200 לפנה"ס-300 לספירה).

ניצני הלשון הזאת וסממניה ניכרים עוד בספרי המקרא האחרונים (שיר השירים, קהלת, דניאל), במשלי בן סירא ובמגילות הלא-מקראיות שנמצאו במדבר יהודה ובאגרות בר כוכבא: התערער מיבטא הגרוניות, פסק השימוש בוי"ו ההיפוך ובצורות רבות שיוחדו לנקבה בלשון המקרא, השתנתה מערכת הזמנים ופושט התחביר של המקרא.

מלים מקראיות שינו את משמעויותיהן, ומלים רבות, מקוריות בעברית (גם מתקופת המקרא), הופיעו עתה בכתב. עכשיו היתה לשון הכתב לשון עממית יותר, אולי בלהגו של המון העם; לשון מעשית, ללא קישוטים ומליצות חן, שפה תכליתית ומדויקת. למילון חדרו מלים זרות (מארמית, מיוונית (בעקבות הכיבוש היווני) ומעט מרומית).

עם השתלטות הרומאים ואובדן העצמאות המדינית, בעקבות חורבן בית שני, ולאחר דיכוי המרידות השונות וההגליות שאחריהן, חדלה העברית מהיות לשון דיבור בעם והצטמצמה לחוגי התנאים והאמוראים, חכמי התורה שבעל פה בבתי המדרש, עד שפסקה לחלוטין במאה ה-5, ופינתה מקומה לארמית.

 


לשון ימי הביניים

חדלון העברית בדיבור לא חל על הלשון הכתובה. אכן, לא היתה זו לשון חיה ממש, אלא לשון ספרות, אבל גם כך היא הלכה והתפתחה. לימוד המקרא והמשנה, התלמוד וההלכה לא חדל, אלא אף גבר. עתה לא הפרידו בין הרבדים ההיסטוריים של הלשון. כולם שימשו יחד, וההבדלים וההבחנות הסגנוניות טושטשו. צורות מקראיות השפיעו על צורות משנאיות, ותחביר לשון התנאים שימש ליצירת משפטים בלשון מקראית.

על אלה נוספו השפעות של לשונות העמים שבקרבם ישבו היהודים, במערב ובמזרח. צמחה ספרות עברית עשירה בסגנונות שונים, מערביים או מושפעים מן הערבית, ובגוונים רבים. לא עוד לשון אחת ואחידה, אלא כל מקום ולשונו העברית-הרבנית ההלכתית, וכל גולה פיתחה לעצמה את שפתה העברית ביצירתה הספרותית (פרוזה ושירה, פילוסופיה והלכה ומדעי הטבע), בא"י ובספרד, בבבל ובצפון אפריקה, בצרפת ובאשכנז, בתימן, באיטליה, במזרח אירופה ועוד.

כך, סגנונו של הפייטן בא"י ובאיטליה היה מקראי-חדשני, ואילו הפילוסוף בספרד או בצפון אפריקה כתב בלשון משנאית. שניהם גם יחד חידשו את העברית לפי צרכיהם ולפי הלשון שבה דיברו בארץ בה הם חיים.

כשפסקה הארמית מהיות הלשון החיה הכללית במזרח, ואת מקומה תפסה הערבית, עד ספרד וצפון אפריקה, החלו יהודים בארצות אלה אף לכתוב בערבית מדעים ופילוסופיה יהודית. תרגומי היצירות הללו לעברית, למען היהודים בארצות הנצרות, חדורים השפעה ערבית.

 


הלשון החדשה

העברית של ימי הביניים נמשכה והתקיימה עד המאה ה-18, וניכרת בה ירידה ואף ניוון גדל והולך, מחמת הרדיפות והנדודים שקטעו התפתחות תרבותית סדירה. בולט הזלזול בצד האסתטי של הלשון, חוסר תשומת לב לדקדוק ואי-הקפדה על אחידות בסגנון ועל טהרת המילון. בראשית המאה ה-19, משהחלה תחיית התרבות העברית, שבו המחברים אל לשון המקרא בטהרתה, אלא שחשו בחסרונה הרב ככל שנגעו הדברים לצרכים המורכבים של חיי תרבות ורוח מודרניים. לאחר התלבטויות וגישושים התפתח להג חדש, העברית החדשה, העונה לצורכי חברה מודרנית. לשון המקרא קנתה לה מעמד בכיר עתה, נכבד וחשוב בהרבה מאשר בשתי התקופות הקודמות, וצורותיה הן ששימשו יסוד ושלד ללשון העברית של ימינו.

בדקדוק צעדה העברית החדשה בעקבות הדקדוק המקראי, אמנם בשינויים מתבקשים אחדים שנבנו עפ"י לשון
התנאים ולשון ימה"ב. אף אוצר המלים ששימש בחיי יום-יום (בעיתונות, למשל) נלקח ברובו המכריע (85%) מן המילון המקראי והשלמתו נעשתה, לפי הצורך, במלים מכל השכבות הלשוניות הקודמות, זו בצד זו.

העברית של ימינו מתחדשת ומחדשת מלים וביטויים בקצב מהיר ובשפע, מתוך עצמה, מאוצרותיה, ומשפות אחרות, כמו ערבית וכן משפות אירופיות - רוסית, גרמנית, צרפתית ואנגלית.

תחייתה של העברית החדשה כלשון מדוברת בא"י ובגולה, ולאחר מכן הקמת מדינת ישראל האיצו מאוד את התפתחות העברית ושיפרו את יכולתה להתגמש ולהתאים את עצמה לחיי היום-יום המודרניים. החיים בישראל תבעו התבטאות לשונית בכל תחומי החיים, בספרות ובאמנות, במדע ובחברה, בתעשייה ובמסחר, בהוראה ובצבא, וכל אלה העמידו בפני העברית אתגר. אנשי לשון וספר (בהם אנשי האקדמיה ללשון העברית) משתדלים לחדש בה ועם זאת לשמור שלא תתרחק יתר על המידה ממקורותיה.

 


מיבטא העברית

מיבטא כל לשון משתנה במהלך חייה. אף הלשון העברית השתנתה במיבטאה מאז התגבשה כלשון ועד עתה. אין יודעים איך בוטאה בראשיתה ובתחילת התקופה המקראית. אפשר רק לשער זאת בקירוב ולנסות לשחזר את המיבטא על סמך תעתיקים קדומים, בהשוואה אל הלשונות השמיות האחרות ובאמצעות השוואות פנימיות (כגון המעבר מ'ש' ל'ס'). על מיבטא העברית לקראת סוף התקופה המקראית אפשר ללמוד מתעתיקי שמות פרטיים, בתרגום השבעים ובמקורות אחרים.

מכאן ואילך יש מסורות שונות על מיבטא העברית, במקורות חז"ל (כגון על מיבטאם המרושל של בני הגליל) ובכתבי בעלי המסורה והמדקדקים.

מימי הביניים יש עדויות ברורות למדי על ענייני מיבטא רבים (כמו מיבטאן הכפול של בג"ד כפ"ת והתערערות הגרוניים וטשטושם במיבטא). אין עדויות מפורטות על כל הגה והגה (למשל: ידוע שבני טבריה הבחינו במיבטאם בין פתח לקמץ ובין צרה לסגול, אך לא יודעים איך בדיוק ביטאו את הקמץ). בכתבי המדקדקים שלאחר יוסף קמחי שולטת המסורת הבבלית-ספרדית (שאינה מבחינה בין התנועות הנזכרות). ככלל, מיבטא העברית בימי הביניים ובעת החדשה, כ-1,700 שנה, לא היה מיבטא של לשון חיה. לכן הוא משקף את מיבטא לשונות העמים שבקרבם ישבו היהודים בגולה ושבשפותיהם השתמשו בחיי יום-יום. ראיה מכרעת לכך השוני והגיוון שבין מיבטאי העדות.

אפשר להבחין בין 3 קבוצות של מסורות מיבטאים עבריים:

1. האשכנזית - מבחינה בין התנועות השונות, מטשטשת את הגרוניים ומטעימה מלמעיל בדרך כלל.

2. הספרדית - שאינה מבחינה בין תנועות מסוימות, משמרת את הגרוניים ושני נחציים, מכפילה עיצור שבדגש חזק ומטעימה במלעיל או במלרע.

3. התימנית - מבחינה בין תנועות רבות, מקפידה על מיבטא הגרוניים והנחציים, על הכפלת עיצור בדגש חזק ועל הבחנה בין בג"ד כפ"ת רפוי לקשוי ומטעימה במלעיל בד"כ.

בתוך כל קבוצה יש הבדלים נוספים בין מיבטאי הקהילות השונות. אלה היו מיבטאי העברית בתפוצות השונות. בישראל, עם ראשית העליות בסוף המאה ה-19, מצאו העולים מאירופה קהילה יהודית ותיקה שהיתה ספרדית ברובה. המיבטא הספרדי היה נפוץ בירושלים, בטבריה, בצפת ובעוד מקומות ונחשב ליוקרתי בעיני מחדשי הדיבור העברי בארץ (אליעזר בן-יהודה וחבריו, שהיו אשכנזים), שמצאו בו יופי ומקוריות, גם משום הבחנותיו בין העיצורים וקרבתו למיבטא הערבית, לשון רוב תושבי הארץ אז. מיבטאם האשכנזי נשמע להם גלותי והם ניסו להשתחרר ממנו. נוספה לכך גם נכונותם של הספרדים לדבר עברית ולשתף פעולה עם בן יהודה, בעוד בני הייישוב האשכנזי הישן התנגדו לו ולפעולותיו. לכן קיבלו עליהם העולים והחלוצים האשכנזים את המיבטא הספרדי והפיצו אותו בחינוך ובחיי יום-יום, עד שנקבע למיבטא הרשמי והמקובל בארץ, ומכאן התפשט גם לגולה. היום הוא נחשב למיבטא התקני בישראל, עם שאינו ספרדי בטהרתו: חמש התנועות הספרדיות נשמרות, אך בעיצורים ניכרת נטייה מתמדת לקראת המיבטא האשכנזי, המטשטש את ההבחנות ב/ו, ט/ת, כ/ק, צ/טס, א/ע, ח/כ, ג/ג, ד/ד, ת/ת, והרי"ש נהיית גרונית.

 


יש לכם הערה לערך ?


חזרה לעמוד הקודם
חזרה לעמוד הראשי של האנציקלופדיה

חדשות
דעות
כלכלה
ספורט
צרכנות
תרבות ובידור
רכילות Pplus
מחשבים
בריאות
ירוק
יהדות
תיירות
רכב
אוכל
יחסים
סרטים
הוט
כלכליסט
משחקים
מקומי
לימודים
מדע
לאישה
דרושים
ynet-shops
ynettours
winwin
בעלי מקצוע
ביגדיל
 

אודות ועזרה
כתבו אלינו
עזרה
מדיניות פרטיות
תנאי שימוש
מפת האתר
ארכיון
מרכזי המבקרים
Israel News
 
אודות האתר
RSS
הפוך לדף הבית
ynet בסלולר
ניוזלטרים
פרסמו אצלנו
אנציקלופדיה
באבלס
ערוצי תוכן
חדשות
כלכלה
ספורט
תרבות
בריאות
מחשבים
נופש
Xnet
Yschool
יהדות
דעות
צרכנות
תיירות
אוכל
רכב
בעלי חיים
שופינג לאשה
כיכר השבת
יחסים
אסטרולוגיה
מעורבות
ירוק
לאשה
דילים
ynetArt
kick
כלכליסט
בלייזר
רכילות Pplus
מנטה
משחקים
mynet
מפות
פרוגי
כלים ושירותים
קניות
מניות
דרושים
מחירון רכב
דירות להשכרה
קופונים
זיכרונט
ידיעות בתי ספר
ידיעות אחרונות
דירות למכירה
לוח רכב
יד שניה
בעלי מקצוע
משחקים Games
עברית
דירות חדשות


YIT  - פיתוח אינטרנט ואפליקציותApplication delivery by radwarePowered by Akamaiהאתר פועל ברישיון אקו"םהאתר פועל ברישיון תל"יאקטיב טרייל
-nc  כל הזכויות שמורות לידיעות אינטרנט ©