עולש, סוג צמח במשפחת המורכבים ובו
9 מינים הגדלים באזור הים-תיכוני ובסביבתו, אחד מהם גדל בארץ ישראל - עולש מצוי. העולש הינו עשב חד-שנתי או רב-שנתי, שלו שושנת עלים חורפית וגבעול תפרחת מסועף; גבעול זה מתפתח באביב ובקיץ ונושא קרקפות קטנות שפרחיהן הלשוניים לרוב כחולים וגדולים.
עולש מצוי (C. pumilum)
עשבוני חד-שנתי
זקוף ומסועף. משרעת תפוצתו ים-תיכונית
ומערב אירנו-טורנית. בישראל הוא גדל כמעט בכל חלקי הארץ כעשב רע. הוא מאכלס שדות, גינות וצדי דרכים. מופיע גם בבתות.

עולש מצוי (צילום: שרה גולד, אתר "צמח השדה")
עלי העולש המצוי שעירים ושסועים. אונות העלה כפופות
לאחור. הגבעולים העליונים כמעט חסרי עלים. עלי הגבעול העליונים
חובקים למחצה וסרגליים. קוטר הקרקפות 3 - 3.5 ס"מ, הקרקפות הצדדיות יושבות וערוכות בקבוצות, והסופיות יחידות ובעלות עוקצים. הפרחים
תכולים, כולם לשוניים. הזרעונים דמויי
פירמידה הפוכה ואורכם 3 - 3.5 מ"מ. צבעם חום והם בעלי ציצית שאורכה שווה לאורך הזרעון (באותה קרקפת עצמה יש טיפוסים קצרי ציצית וארוכי ציצית).
בתנאים נוחים מגיע הצמח עד לגובה רב (עד 1.5 מטר), אך גודלו תלוי גם במועד הנביטה ובמשק האור והמים. בדרך כלל גובהו הממוצע מטר אחד. הצמחים שנבטו במועד מאוחר פורחים כבר לאחר שבועות אחדים, כאשר גובה הצמח מגיע לכדי ס"מ אחדים בלבד. הזרעים נשמרים בקרקפות הסגורות עד הגשמים, ואחר כך הם מתפזרים ונובטים שעות אחדות לאחר הרטבה מלאה.

במקורות היהדות נחשב העולש המצוי כאחד ממיני הירקות שאדם יוצא בהם ידי חובת אכילת מרור בפסח (צילום: יעל גרטי)
הפריחה מתרחשת בחודשים מאי-אוגוסט. הקרקפות נפתחות לאחר עלות השחר, ונסגרות לקראת הצהרים.
במקורות היהדות (פסחים ב', ו') נחשב העולש המצוי כאחד ממיני הירקות שאדם יוצא בהם ידי חובת אכילת מרור
בפסח.
מן השורשים הקלויים של הצמח מכינים תחליף קפה (ציקוריה).
הצמח נודע בסגולותיו כצמח מרפא ברפואה העממית.