אמיל גרינצוויג

יליד רומניה. בגיל שנה היגרה משפחתו לצרפת, שש שנים מאוחר יותר - לברזיל, וכשהיה בן 15 היגרה המשפחה לישראל. גרינצוויג למד בבית הספר הריאלי בחיפה, ולאחר מכן שירת בגדוד 50 בנח"ל המוצנח. חבר קיבוץ רביבים (עד שנת 1982), סטודנט לתואר שני בפילוסופיה ופעיל בקבוצות שמאל שונות.

ב-10 לפברואר 1983 השתתף בתהלוכת מחאה נגד מלחמת לבנון ובעד ישום מסקנות ועדת כהן, שאירגנה בירושלים תנועת "שלום עכשיו". במהלך ההפגנה - בדומה להפגנות רבות באותה העת - התרחשו התנגשויות אלימות בין אנשי ימין לאנשי שמאל. משהגיעו המפגינים אל מול משרד ראש הממשלה נזרק אל קהל המפגינים רימון רסס שהביא למותו של גרינצוויג ולפציעתם של תשעה מפגינים אחרים (ביניהם יו"ר הכנסת לשעבר אברהם בורג). מותו של גרינצוויג עורר תדהמה וזעזוע בציבור הישראלי והתריע מפני הקצנת השנאה הפוליטית.

כותרת העיתון "ידיעות אחרונות" המבשרת על מותו של גרינצוויג, 11.2.1983

זורק הרימון יונה אברושמי נתפס שנה לאחר הרצח ונדון למאסר עולם (שנקצב ל-27 שנה). בשנת 2002 קיבלה ועדת השיחרורים את פנייתו של אברושמי לשיחרור מוקדם, בתום שני שליש מתקופת מאסרו ולאחר שהביע חרטה. החלטת הוועדה נתקלה בהתנגדות ציבורית ובעקבותיה הגישה המדינה ערעור על ההחלטה. אברושמי נותר במאסר ובשנת 2003 נידון שחרורו המוקדם מחדש בערכאות שיפוטיות.