עזה

העיר עזה מהווה מרכז כלכלי חשוב עבור תושבי הרצועה המתפרנסים בעיקר מגידולים חקלאיים. יש בה נמל המשמש לדיג מקומי וכן תעשייה (בהיקף קטן יחסית), בעיקר של טקסטיל ועיבוד מזון. מסחר מצומצם מתקיים בבזארים ברחבי העיר, בהם נמכרים כלי חרס, שטיחים, רהיטי קש ובגדים. העיר מהווה מוקד תחבורה עבור כלל הרצועה.  

עזה. למפת העיר באתר ymap - לחצו כאן (צילום: אופק)

מאז 1948, שנת הקמתה של מדינת ישראל, ועד מלחמת ששת הימים ב-1967, הוכפל מספר התושבים פי 6. מאז המשיכה אוכלוסיית העיר לגדול בצורה משמעותית, ועזה נחשבת כיום לאחת הערים הצפופות בעולם. על פי הערכות עדכניות לשנת 2008 - מתגוררים בעיר כ-400,000 תושבים. אחוז ניכר מתוכם סובלים מעוני, אבטלה ותנאי מחיה קשים. מערכת הביוב העירונית שאינה מותאמת לגודל האוכלוסייה מהווה גם היא גורם משמעותי ביצירת תנאי תברואה לקויים.

השוק המרכזי בעזה, דצמבר 2008 (צילום: AFP)

רצועת עזה שימשה במשך אלפי שנים כשטח מפתח לכוח צבא המבקש לנוע בין חלקו הצפוני של המזרח התיכון לחלקו הדרומי. באזור זה עוברת "דרך הים" והרצועה מחברת בין מדבר סיני ומצרים לארץ ישראל ודרכה לסוריה ומסופוטמיה. מטעם זה, נערכו ברצועה קרבות מכריעים לאורך ההיסטוריה והיא החליפה אדונים פעמים רבות.

העיר עזה של ימינו יושבת על אתרה של עיר קדומה ששכנה בשער הדרומי של ארץ ישראל. במשך השנים היתה עזה גם מרכז סחר, ונמלה שירת את תושבי דרום הארץ. פרעוני מצרים העתיקה שמרו על ריבונות מצרים בחבל עזה, והעיר היתה מרכז צבאי ומינהלי לשלטונם בכנען. על פי מקורות היסטוריים, ידוע כי 55 מסעות מלחמה מצריים עברו בה.

הפלשתים שנאחזו בחבל ארץ זה במאה ה-12 לפנה"ס, סילקו את המצרים, ואף כי בני ישראל כבשו את עזה בימי יהושע ובימי דוד ו שלמה, היא המשיכה להיות עיר פלשתית חזקה וחשובה. היריבות בינה לבין ממלכת יהודה וממלכת ישראל באה לידי ביטוי במקרא בסיפור שמשון, בכיבושי חזקיה המלך ובדברי הנביאים. המצרים חזרו והשתלטו על עזה, ואחריהם משלו באזור הבבלים ו הפרסים.

 המסגד הגדול בעזה, 1928 (צילום: חיים ברגר, באדיבות ביתמונה)

במלחמת העולם הראשונה נכבשה עזה על ידי הבריטים לאחר קרבות קשים ("קרבות עזה"). בימי מלחמת העצמאות הפכו אותה המצרים בסיס לפלישתם לארץ ישראל, ולאחר המלחמה שימשה מרכז לפעילות הפדאיון נגד ישראל. צה"ל ערך בשולי העיר כמה פעולות תגמול, ובמלחמת סיני כבש אותה. מאז כיבושה במלחמת ששת הימים, היתה נתונה העיר לשליטת ישראל. שני מזחים נבנו בנמל עזה בשנות ה-70, אך לאחר כ-7 שנים של מסחר שוקק, שותק הנמל והשימוש בו הופסק.

סירות דייגים בנמל עזה (צילום: AFP)

כאמור, במלחמת ששת הימים נכבשה העיר עזה (ורצועת עזה בכללותה) על ידי צה"ל, ומאז היתה נתונה תחת ריבונות ישראלית. במאי 1994, במסגרת הסכמי אוסלו (הסכם "עזה ויריחו תחילה"), הועברה רצועת עזה לריבונות חלקית של הרשות הפלסטינית, למעט שטחי היישובים היהודיים. השליטה בגבולות הרצועה וכן מספר סמכויות ביטחוניות ואזרחיות נשארו בידי צה"ל. במהלך השנים לאחר מכן שימשה הרצועה פעמים רבות כבסיס יציאה לפעולות טרור בשטח ישראל וביישובים היהודיים ברצועה.

כוחות צה"ל נכנסים לעיר עזה במלחמת ששת הימים (צילום: משה מילנר, לע"מ)

עם פריצתה של אנתיפאדת אל אקצא, התחדש העימות האלים ברצועה. הסלמה בפעילות הטרור הפלסטינית הביאה את צה"ל להשתלט מחדש על נתיבים מרכזיים ברצועה וכן לבצע מעת לעת פעילות בערי הרצועה עצמן (מעצרים, השמדת תשתיות וחיסול פעילי טרור). עם זאת נמנע צה"ל מלבצע השתלטות מחדש על שטח הרצועה. באוגוסט 2005 יצאה לפועל תוכנית ההתנתקות שיזם רה"מ דאז אריאל שרון. צה"ל יצא מרצועת עזה, ובכללה גם העיר, והשליטה בה הועברה לידי הפלסטינאים. ביוני 2007 ביצע החמאס הפיכה ברצועת עזה והשליטה באזור עברה לידיו.

• "... אל נא נטיח היום האשמות על הרוצחים. מה לנו כי נטען על שנאתם העזה אלינו? שנים הינם יושבים במחנות הפליטים אשר בעזה, ולמול עיניהם אנו הופכים לנו לנחלה את האדמה והכפרים בם ישבו הם ואבותיהם. (...) מעבר לתלם הגבול גואה ים של שנאה ומאוויי נקם (...) אל נירתע מלראות את המשטמה המלווה וממלאת חיי מאות אלפי ערבים היושבים סביבנו ומצפים לרגע בו תוכל ידם להשיג את דמנו" (מתוך נאומו של משה דיין על קברו של רועי רוטנברג, מפקד אזור נחל עוז שנרצח בידי פלסטינים ב-1955)
  

• "אני חושש שהיא (עזה) בשבילנו עומס כבד. אילו הייתי מאמין בנסים, הייתי מתפלל שהיא תיבלע בים. אבל יש לעקור בסיסי ה'פדאיון' ולהבטיח לתושבי הספר חיים שלווים". (רה"מ דוד בן גוריון, בישיבת ממשלה שהתקיימה באוקטובר 1956) 
  

• "אתם הישראלים חסרי רגישות לתחושות שלנו כאן בעזה. אנשים פה רוצים להיות הם עצמם, להיות חופשיים. אבל הם הפכו לעבדים. כל יום יוצאים 50 אלף איש לעבודה בישראל. מה הם עושים שם? אוספים את האשפה שלכם, מנקים את הרחובות שלכם, רוחצים את הכלים המלוכלכים שאתם משאירים על השולחן במסעדה. וכשהם חוזרים, הם חוזרים במכוניות, יד עשירית, עם כל הזבל שאספו אצלכם. עם המקררים הישנים שלכם, תנורי חימום מקולקלים, רהיטים מתפוררים. נעשינו עיר של עבדים שחיה ומתפרנסת מהזבל שלכם. היום אף אחד לא יודע מה יקרה מחר, מה יקרה בעוד שלוש שנים. גם אתם לא. האנשים כאן מושפלים וחסרי אונים. וההשפלה מולידה שנאה ומרירות. וישראל? ישראל מודעת למה שיקרה פה בעוד עשר שנים? ישראל שחיה בתוך אוקיינוס של ערבים חושבת שתוכל לנצח את כולם? לתמיד?" (ראשאד א-שאווה, ראש עיריית עזה לשעבר, בראיון עיתונאי, יוני 1987)
  

• "לישראל יש היסטוריה ארוכה הקשורה בעזה. היא שהתישה את שמשון הגיבור, והוא שגררה איתו אלי מוות". (משה דיין)
  

• "העולם ממתין לתגובה הפלסטינית - יד לשלום או אש טרור. ליד המושטת נשיב בעלה זית, אך לאש נשיב באש, קשה מאי פעם". (רה"מ אריאל שרון, עם יישום תוכנית ההתנתקות, אוגוסט 2005) 
  

• "אנחנו רואים בנסיגה כצעד הראשון לשחרור להשבת כל זכויותינו. היום עזה, מחר הגדה המערבית ואחר כל שעל מהארץ. זאת, אחרי שישראל נסוגה עתה כשהיא מושפלת ומנוצחת תחת הקורבנות שהקריב עמנו". (ח'אלד משעל, אוגוסט 2005)
  

לעמוד הפרויקט -  לחצו כאן

יציאת עזה - פרויקט מיוחד באתר ynet בעקבות תוכנית ההתנתקות.

לעמוד פרוייקט - לחצו כאן.

עזה מכתום לירוק: כך הגענו עד הלום - הנסיגה, החטיפה, מבול הקסאמים, המבצעים הקטנים, ההפיכה הירוקה ו"עופרת יצוקה": כל הדרך מההתנתקות למלחמה, ביום בו צה"ל שוב מבתר את הרצועה לשלושה חלקים. כתבה באתר ynet.

לכתבה המלאה - לחצו כאן.

עיוורים בעזה - מדוע פרצה האנתיפאדה הראשונה? כיצד נראים החיים בעזה? האם יש תקווה? רשמים מביקור בצד השני מאת הסופרת שולמית הראבן. כתבה באנציקלופדיה ynet.

לכתבה המלאה - לחצו כאן.

עזה, הקרב שאינו נגמר - מי שאינו לומד מן ההיסטוריה נדון לחזור עליה, בעקבות פתיחת המערכה בדרום, אנציקלופדיה ynet מציגה, מ-1948 עד 2008, כך ניסתה ישראל לפתור את "בעיית עזה".

לכתבה המלאה - לחצו כאן.