אינטרנט  |  ynet  |  בעלי מקצוע  |  קניות  |  האינדקס  |  ספקים למשרד
|שלום אורח
התחבר
|הירשמו ל-ynet

   חדשות תוכן ועדכונים 24 שעות - Ynet


דגל עירק
דגל עירק 
 
השעה בעירק 
 
נורי אל-מליקי, ראש הממשלה
נורי אל-מליקי, ראש הממשלה צילום: איי פי
 
צדאם חוסיין
צדאם חוסיין צילום: איי פי
 
המלך פייצל ה-1
המלך פייצל ה-1 צילום: אימג'בנק / GettyImages
 
הח'ליף הארון אל-רשיד
הח'ליף הארון אל-רשיד צילום: גטי אימג' בנק ישראל
 
אזרחים עירקים מפילים את פסלו של צדאם חוסיין בכיכר בבגדד
אזרחים עירקים מפילים את פסלו של צדאם חוסיין בכיכר בבגדד צילום: איי פי
 
 פורמט להדפסה  הדפס

אתרים נוספים
 מידע נוסף על המדינה
 מפת המדינה באתר אנכרטא


ערכים קשורים
 סוריה
 בגדד
 שיעה
 השיעים בלבנון - מתואלים
 מוחמד חוסיין פדלאללה
 חסן נסראללה
 טורקיה
 אירן
 ארגון האומות המאוחדות
 מלחמת המפרץ הראשונה
 מסופוטמיה
 עלי אבן אבו טאלב
 הארון אר-רשיד
 בית עבאס
 סלג'וקים
 האימפריה העות'מאנית
 מלחמת העולם הראשונה
 חבר הלאומים
 מלחמת העולם השנייה
 רשיד עלי כילאני
 הליגה הערבית
 מלחמת העצמאות
 הסכמי שביתת הנשק
 דוקטרינת אייזנהאואר
 הקהילייה הערבית המאוחדת
 אל-בעת'
 מלחמת יום הכיפורים
 צדאם חוסיין
 ג'ורג' ווקר בוש
 בבל
 נבוכדנאצר ה-2
 שיבת ציון
 דוד המלך
 רומא העתיקה
 תלמוד
 גאונים
 סונים
 העפלה
 מבצע עזרא ונחמיה
 אשור
 כוויית
 ערב הסעודית
 ירדן
 ערבים


תחומים קשורים
 מדינות העולם


 
 
 

עירק


Iraq

גיאוגרפיה |  כלכלה |  היסטוריה- עד לעצמאות |  עירק כמדינה עצמאית |  צדאם חוסיין עולה לשלטון |  עירק לאחר צאדם חוסיין |  יהודים

עירק, מדינה ערבית במערב אסיה. שמה הרשמי: "הרפובליקה של עירק". מדינה ענייה, למרות היותה אחת המדינות העשירות בעולם הן בנפט וגז טבעי והן במים ואדמות פוריות. באיזור זה – מסופוטמיה - פרחו תרבויות עתיקות מהגדולות בהיסטוריה: ממלכת אשור, בבל ושומר.

 


עירק גובלת בדרום – בכוויית וערב הסעודית, בדרום-מערב - ירדן, בצפון-מערב - סוריה, בצפון - טורקיה, ובמזרח - אירן.

עצמאית מאז 1932 תחת משטר מלוכני. רפובליקה מ-1958, ולמעשה משטר חד-מפלגתי דיקטטורי. כיום, נתונה תחת ממשל אמריקני לאחר הפלת משטרו של צדאם חוסיין בידי ארה"ב ובריטניה באפריל 2003. כ-80% מתושביה ערבים וכ-15% כורדים. בירתה בגדד.

עירק - דיוקן
עירק - דיוקן
שם רשמי אל-ג'וּמְהוּרִייָה אל-עירָקייָה
שטח 437,072 קמ"ר (מקום 59 בעולם)
אוכלוסייה 29,671,605 (מקום 40 בעולם)
שיעור גידול אוכלוסין 2.44% (מקום 34 בעולם)
תושבים ערבים 75%-80%, כורדים 15%-20%, אחרים (טורקומנים, אשורים) 3%
שפה רשמית ערבית; וכן - כורדית (באזורים הכורדיים)
דתות שיעים 60%-65%, סונים 32%-37%, נוצרים ואחרים 3%
בירה בגדד
ממשל דמוקרטיה פרלמנטרית
ראש מדינה נוכחי ראש-הממשלה נורי אל-מַליקי
עצמאית מאז 3 באוקטובר 1932 (ממנדט שניהלה בריטניה)
אוכלוסייה מתחת לקו העוני 25%
תמ"ג לנפש 3,600 דולר (מקום 162 בעולם)
שיעור אבטלה 15.3% (מקום 153 בעולם)
ענפי כלכלה מרכזיים חיטה, שעורה, אורז, ירקות, תמרים, כותנה, בקר, כבשים, תרנגולות; נפט ותוצריו, כימיקלים, טקסטיל, עור, חומרי בנייה, עיבוד מזון, דשנים, מתכות (ייצור ועיבוד)
מטבע דינר עירקי חדש
ידיעת קרוא וכתוב 74.1%
תוחלת חיים

נשים - 71.69; גברים - 68.88; 70.25

(מקום 146 בעולם)

(הטבלה עודכנה לאחרונה בינואר 2011)

 

מבט אל העיר בגדד ונהר החידקל (צילום: אימג'בנק / GettyImages)

 


גיאוגרפיה

לבה של עירק הוא המישור הפורה שבין שני הנהרות הגדולים, הפרת והחידקל. הנהרות שמקורם בטורקיה, מתקרבים זה לזה בשטח עירק וממרכז הארץ זורמים במקביל דרומה. אל החידקל מצטרפים יובלים גדולים (זאב הגדול, זאב הקטן וסירוואן) היורדים מהרי זגרוס שבאירן. הפרת והחידקל מתאחדים באפיק שפך משותף, שט אל-ערב, שאליו מצטרף גם נהר קארון מאירן. הנהרות יוצרים עמק פורה שבו נערמה אדמת הסחף ובו יושבת רוב אוכלוסיית עירק ורוב עריה הגדולות.



מסגד שיעי בעיר סמרה, 2006 (צילום: אי אף פי)

 

חלקו הדרומי של העמק מישורי לחלוטין. יש בו הרבה ביצות ולעתים תכופות מתחוללים בו שטפונות, אם כי המצב השתפר הרבה עם הסכרים שהוקמו במאה ה-20 על הנהרות. חלקו הצפוני והגבוה יותר של עמק הפרת והחידקל הוא אל-ג'זירה ("האי", שחלקו הצפוני-מערבי בתחום סוריה). בצפון מזרח עירק מתנשאים הרי כורדיסטן עד לגובה 3,600 מ'. שטחי עירק שמדרום מערב לפרת כלולים במדבר הסורי ובמדבר הערבי.

אקלים הארץ יבש-חם. בדרום מגיעות הטמפרטורות בקיץ עד °40 ויותר. בהרי כורדיסטן שורר חורף קריר ועל פסגות ההרים יורד שלג. המישקעים באזור זה מגיעים עד 1,000 מ"מ בשנה, ואילו בשאר חלקי המדינה פחותים המישקעים מ-200 מ"מ בשנה. הגשמים יורדים רק בחורף. בהרי כורדיסטן יש יערות של עצי אלון. בשאר חלקי עירק הצומח הטבעי דל.

 

בגדד, צילום אווירי (צילום: רויטרס)

עריה הגדולות, מלבד בגדד: עיר הנמל בצרה היא החשובה שבערי הדרום, ומוסול - החשובה שבערי הצפון. מדרום לבגדד שוכנות נג'ף וכרבלא המקודשות לשיעים. מרכזי הדת ובתי המדרש של נג'ף מושכים אליהם פרחי כהונה מרחבי העולם השיעי, ובהם גם ראשי העדה השיעית בלבנון, פדלאללה ונסראללה.   

 


כלכלה

כלכלתה של עירק מבוססת על יצוא הנפט, המהווה יותר מ-90% מהיצוא הכללי של המדינה. למרות אדמותיה הפוריות, החקלאות בה נחשלת, ורק חלק קטן מהשטח הניתן לעיבוד מנוצל. יש בה גידולי תמרים, אורז ועוד.

הפקת הנפט החלה ב-1927 באזור כרכוך שבצפון המדינה ע"י חברת הנפט I.P.C., שהיתה בבעלות בריטית ברובה. לימים נתגלה נפט גם בדרום. לפנים הובל הנפט העירקי בצינורות לים התיכון - לחיפה ולטריפולי שבלבנון (ב-1948-1934) ולבאניאס שבסוריה (מ-1952). ההזרמה לטריפולי הופרעה לעתים, ולבאניאס הופסקה במחלוקת בין
סוריה לעירק ב-1979-1976 ומאז 1982. מ-1977 הוזרם נפט בצינור דרך טורקיה, אך בשל ההפרעות בהזרמה דרך סוריה יוצא רוב הנפט במכליות דרך המפרץ הפרסי.

מתחילת שנות ה-80 ועד היום ספגה הכלכלה של עירק מכות קשות. מלחמת אירן-עירק ב-1980. פגעה מאוד בייצוא הנפט, והסנקציות שהטיל האו"ם על המדינה בשנות ה-90 והנזקים מהם סבלה במלחמת המפרץ הביאו את עירק לפשיטת רגל. תשתיות המדינה נפגעו, יצוא הנפט נפסק כמעט לגמרי והעוני ממנו סובלת האוכלוסייה דומה לעוני במדינות העניות ביותר בעולם השלישי.

ב-1996 הקל האו"ם בסנקציות שהוטלו על עירק ואיפשר קיום הסדר של "נפט תמורת מזון". עירק הורשתה למכור נפט, בתמורה למזון, תרופות וציוד הומניטרי אחר. עם זאת, על פי הערכות רחוקה כלכלת עירק ממצבה שלפני המלחמה.

 

מסגד אל עסכרי בעיר סמרה (צילום: ויז'ואל/פוטוס)

 


היסטוריה- עד לעצמאות

על ההיסטוריה העתיקה של עירק - ראו ערך "מסופוטמיה".

ב-633 כבשו הערבים המוסלמים את עירק. בשנים הראשונות לאחר הכיבוש התנהלה בה מלחמת אזרחים, שבה נרצח עלי אבן אבו טאליב, חתנו של מוחמד. בימי שושלת הח'ליפים לבית עבאס (1258-750) ידעה עירק תקופה של פריחה, ומושליה חלשו על רוב העולם המוסלמי דאז. שושלת זו הגיעה לשיאה בימי הח'ליף הארון אל-רשיד (809-786). במאות הראשונות לשלטונו של בית עבאס היתה עירק מרכז תרבות האסלאם. מ-1258 ועד הכיבוש הטורקי ב-1506 היתה נתונה בזה אחר זה - לשלטונם של הבווייהים, הסלג'וקים והמונגולים. לאחר הכיבוש הטורקי, במאה ה-16 ובמחצית ה-1 של המאה ה-17, לחמו הטורקים והפרסים אלה באלה על השליטה בעירק, וב-1639 היתה הארץ לחלק מן האימפריה העות'מאנית.

תקופת שלטון העות'מאנים מסמנת את תחילתה של עירק המודרנית. בשנות ה-70 של המאה ה-19 התפתחה עירק תחת האימפריה. נבנו בה דרכי תחבורה, מערכות סניטציה, מערכות חינוך ונבנה שלטון ריכוזי שניהל את המדינה ביעילות.

בתחילת המאה ה-20 החלו הבריטים והגרמנים ביריבות על השליטה באזור הפורה והעשיר בנפט. הבריטים הקימו באותה תקופה את חברת הנפט האנגלו-פרסית, ורצו להגדילה לעבר שדות הנפט של עירק.

במלחמת העולם הראשונה נכבשה עירק על ידי הבריטים, וב-1920 הוחלט לעשותה לשטח מנדט בריטי מטעם חבר הלאומים. הבריטים המליכו בה את פייצל בן חוסיין שהיה למלך פייצל ה-1. ב-1922 הסכימה ממשלת עירק לקבל עצמאות למחצה, בהדרכת הבריטים, וב-1930 נחתם חוזה בינה לבין בריטניה שהעניק לה עצמאות - תוך קיום זכויות יתר ובסיסים עצמאיים לבריטניה.

 


עירק כמדינה עצמאית

ב-1932 בוטל המנדט הבריטי, עירק הייתה למדינה עצמאית והצטרפה ל"חבר הלאומים". זמן קצר לאחר קבלת העצמאות התנהל בה מסע השמדה נגד העדה הנוצרית-אשורית עתיקת הימים. לאחר מות פייצל ב-1933 עלה לשלטון בנו גאזי, שהיה אנטי-בריטי ותמך במדיניות פן-ערבית. ב-1936 התחוללה הפיכה צבאית - ראשונה במדינות ערב - אך ב-1937 הוחזר השלטון בהפיכת נגד.

גאזי נהרג ב-1939 בתאונת דרכים ואת כיסאו ירש פייצל ה-2, שהיה אז ילד בן 4. כעוצר מונה דודו עבד אל-אילאה בן עלי, שהיה פרו-בריטי.

בימי מלחמת העולם השנייה סירבה ממשלת עירק, בראשות רשיד עאלי כילאני לשתף פעולה עם "בעלות הברית" במאמץ המלחמה, כפי שחייב החוזה עם בריטניה, ופתחה במלחמה נגד בריטניה. הצבא הבריטי הביס את העירקים והשיב את הסדר הקודם על כנו - המלך, העוצר והמדינאים הפרו-בריטיים בראשות נורי אל-סעיד. ב-1943 הכריזה עירק מלחמה על גרמניה. בתום המלחמה, הצטרפה למדינות הערביות המייסדות של הליגה הערבית.

ב-1948 השתתפה עירק במלחמה נגד ישראל וחייליה לחמו בצפון השומרון. בגמר המלחמה לא חתמה על חוזה שביתת נשק עם ישראל, אלא מסרה לירדן את השטח שהחזיקה.

ב-1955 שימשה עירק הפרו מערבית אבן פינה ל"ברית בגדד", ברית שהוקמה על פי דוקטרינת אייזנהאואר, לפיה ארה"ב תעניק סיוע צבאי לכל מדינה שיש עליה איום קומוניסטי. ב-1958, משהתאחדו מצרים וסוריה לרפובליקה הערבית המאוחדת, שנקראה בעברית "הקהילייה הערבית המאוחדת" (קע"ם), ראו בכך עירק וירדן סכנה וכוננו ביניהן איחוד פדרלי. אך באותה שנה התחוללה בעירק הפיכה צבאית נוספת, בהנהגת עבד אלכרים קאסם. המלך, העוצר ורה"מ נהרגו, הוקמה רפובליקה והאיחוד הפדרלי עם ירדן בוטל.

מפלגת אל בעת', תפסה את השלטון לראשונה ב-1963 בהפיכה צבאית נוספת שלא שרדה זמן רב. ב-1968 התחוללה שוב הפיכה בהנהגת הבעת' ובראש מועצת המהפיכה עמד אחמד חסן אל-באקר (Ahmed Hassan al-Bakr).

הממשלה החדשה הלאימה את חברות הנפט הבינלאומיות שפעלו בעירק, והכנסות המדינה גדלו בצורה משמעותית. עירק הלכה והתרחקה מהמערב, התקרבה לבריה"מ, וב-1973, סייעה לסוריה במלחמת יום הכיפורים בלחימתה נגד ישראל.

ברוב שנותיה של עירק, מאז שהיתה למדינה עצמאית, נמשכה לסירוגין מרידה של הכורדים בצפון המדינה, שתבעו עצמאות. משנות ה-40, ובייחוד מ-1961, עמד בראש המרד הכורדי מולא מוצטפא ברזאני. ב-1966 חתמה עירק על הסכם עם הכורדים, שלא בוצע כהלכה. מרד חדש דוכא ב-1975, משהגיעה עירק להסכם עם השאה של אירן והלה הפסיק סיועו לכורדים; עד לאותו זמן עברו דרכה משלוחי אספקה למורדים וכן שכנו בה בסיסי התארגנות. מ-1974 כוננה עירק אוטונומיה כורדית מוגבלת.

 


צדאם חוסיין עולה לשלטון

ב-1979 מונה צדאם חוסיין לנשיא. עירק ניהלה מדיניות חוץ אנטי מערבית וכרתה ברית עם ברה"מ; היא היתה קיצונית בהתנגדותה להסדר עם ישראל ועמוד התווך של "חזית הסירוב". מאז 1980 חל שינוי הדרגתי: עירק התרחקה במקצת מברה"מ, התקרבה למדינות ערב הפרו מערביות, שלעזרתן נזקקה במלחמתה נגד אירן (בעוד שמדינות "חזית הסירוב", ובעיקר סוריה ולוב, תמכו באירן), והחלה מתקרבת למערב.

ב-1980 פתחה עירק במלחמה נגד אירן שבמהלכה נגרמו אבדות קשות לשני הצדדים, נזק רב לתשתיות ולייצוא הנפט. המלחמה הסתיימה ב-1988. בתקופת המלחמה, ב-1981, הפציצה ישראל את הכור הגרעיני בעירק, בטענה כי העירקים מפתחים נשק גרעיני שיופנה נגדה.

באוגוסט 1990 פלשה עירק לכוויית, כדי להשתלט על בארות הנפט שלה, ובכך להקטין את הגרעונות שצברה במלחמתה נגד אירן. את הפלישה גינו בחריפות מדינות רבות במערב ובמזרח, ואף כמה ממדינות ערב, והן יצרו קואליציה, בהנהגת ארה"ב, שביקשה לכפות על עירק את החלטת האו"ם בדבר נסיגתה מכוויית. עירק לא נענתה לתביעות הקואליציה, ואף לא לאולטימטום שהציבו לה - לסגת מכוויית עד אמצע ינואר 1991. שיחות בעניין זה שניהלו בז'נווה שר החוץ של עירק ומזכיר המדינה של ארה"ב הסתיימו בכשלון ובהחלטת או"ם להטיל סנקציות כלכליות קשות על עירק. באמצע ינואר החלה "מלחמת המפרץ", שהביאה לנסיגת הצבא העירקי מכוויית. עשרות אלפי עירקים נהרגו בהפצצות, ולצבא עירק נגרמו נזקים כבדים. במהלך המלחמה נורו מעירק טילים אל ישראל, אך זו לא התערבה בלחימה.

 

צדאם חוסיין נואם בבגדד, 1995 (צילום: איי פי)

הסנקציות הבינלאומיות נמשכו גם לאחר המלחמה, ומצבה הכלכלי של עירק הידרדר במהירות. באפריל 1995 אישר האו"ם הקלה בסנקציות (ראו פרק כלכלה לעיל). במקביל, נשלחו פקחים לעירק לבדוק את ביצוע התחייבותה לפירוק נשק להשמדה המונית. ב-1998 נוצר משבר בעקבות טענות על חוסר שיתוף פעולה של עירק עם פקחי האו"ם, וארה"ב ובריטניה הפציצו מטרות במדינה.

 


עירק לאחר צאדם חוסיין

המתח סביב פיתוח הנשק של עירק הגיע לשיא נוסף לאחר התקפה הטרור על ארה"ב ב-11 בספטמבר. אחת המטרות שסימן הנשיא האמריקאי ג'ורג' בוש הבן במלחמתו בטרור היתה עירק.


משפטו של צדאם חוסיין, 2005 (צילום: איי פי)


ב-21 במרס 2003 החלה תקיפה אמריקנית-בריטית של עירק, ותוך פחות מחודש נכבשה המדינה כולה ושלטונו של צאדם הופל. צאדם עצמו נלכד בדצמבר באותה שנה, כשהוא מסתתר בבור ליד עירו תכרית. האמריקאים ביקשו להשליט במקום משטר דמוקרטי פרו-מערבי, ומינו מושל זמני אמריקאי למדינה. בסוף יוני 2004 הועברו מרבית סמכויות השליטה בעירק לידי ממשלה עירקית זמנית.

 

בגדד בוערת לאחר התקיפה אמריקנית (צילום: איי פי)

 

בבחירות לפרלמנט שנערכו בינואר 2005 זכו השיעים והכורדים להישגים גדולים. באפריל 2005 בחר הפרלמנט בג'לאל טלבאני, מנהיג העדה הכורדית לנשיא עירק. זמן קצר לאחר מכן מינה הנשיא החדש את איברהים אל ג'עפרי, איש העדה השיעית, לראש ממשלת עירק.

 

השלטון הנבחר בעירק נתמך על ידי כוחות צבא אמריקאיים ובריטיים המוצבים במדינה אולם נכון לסוף שנת 2006 עירק רחוקה עדיין מרחק רב מיציבות שלטונית ובטחונית. מתחים בין עדתיים והתערבותן של מדינות זרות (דוגמת אירן וסוריה) וארגוני טרור איסלמיים קיצוניים יצרו מצב בו כמעט מדי יום מתבצעת בעירק פעולת טרור. בפעולות טרור אלו נרצחו אלפי אזרחים עירקיים וכן אלפים מחיילי ארה"ב ובריטניה.

 

על רקע מצב זה – ואף על פי שהציבור האמריקני, וגם המחוקקים, נטה להעדיף את הוצאת צבא ארה"ב מתחומי עירק – שיגר נשיא ארה"ב, ג'ורג' בוש, במהלך 2007 מישלוח תיגבור משמעותי לכוחות המוצבים במטרה לאפשר את הבסת הטרוריסטים ואת הפיכת השלטון בעירק ליציב.

 

במהלך 2008 נרשמה ירידה משמעותית במספר פיגועי הטרור במדינה, בעיקר בשל תגבור הכוחות, אך גם בזכות סיוע שבטים סונים. שבטים אלו נלחמו בעבר באמריקאים, אך עם התגברות הטרור נגדם מקרב השיעים ובמיוחד מקרב אנשי ארגון  אל-קעידה, החלו לשתף פעולה בגלוי עם צבא ארה"ב.

 

עם הרגיעה היחסית במצב הביטחוני במדינה החלו ב-30 ביוני 2009 כוחות הצבא של ארה"ב בנסיגה הדרגתית מעירק. לאחר שהאחריות הביטחונית הועברה לידי צבא עירק, נסוגו חיילי ארה"ב ממרכזי הערים. רבים מהם חזרו לארה"ב וחלקם נשלחו לתגבור כוחות נאט"ו באפגניסטן.

 

בבחירות לפרלמנט שנערכו במרס 2010 זכה ראש ממשלת המעבר לשעבר (2004 - 2005), איאד עלוואי, ברוב דחוק מול ראש הממשלה המכהן נורי אל-מליקי. בדצמבר 2010, לאחר תשעה חודשי קיפאון, הוקמה ממשלת אחדות: אל-מליקי (שזכה לתמיכת ראש המפלגה השיעית בפרלמנט הנתמך על ידי אירן, מוקדתא א-סאדר) מונה בפעם השנייה לראש הממשלה ואילו עלוואי מונה לראש המועצה הלאומית למדיניות אסטרטגית. 

 


יהודים

על תולדות היהודים בעירק לפני הכיבוש המוסלמי ב-633, ראו: בבל.

 

ב-597 ו-586 לפני הספירה היגלה נבוכדנאצר, מלך בבל, את אנשי ממלכת יהודה, הייתה זו ראשיתה של גלות בבל.  רק מעטים מיהודי בבל שבו לא"י בשיבת ציון בעקבות הצהרת כורש; את יהודי בבל הנהיג ריש גלותא, מצאצאי בית דוד המלך, וניתנה להם אוטונומיה נרחבת. היו בבבל ערים שרוב תושביהן יהודים. גם משכבשו הפרתים את בבל בסוף המאה ה-2 לפני הספירה נשאר מעמד היהודים כשהיה.

 

בסמוך לכיבוש הרומאים את בבל (115) הצטרפו יהודי בבל למרד שמרדו היהודים ברחבי האימפריה הרומית; המרד דוכא ביד קשה. לאחר מותו של הקיסר הרומאי טריאנוס חזרה בבל לשלטון הפרתים ומצב היהודים הוטב. בימי הססנים (שושלת מלכים פרסית) הורע מצבם, ועם זאת היו בססנים מלכים שהיטיבו עם היהודים. גלות בבל הייתה בית היוצר של התלמוד הבבלי.

 

ב-633 כבשו הערבים את בבל. יהודי בבל, שנרדפו בשלהי התקופה הפרסית, קיבלו את הכובשים המוסלמים בזרועות פתוחות, והשלטון החדש גמל להם על יחסם האוהד. זו היתה ראשיתו של תור הזהב של ישיבות סורא ופומבדיתא. ראשי הישיבות, שכונו מעתה "גאונים", וה"ריש גלותא", זכו להכרה מלאה כראשי היישוב היהודי. לישיבות נהרו תלמידי חכמים מכל תפוצות ישראל, והשפעתן גברה בקרב קהילות היהודים בפרס, בסוריה, בא"י, במצרים, בצפון אפריקה ובספרד.

מצב היהודים במדינה נקבע בראש וראשונה על פי מידת קנאותם הדתית של הח'ליפים השונים: המחמירים שבהם גזרו גזרות על היהודים, בהן הגבלות בלבוש ובמגורים, שתכליתן היתה להפלותם לרעה. המקילים, שנטו לסדרי שלטון נאורים יותר, ואף מינו יהודים לתפקידים נכבדים במימשל. על אף ההגבלות הסתגלו היהודים לתרבות החדשה, הצטיינו בתור רופאים ובתור סופרים ותפסו מקום חשוב בחיי הכלכלה.

בימי הח'ליף אל-מנצור (775 - 754) היתה בגדד לבירת בית עבאס, והיישוב היהודי הקטן שבה גדל עד מהרה לקהילה הגדולה במדינה ומקום מושבו של ה"ריש גלותא". חילופי השלטון בבגדד במאות ה-10-ה-12 (בין השליטים היו גם בניה הקנאים של שושלת פרסית-שיעית) נתנו את אותותיהם בהתעללות ביהודים, אך גם במוסלמים סונים ובנוצרים, וביהדות עירק גברו הכיסופים למשיח, למשל דוד אלרואי. בימי שלטונם של המונגולים (1335 - 1258) שפר גורלם של היהודים, אולם בכיבושים החוזרים שלאחריהם, במיוחד של תימור לנג ב-1393, נהרסה בגדד בחלקה הגדול ועמה ערים אחרות. הקהילה נתחדשה רק כעבור 100 שנה.

 

עולים חדשים מעירק במחנה הקליטה, 1950

 
שינוי ממשי לטובה חל רק בימי שלטונם של העות'מאנים ב-1534 - 1917. יהודי עירק סחרו עם הארצות השכנות ומיעוטם המשיכו במלאכות המסורתיות - צורפות וצביעת בדים. במאה ה-19 שלטו היהודים בחיי המסחר במדינה והשפיעו השפעה רבה בחוגי השלטון. כמה מהם אף נתמנו לתפקידים בכירים בבגדד, במוסול ובבצרה.

שיפור נוסף במצבם של יהודי עירק חל בימי המנדט הבריטי ב-1932 - 1917. רוב היהודים ישבו בבגדד, בצרה ומוסול, ומספרם במדינה כולה הגיע ב-1932 ליותר מ-70,000. בתקופה זו נפוץ החינוך העברי בעירק, ועד 1929 התנהלה בה פעילות ציונית באין מפריע.

מיפנה חד במצבם של יהודי עירק חל עם קבלת העצמאות ב-1932. רבים מהם פוטרו ממישרותיהם הממשלתיות ועל הסוחרים הוטלו מגבלות קשות. השנאה ליהודים באה לידי ביטוי במיוחד בימי המרד הפרו גרמני של רשיד עלי כילאני ב-1941. מאות יהודים נרצחו, בתי כנסת חוללו ורכוש יהודי נבזז. ב-1942 החלה לפעול בעירק מחתרת יהודית שעסקה בהפצת הציונות, בהדרכה להגנה עצמית ובסיוע בהעפלה.

עם הקמת מדינת ישראל, במאי 1948, הוכרז מצב חירום צבאי בעירק, הוקמו בתי דין צבאיים ועל מאות יהודים נגזרו עונשי מאסר וקנסות כבדים בעוון השתייכות לתנועות קומוניסטיות או ציוניות. כמה מהם הוצאו להורג בתלייה בכיכרות הערים. בדצמבר 1949 בוטל מצב החירום ורבבות יהודים נמלטו לאירן, ומשם עלו רבים לישראל.

 

 ב-1950 החלה העלייה הגדולה לישראל – "מבצע עזרא ונחמיה", לאחר שממשלת עירק התירה יציאת יהודים תמורת ויתורם על אזרחות עירקית. עד 1951 עלו לישראל 123,500 יהודים מעירק, לרבות מי שנמלטו קודם לכן לאירן. ב-1952 נשארו בעירק כ-6,000 יהודים. בימי שלטונו של עבד אל כרים קסאם הותר ליהודים שוב לעזוב, אך אחרי הדחתו התחדשו המאסרים וההתנכלויות. ב-1969 נתלו בפומבי 9 יהודים בעירק. על פי הערכה נותרו כיום בעירק כמה עשרות יהודים בלבד.

 


יש לכם הערה לערך ?


חזרה לעמוד הקודם
חזרה לעמוד הראשי של האנציקלופדיה

חדשות
דעות
כלכלה
ספורט
צרכנות
תרבות ובידור
רכילות Pplus
מחשבים
בריאות
ירוק
יהדות
תיירות
רכב
אוכל
יחסים
סרטים
הוט
כלכליסט
משחקים
מקומי
קהילות
לימודים
מדע
לאישה
דרושים
ynet-shops
ynettours
winwin
בעלי מקצוע
ביגדיל
 

אודות ועזרה
כתבו אלינו
עזרה
מדיניות פרטיות
תנאי שימוש
מפת האתר
ארכיון
מרכזי המבקרים
Israel News
 
אודות האתר
RSS
הפוך לדף הבית
ynet בסלולר
ניוזלטרים
פרסמו אצלנו
אנציקלופדיה
באבלס
ערוצי תוכן
חדשות
כלכלה
ספורט
תרבות
בריאות
מחשבים
נופש
Xnet
Yschool
יהדות
דעות
צרכנות
תיירות
אוכל
רכב
בעלי חיים
קטלוג אופנה
JumpStarter
יחסים
קהילות
אסטרולוגיה
מעורבות
ירוק
לאשה
דילים
ynetArt
kick
כלכליסט
בלייזר
רכילות Pplus
מנטה
משחקים
mynet
מפות
פרוגי
כלים ושירותים
קניות
מניות
דרושים
מחירון רכב
דירות להשכרה
קופונים
זיכרונט
דירות למכירה
לוח רכב
יד שניה
בעלי מקצוע
משחקים Games
עברית
דירות חדשות

YIT  - פיתוח אינטרנט ואפליקציותTotal media - Interactive media technologiesApplication delivery by radwarePowered by Akamaiהאתר פועל ברישיון אקו"םהאתר פועל ברישיון תל"יאקטיב טרייל
as25-c  כל הזכויות שמורות לידיעות אינטרנט ©
 
פיקוד העורף התרעה במרחב:
    רשימת יישובים במרחב