מאיר עמית

נולד במושבה כנרת; בשם מאיר סלוצקי. בשנת 1923 התיישבו הוריו ברמת גן, בה גדל והתחנך (למעט שנות חטיבת הביניים, אותן עשה בבית הספר האזורי גבעת השלושה). את לימודי התיכון עשה בגימנסיה בלפור בת"א.

בשנת 1936 הצטרף עמית לארגון ההגנה, וב-1939 עבר להתגורר בקיבוץ אלונים שבעמק יזרעאל בלווית כמה מחבריו. בקיבוץ נישא ונולדו לו שלוש בנותיו. בין השנים 1940 - 1945 שירת בחיל הנוטרים (משטרת היישובים העבריים), בתחילה בתור מפקד כיתה ומאוחר יותר בתור מפקד מחלקה. לאחר מכן פעל במסגרת חי"ש (חילות שדה) ופיקד על פלוגת הגנה מרחבית באזור עמק יזרעאל. באותן שנים פיתח יחסי ידידות והערכה עם משה דיין, אשר התחזקו במהלך שרותם הצבאי המשותף.

את שירותו הצבאי עשה בתחילה בחטיבת גולני, ואיתה השתתף בקרבות רבים במלחמת העצמאות (במהלכם נפצע ברגלו), ביניהם שחרור הגליל התחתון, מבצע "חירם", מבצע "חורב" ומבצע "עובדה" (בתפקיד מפקד גדוד). בשנת 1950 מונה למפקד חטיבת גולני.

לאחר הפילוג בתנועה הקיבוצית ב-1952 עזב עמית את הקיבוץ ביחד עם משפחתו, ואת השנים הבאות הקדיש לקריירה צבאית. הוא מילא שורה של תפקידים בכירים בצה"ל, ביניהם ראש מחלקת המבצעים במטכ”ל, אלוף פיקוד דרום, ראש אגף מטה (בזמן מבצע קדש) ואלוף פיקוד המרכז (1958). בקיץ 1958 נפצע בתאונת צניחה, ריסק את אגן הירכיים ונאלץ לבלות כ-15 חודשים בבית חולים. בעת החלמתו השלים תואר שני במנהל עסקים באוניברסיטת קולומביה שבניו יורק.

בשנת 1962 מונה עמית לעמוד בראש אגף המודיעין (אמ"ן) של צה"ל. במסגרת תפקידו זה, תרם רבות לחיזוק יחידות האיסוף של חיל המודיעין. כמו כן פיקד על הקמתה של סיירת מטכ"ל, כיחידה של חיל המודיעין. באותן השנים הגיעה לשיאה פרשת המדענים הגרמנים (מערכה מודיעינית שניהלה ישראל נגד קבוצת מדענים גרמנים, שסייעה למצרים בפיתוח אמצעי לחימה). פרשה זו העצימה את מאבק הכוחות בין אמ"ן למוסד, הולידה עימות אישי עכור בין עמית לראש המוסד איסר הראל וב-1963 הביאה להתפטרותו של הראל מתפקידו.

בשנת 1963 ולאחר התפטרותו של הראל, מונה עמית על ידי דוד בן-גוריון לעמוד בראש המוסד. בתפקידו זה נאלץ עמית לנהל מאבקי כוח הן עם אנשי מוסד שנותרו נאמנים להראל, והן עם פוליטיקאים שראו בו בן חסותו של דיין. ב-1965 מינה ראש הממשלה לוי אשכול את איסר הראל לתפקיד יועץ לענייני מודיעין. מאבקי הכוחות בין עמית להראל התקיימו לאורך כל תקופת כהונתם המשותפת. למרות ההתנגדות מבית וחוץ נחשב עמית לראש מוסד בעל הישגים. הוא הביא לבסוף לסיומה של פרשת המדענים הגרמנים ללא יצירת סכסוך בינלאומי, ביסס מערך שיתוף פעולה פורה עם שרותי המודיעין האמריקניים, והביא לשחרור עצורי פרשת "עסק הביש" מהכלא המצרי. במהלך כהונתו התמודד עמית גם עם חשיפתו והוצאתו להורג של סוכן המוסד אלי כהן. ב-1968 הוחלף בתפקידו על ידי צבי זמיר.

לאחר סיום תפקידו במוסד כיהן כמנכ"ל קונצרן "כור" (1968 - 1977). בשנת 1977 ועל רקע האכזבה מתפקודו של הדרג הפוליטי במלחמת יום הכיפורים, הצטרף עמית למפלגת ד"ש ואף נבחר לחבר כנסת מטעם המפלגה בבחירות לכנסת התשיעית שנערכו ב-1977. בכנסת זו היה עמית חבר בועדת החוץ והבטחון, והתמנה לתפקידים שר התחבורה ושר התקשורת בממשלתו של מנחם בגין. לאחר כשנה, פרש עמית מן הממשלה. עם הפילוג בד”ש (1978) הצטרף למפלגת "שינוי" ומאוחר יותר פרש מ"שינוי" והצטרף למפלגת העבודה (1980).

לאחר קדנציה אחת פרש עמית מן החיים הפוליטיים ומאז מילא תפקידים בכירים בחברות עתירות ידע, ובין השאר היה מיוזמי פרוייקט לווין התקשורת הישראלי "עמוס". בנוסף, כיהן במספר תפקידים ציבוריים, ביניהם חבר בהנהלת המרכז ללימודים אסטרטגיים באוניברסיטת תל אביב, חבר במועצה לתכנון כלכלי, יו"ר המי"ל (המרכז הישראלי לניהול) ויו"ר המרכז למורשת המודיעין (אתר ההנצחה של קהילת המודיעין).