רבי עקיבא (?50 - ?135), בשמו המלא עקיבא בן יוסף. מגדולי חכמי ישראל בכל הדורות, בן הדור השלישי לתנאים והגדול שבהם, בעל השפעה מכרעת על התפתחות ההלכה. פעל במאות הראשונה והשנייה לספירה, והיה מנהיגו הרוחני של מרד בר כוכבא.
בבחרותו - לפי האגדה התלמודית, עד שמלאו לו 40 שנה - היה בור ועם הארץ ושונא חכמים. על עצמו העיד: "כשהייתי עם הארץ אמרתי מי יתן לי תלמיד חכם ואנשכנו כחמור" (בבלי, פסחים מט, ע"ב). לפי מסורת אחת היה בן למשפחת גרים. עבד כרועה צאן אצל כלבא שָׂבוע, מעשירי ירושלים. רחל, בתו של מעבידו, התאהבה בו ונישאה לו למרות התנגדות אביה. על פי אחת מהאגדות נתן לאשתו את התכשיט "ירושלים של זהב".
בהשפעת רחל הלך רבי עקיבא ללמוד עם בנם הקטן, ואח"כ עזב את ביתו ולמד בבית המדרש הגדול בלוד...
