אינטרנט  |  ynet  |  בעלי מקצוע  |  קניות  |  האינדקס  |  ספקים למשרד
|שלום אורח
התחבר
|הירשמו ל-ynet

   חדשות תוכן ועדכונים 24 שעות - Ynet


דגל דרום אפריקה
דגל דרום אפריקה 
 
השעה בדרום אפריקה 
 
 נשיא המדינה, ג'ייקוב זומה
נשיא המדינה, ג'ייקוב זומה צילום: איי אף פי
 
כף התקווה הטובה
כף התקווה הטובה צילום: index open
 
 הפגנות נגד משטר ה"אפרטהייד"
הפגנות נגד משטר ה"אפרטהייד" צילום: רויטרס
 
פרוטאה. הפרח הלאומי של דרום אפריקה
פרוטאה. הפרח הלאומי של דרום אפריקה  צילום: דני גרשוני
 
 מפלי ויקטוריה
מפלי ויקטוריה צילום: ויז'ואל/פוטוס
 
 פורמט להדפסה  הדפס

אתרים נוספים
 מפת המדינה באתר אנכרטא
 אתר הממשל הרשמי של דרום אפריקה
 האתר הרשמי של פרלמנט דרום אפריקה
 מידע נוסף על המדינה


ערכים קשורים
 איידס
 ק'ויסן
 הוגנוטים
 אימפריאליזם וקולוניאליזם
 אפרטהייד
 ז'ן קלווין
 סוונה
 באובב
 אריה
 תן
 אנטילופה
 קרנפיים
 נאדין גורדימר
 ג'ון מקסוול קוטזי
 פוסט-אימפרסיוניזם
 אקספרסיוניזם
 סיימון וגרפונקל
 קריקט
 רוגבי
 זהב
 יהלום
 פלטינה
 אורניום
 בורסה לניירות ערך
 הקונגרס הלאומי האפריקני
 נלסון מנדלה
 קלוויניזם
 בריטניה
 נפוליאון ה-1 בונפרט
 קונגרס וינה
 עבדות
 מיסיון
 מלחמת הבורים
 מלחמת העולם הראשונה
 ארגון האומות המאוחדות
 סווטו
 פרדריק וילם דה קלרק
 אנוסים
 נאציונל-סוציאליזם
 אנטישמיות
 החלטת החלוקה
 ציונות
 האוקיינוס האטלנטי
 סווזילנד
 האוקיינוס ההודי
 בוצואנה
 זימבבווה
 נמיביה
 מוזמביק


תחומים קשורים
 מדינות העולם


 
 
 

דרום אפריקה


South Africa

גיאוגרפיה |  אוכלוסיה |  חי וצומח |  תרבות |  כלכלה |  ממשל |  היסטוריה - התקופה הקולוניאלית |  היסטוריה - המאבק לעצמאות |  היסטוריה - שנות האפרטהייד |  היסטוריה - הרפובליקה של דרום אפריקה |  יהודים וישראל |  מידע נוסף |  בחנו את עצמכם

דרום אפריקה, מדינה השוכנת בקצה הדרומי של יבשת אפריקה. אורכה, מנהר לימפופו בצפון עד כף אגולס (Cape Agulhas) בדרום, הוא כמעט 2,000 ק"מ; רוחבה, מפורט נולות' (Port Nolloth) במערב עד דרבן במזרח, כמעט 1,500 ק"מ. בירתה - פרטוריה.

 

יוהנסבורג ממבט על

 

גבולותיה: במערב ובדרום מערב - האוקיינוס האטלנטי; במזרח – סווזילנד, בדרום ובדרום מזרח - האוקיינוס ההודי; בצפון - בוצואנה וזימבבווה; בצפון מערב - נמיביה; בצפון מזרח - מוזמביק. רוב שטחה הוא רמה. בצפונה מתנשאת רמת הולד הגבוה (High Veld) - רמה ששיאה כ-1,300 מ', ובדרומה - הרמות הקרו הקטן והקרו הגדול (Little and Great Karroo), רמות נמוכות יותר; מדרום וממזרח להן מתנשאות שרשרות הרים.
 


 

דרום אפריקה - דיוקן
דרום אפריקה - דיוקן
שם רשמי Republic of South Africa
שטח 1,219,912 קמ"ר (מקום 26 בעולם)
אוכלוסייה 43,997,828
שיעור גידול האוכלוסין 0.4%- (האוכלוסייה מצטמצמת)
תושבים שחורים 79%, לבנים 9.6% צבעוניים 8.9%, הודים ואסייתים אחרים 2.5%
שפה רשמית איסיסולו 23.8%, איסיקוסה 17.6%, אפריקאאנס 13.3%, ספדי 9.4% אנגלית 8.2%, סטסוואנה 8.2%, ססותו 7.9%, קסיטסטנגה 4.4%
דתות ללא דת 15.1%, כנסיית ציון 11.1%, פנטאקוסטאלים וכּריסמטיסטים 8.2%, קתולים 7.1%, מתודיסטים 6.8%, רפורמיסטים הולנדיים 6.7%, אנגליקנים 3.8%, נוצרים אחרים 36%, מוסלמים 1.5%
בירה פרטוריה
ממשל רפובליקה
ראש מדינה נוכחי הנשיא תאבו מבקי
עצמאית מאז 31 במאי 1910 (מבריטניה)
אוכלוסייה מתחת לקו העוני 50%
תמ"ג לנפש 10,600 דולר
שיעור אבטלה 26.6%
ענפי כלכלה מרכזיים תירס, חיטה, קני-סוכר, פירות, ירקות, בקר, תרנגולות, כבשים, מוצרי חלב; כרייה (פלטינה, זהב, יהלומים), צמר, הרכבת כלי-רכב, עיבוד מתכת, מכונות, טקסטיל, ברזל ופלדה, כימיקלים, דשנים, חומרי מזון, מספנות
מטבע ראנד
ידיעת קרוא וכתוב 86.4%
תוחלת חיים

נשים - 41.66; גברים - 43.21

 

(הטבלה עודכנה לאחרונה ביולי 2007)

 


גיאוגרפיה

שטחה של דרום אפריקה מתחלק ל-7 אזורים עיקריים. רוב שטח המדינה הוא רמה גבוהה המשתרעת מצפון-מזרח (באזור מפגש הגבולות עם זימבבווה ומוזמביק) לדרום מערב (בחוף האטלנטי שמצפון לעיר קייפטאון).

 

רמה זו מחולקת לארבעה אזורים. הפלד הגבוה (High Veld), משתרע מאזור הסוָזילנד עד לאזור מפגש הנהרות בין הול והאורנג'. גובה פני השטח באזור זה הוא 1,200 – 1,800 מטרים. זהו אזור סלעי והררי, המתאפיין באוצרות טבע רבים שבגינם הפך למרכז הכלכלי וההתיישבותי של המדינה.

 

הפלד האמצעי (Middle Veld), הוא האזור שמשתרע ממערב לפלד הגבוה עד לגבול עם נמיביה בצפון מערב. זה אזור מדברי, גובה פני השטח בו הוא 600 – 1,200 מטרים והוא נחשב חלק ממדבר קלהרי.

 

מצפון לשני אזורים אלה נמצא הפלד הסבוך (Bush veld). אזור זה תחום בין הרי הפלד הגבוה מדרום, הגבול עם מוזמביק במזרח, הגבול עם זימבבואה בצפון והגבול עם בוצואנה במערב. זהו האזור הפורה ביותר במדינה מבחינת מקורות המים שלו. האזור מבותר על ידי מספר נהרות ושטחים רבים בו מנוצלים לחקלאות.

 

בחלקה הדרום מערבי של המדינה מצוי האזור ההררי ביותר, הנקרא המדרון התלול (The Great Escarpment). שטח זה משתרע מאזור סוָזילנד בצפון מזרח לפינה הדרומית של יבשת אפריקה. שרשרת ההרים העיקרית באזור היא הרי דרקנסברג (Drakensberg) שהגבוה בהם הוא הר אינג'סוטי (Njesuthi). גובהו למעלה מ-3,400 מטרים ופסגתו היא הנקודה הגבוהה ביותר במדינה.

 

ממערב למדרון התלול משתרע אזור הררי המתחלק לשני תתי אזורים, הקרו הגדול והקרו הקטן (The Great & Little Karoo). אזור זה מכיל את הפינה הדרום מערבית של יבשת אפריקה ואת כף התקווה הטובה. זהו אזור הררי מבותר ונמוך יותר מהמדרון התלול ונפוצה בו תעשיית היין.

 

שני אזורים קטנים יותר הם החוף האטלנטי, הנמצא במערב המדינה בין הפלד האמצעי לאוקיינוס האטלנטי, והחוף ההודי הנמצא בין המדרון התלול לאוקיינוס ההודי.

 

העיר קייפטאון, בקצה הדרומי של יבשת אפריקה (צילום: index open)

 

דרום אפריקה נמצאת באזור של אקלים ממוזג, מדרום לקו המשווה. החודש הקר בשנה הוא יולי והחם ביותר הוא ינואר.

 

באזור הרמה (הפלד הגבוה, האמצעי והסבוך) המשקעים מועטים יותר והבדלי הטמפרטורות בין יום ללילה חריפים יותר. זאת בשל הבידוד שיוצרות חגורות ההרים בין הרמה לבין הים. בהרי דרקנסברג הטמפרטורות נמוכות יותר ועשוי לרדת שלג בחורף. באזור החוף האקלים מתון ולח יותר וכמות הגשמים גבוהה יותר.

 

בדרום אפריקה 3 נהרות מרכזיים. הארוך ביניהם הוא האורנג', הזורם לאורך למעלה מ-2,000 ק"מ. מקורותיו בהרי דרקנסברג, באזור של האוטונומיה לסוטו. משם הוא זורם מערבה דרך הפלד האמצעי ואז לאורך גבול נמיביה- דרום אפריקה עד לאוקיינוס האטלנטי.

 

נהר נוסף הוא הול, הנשפך לאורנג' לאחר שהוא זורם מאזור סוָזילנד דרום מערבה אל הפלד האמצעי. הלימפופו נקווה בשטחה של בוצואנה אך כמה מיובליו יוצאים מאזור הפלד הגבוה. נהר זה זורם לאורך הגבול של דרום אפריקה עם בוצואנה וזימבבואה, נכנס לשטחה של מוזמביק ונשפך לאוקיינוס ההודי.

 


אוכלוסיה

בדרום אפריקה חיים קרוב ל-44 מיליון בני אדם. בשנים האחרונות, נמצאת האוכלוסיה במדינה במגמת הצטמצמות בגין מחלת האיידס, הגובה את חייהם של מאות אלפים כל שנה. קרוב ל-80% מהאוכלוסייה הם צאצאיהם של שבטים אפריקאים שחיו על אדמת דרום אפריקה לפני מאות ואלפי שנים. הקדומים שבשבטים אלה היו הסאן והקויקוי (ק'ויסן). בשלב מאוחר יותר היגרו לשטח המדינה גם אנשי שבטי הבנטו.

 

האוכלוסייה הילידית בדרום אפריקה מחולקת לקבוצות אתניות רבות ומגוונות. הגדולה שבהם היא הנגוני, הכוללת את שבטי הזולו והסוואזי המהווים מחצית מהאוכלוסייה הילידית. הקבוצה השנייה בגודלה היא הסוטו-צוואנה, הכוללת את שבטי הסוטו והצוואנה.

 

קצת פחות מעשירית מתושבי המדינה הם לבנים, צאצאיהם של מתיישבים שהיגרו לאזור החל מהמאה ה-17. מחצית מהלבנים שייכים לקבוצה האתנית הנקראת "אפריקאנס" או "אפריקאנרס". אלה צאצאיהם של מתיישבים הולנדים, גרמנים והוגנוטים (צרפתים שגורשו מארצם בשל היותם פרוטסטנטים) שהיגרו במאות 17 – 18. קבוצה זו דוברת את שפת האפריקאנס, שהיא ניב של השפה ההולנדית.

 

הקבוצה השנייה בגודלה בקרב הלבנים היא של דוברי האנגלית. אלה צאצאיהם של סוחרים אנגלים שהיגרו החל מראשית המאה ה-19.

 

בדרום אפריקה חיים גם כמה מיליוני אנשים שמוצאם מעורב. שיעורם באוכלוסיה קרוב לזה של הלבנים. 2.5% מאוכלוסיית המדינה הם צאצאיהם של סוחרים ומהגרי עבודה מדרום מזרח אסיה, שהגיעו למדינה במחצית השנייה של המאה ה-19.

 

למרות שקרוב לעשירית מהאוכלוסייה הם בעלי זהות אתנית מעורבת, ההיסטוריה של היחסים הבין עדתיים בדרום אפריקה מתאפיינת  בבדלנות חזקה, בדיכוי ובאלימות. הקונפליקט החריף ביותר היה בין האוכלוסייה הלבנה, שהיגרה בתקופה הקולוניאליזם, לבין האוכלוסייה הילידית, ממנה נמנעו במשך מאות בשנים ייצוג הולם בשלטון וחירויות בסיסיות.

 

יחד עם זאת,  התגלו במשך השנים קונפליקטים חריפים בין המתיישבים האירופאים לבין עצמם ובין קבוצות אתניות שונות של ילידים. האפריקאנרס נאבקו בבריטים למען חירות לאומית למתיישבים הלבנים בדרום אפריקה, אותה השיגו לבסוף ב-1910. מאבקים פרצו לאורך השנים בין שבטי ילידים.

 

החלוקה האתנית מוצאת את ביטויה גם בפיזור האוכלוסייה. רוב הלבנים, האסיאתים ובעלי המוצא המעורב חיים בערים הגדולות. באזור הכפרי יש רוב מוחלט לאוכלוסייה הילידית.

 

עד 1994, היו האנגלית והאפריקאנס השפות הרשמיות במדינה. זאת על אף שרוב האוכלוסייה דיברה בשפת אם אפריקאית. מאז ביטול משטר ההפרדה הגזעית (אפרטהייד) הוספו 9 לשונות אפריקאיות לרשימת השפות הרשמיות של המדינה. בשל הדומיננטיות של הלבנים בחיי הכלכלה והרוח, שומרות האנגלית והאפריקאנס על מעמדן כשפות הבכירות במדינה. בחיי היום יום האנגלית היא השפה המקובלת. מאבק ארוך שנים של האפריקאנרס לשימור מורשתם הייחודית הותיר את האפריקאנס כשפה רלוונטית בעיקר ביצירה הרוחנית.

 

בתקופת הקולוניאליזם, פעלו מיסיונרים נוצרים בקרב האוכלוסייה הילידית. נכון לראשית המאה ה-21 רוב תושבי דרום אפריקה, ללא קשר למוצא אתני, שייכים לזרם כלשהוא של הדת הנוצרית. האפריקאנרס שייכים לכנסייה הרפורמיסטית ההולנדית, המחזיקה בדוקטרינה דומה לזו של הקלוויניסטים. האוכלוסייה הילידית מתחלקת בין מגוון כנסיות עצמאיות.

 

כחצי מיליון מתושבי המדינה הם מוסלמים, רובם ממוצא הודי.

 


חי וצומח

 ניתן לחלק את דרום אפריקה ל-4 אזורי צמחייה עיקריים. באזור הפלד הסבוך נמצא צמחייה האופיינית לסוונה, שיחים סבוכים, עצי באובב ומופאיי. יתר השטח של הרמה הגדולה (הפלד הגבוה, הפלד האמצעי והחוף האטלנטי) הוא אזור צחיח למדי עם עשבייה דלילה.

 

המדרון התלול וחוף האוקיינוס ההודי הם אזורים בעלי צמחייה טרופית. דרום המדינה הוא שטח המיוער היחיד. באזור הקרו הגדול והקטן נמצא ריכוז נדיר של אלפי זנים שונים של פרחים צבעוניים, הפורחים כל שנה לאחר הגשמים (בחודש ספטמבר).

 

בדרום אפריקה חיים יותר מ-200 מינים של יונקים. בהם אריות, תנים, אנטילופות, קרנפים, בבונים ועוד. לאורך השנים צד האדם רבים מן היונקים הגדולים ומספר המינים צנח מאז הגעת האדם הלבן ואיתו אבק השריפה. כיום רוב בעלי החיים בדרום אפריקה חיים בשמורות טבע גדולות, תחת הגנתם של חוקים נגד ציד.

 

שמורת הטבע הגדולה ביותר היא קרוגר פארק, ליד הגבול עם מוזמביק. בדרום אפריקה חיים מעל ל-800 מינים של ציפורים וכמה מאות מינים של זוחלים וחרקים, ההופכים אותה לאחת המדינות המגוונות והעשירות ביותר בעולם באוכלוסיית בעלי החיים שבה.

 


תרבות

תרבותה של דרום אפריקה היא תמהיל של מספר מורשות תרבותיות. האפריקאנרס הביאו עמם מהולנד, צרפת וגרמניה מורשת תרבותית אירופית. השלטון האנגלי הותיר מורשת אנגלית קולוניאלית. תרבותם של השחורים מושפעת ממורשתם האפריקנית ובערים התפתחה בשלהי המאה ה-20 תרבות עירונית שחורה המושפעת מתרבותם של האפרו-אמריקאים. כמו כן ניתן למצוא בקרב הקהילות ההודיות מאפיינים תרבותיים של ארץ המוצא.

 

במשך עשרות שנים הייתה נתונה דרום אפריקה תחת חרם תרבותי שמטרתו הייתה להביא לסיום את משטר האפרטהייד ששרר במדינה. מאז 1994 הוסר החרם התרבותי והתוצר התרבותי של דרום אפריקה הוא מוקד להתעניינות בין-לאומית.

 

ספרות: ספרותה של דרום אפריקה נכתבת בכל השפות המדוברות במדינה. לאחר שקיבלה דרום אפריקה עצמאות מבריטניה (1910), תפסה הספרות מקום חשוב במאבק על זהותה של המדינה. סופרים רבים מתחו ביקורת ביצירותיהם על משטר האפרטהייד, כמו כן הפכה הכתיבה אמצעי להחצנת הזהות האתנית של הכותב. במשך דורות נאבקו סופרים ילידים על שימור מורשתם של השבטים הדרום אפריקאים דרך הכתיבה בשפתם ודרך העלאה על הכתב של הסיפור העממי שנמסר בעל פה מדור לדור. הספרות בלשון האפריקאנס, שימשה כלי למאבק של האפריקאנרס לשימור זהותם הייחודית.

 

הספרות בשפה האנגלית היא המפותחת ביותר במדינה. ראשיתה ברומן "סיפורה של חווה אפריקאית" מאת אוליבר שרייר, שיצא לאור ב-1883. יצירה בולטת נוספת היא הרומן "זעקי ארץ אהובה" (1948) של הסופר אלן פאטון. רומן זה מתח ביקורת קשה על גזענותה של החברה הלבנה בדרום אפריקה ושימש השראה למאבק נגד האפרטהייד.

 

שני סופרים דרום אפריקאים זכו בפרס נובל. נאדין גורדימר, שזכתה בפרס ב-1991 וג'ון מקסוואל קוטזי, שזכה בו ב-2003.

 

אמנות חזותית: בדרום אפריקה נמצאים שרידים של אמנות חזותית בת אלפי שנים, פסלי אבן גדולים, פרי עבודתם של שבטי הילידים. עם תחילת ההתיישבות הקולוניאלית, במאה ה-17, החלו ציירים הולנדים לתאר את הווי החיים בארץ בציורים שהושפעו מסגנונות רווחים בארצות המוצא של הציירים.

 

בסוף המאה ה-19 החלו ציירים כמו יאן וולשנק (1853 – 1936) והוגו נאודה (1869 – 1941) לפתח את הסגנון הייחודי שלהם כאמנים דרום אפריקאים. יצירתם, שעסקה בעיקר בנופיה הדוממים של דרום אפריקה, השתלבה במאבק של האפריקאנרס לעצמאות מהשלטון הבריטי. ציוריהם מבטאים את חיפושם של צאצאי המהגרים האירופאים אחר זהות משלהם. ברבות השנים זכה סגנונם לביקורת רבה, בעיקר בשל נטייתם לצייר את נופי הארץ כשטח ריק, ללא אוכלוסייה ילידית.

 

בשנות ה-30 של המאה ה-20 פרצו לתודעה הציירות מאגי לאובשר (1886 – 1973) ואירמה שטרן (1894 – 1966). ציירות אלו, שבילו תקופות ארוכות באירופה, הביאו רעיונות חדשים לאמנות המקומית. יצירתן הושפעה מהסגנונות המודרניים באירופה, הפוסט-אימפרסיוניזם והאקספרסיוניזם. ציוריהם שמו דגש על הרושם שמותיר הנוף על האמן ועל הניסיון להביא רושם סובייקטיבי זה לידי ביטוי. שטרן ולאובשר היו גם הראשונות להעניק מקום לדמויות של ילידים בציוריהן. באותן שנים פרץ גם האמן וולטר באטיס (1906 – 1982) לתודעה. באטיס היה האמן הלבן הראשון שנתן את דעתו לאמנות המקומית שנוצרה בדרום אפריקה טרם בואו של האדם הלבן ליבשת ושילבה בעבודותיו. עבודותיו של באטיס מתאפיינות בצבעוניות יתרה ובשימוש בפיגורות מופשטות.

 

האמנות החזותית בדרום אפריקה משופעת בסגנונות שונים ונעשית באמצעות חומרים מגוונים. העיר קייפטאון נחשבת למרכז האמנות ובה מצויות רוב הגלריות. תולדותיה של האמנות החזותית הדרום אפריקנית מתאפיינות בהתמודדות תמידית עם היחסים הבעייתיים בין האוכלוסייה הלבנה לאוכלוסייה השחורה.

 

משחק רגבי בין נבחרות אנגליה ודרום אפריקה (צילום: AFP)

 

אמנויות הבמה: בתחום המוסיקה והמחול, גדולה השפעתה של תרבות שבטי הילידים על התרבות הכללית בדרום אפריקה. בעיירות (Township) שבהן התרכזה אוכלוסייה שחורה נוצרו, משנות ה-50 ואילך, סגנונות מוסיקליים רבים המשלבים בין מוסיקה אפריקנית מסורתית לבין סגנונות מודרניים שפרחו בקרב האפרו-אמריקאים בארצות הברית (ג'ז, בלוז, סווינג וכו').

 

ההרכב הבולט בתחום זה הוא ליידי סמית' בלק ממבזו (Lady-Smith Black Mambazo). הרכב זה מנגן בסגנון הנקרא איסיקאטמיה (Isikathamiya) המשלב בין מוסיקה של שבט הזולו לסגנון ה"א-קאפלה". הרכב זה, ואמנים דרום אפריקאים נוספים, שיתפו פעולה עם הזמר והיוצר האמריקאי פול סיימון באלבומו "גרייסלנד". האלבום יצא לאור ב-1986, זכה בפרס ה"גראמי" לאלבום השנה וחשף את כישרונם של המוסיקאים הדרום אפריקאים לאוזני העולם המערבי.

 

בתחום המחול יש לריקודים השבטיים ולריקודי המחאה של השחורים כנגד שלטון האפרטהייד השפעה עצומה על הכוריאוגראפיה המקומית. להקות מחול מודרני יוצרות מופעי ריקוד בהשראת הריקודים הללו, במיוחד בהשראת ריקוד הטוי-טוי.

 

התיאטרון בדרום אפריקה הוא מדיום מפותח ביותר ונחשב לאורך שנות האפרטהייד ככלי להבעת מחאה ציבורית. מחזותיו של המחזאי אטהול פוגארד נחשבים לפסגת הישגיו של התיאטרון הדרום אפריקאי. כמו כן נודע שמו של תיאטרון ה"מרקט" (Market Theatre) ביוהנסבורג כאחד המשובחים בעולם.

 

מתוך אנשי הקולנוע הפועלים בדרום אפריקה מקובל לציין את הבמאי דאריל רודט. סרטו מ-1986 "מקום לבכות בו" (A Place of Weeping), היה הסרט הראשון שהוצג בבתי קולנוע בדרום אפריקה ומתח ביקורת על שלטון האפרטהייד. ב-1995 ביים רודט גרסא קולנועית לספרו של פאטון "זעקי ארץ אהובה".

 

ספורט: הספורט הוא נדבך חשוב בתרבותה של דרום אפריקה. רוב תושבי הארץ עוסקים בספורט במסגרת ענף כזה או אחר, ספורטאי המדינה זוכים להישגים בין לאומיים רבים והאהבה לספורט משמשת לא פעם גורם מאחד בארץ השסועה ממתחים גזעיים ופוליטיים. הרגלי הספורט של תושבי דרום אפריקה מושפעים עמוקות מעברה הקולוניאלי של הארץ. 3 ענפי הספורט הפופולריים ביותר הם קריקט, רוגבי וכדורגל, ענפים פופולאריים בתרבות האנגלית. גם השחייה, הגולף והטניס נפוצים מאוד.

 

במשך עשרות שנים, הוחרמה דרום אפריקה על ידי ארגוני ספורט בין לאומיים ונמנע ממנה להשתתף בתחרויות. מאז שחזרה להשתתף בהן הגיעה להישג משמעותי אחד, זכייה באליפות אפריקה לאומות בכדורגל, ב-1996.

 


כלכלה

המטבע הדרום אפריקני הוא הרנד (Rand). כלכלתה של דרום אפריקה מתבססת על תעשייה, אלקטרוניקה, חקלאות ותיירות אך יותר מכל מתבססת כלכלה זו על אוצרות טבע. המשאב העיקרי של דרום אפריקה הוא זהב. כריית זהב בארץ זו החלה במאה ה-17 עם בואם של המתיישבים הראשונים מהולנד. ריכוז הזהב הגדול ביותר היה אז בפלד הגבוה, באזור בו ממוקמת כעת העיר יוהנסבורג.

 

יוהנסבורג החלה את דרכה כמרכז מסחרי של כורי הזהב והפכה בהדרגה למרכז המסחרי והעסקי של דרום אפריקה ולעיר המאוכלסת ביותר במדינה. נכון לראשית המאה -21 מתבצעת כריית זהב בחלקים אחרים של הפלד הגבוה. דרום אפריקה מפיקה שליש בכמות הזהב השנתית המופקת בעולם כולו. ויצוא הזהב מהווה קרוב למחצית מהיקף היצוא של המדינה.

 

אוצרות טבע נוספים המצויים בכמויות משמעותיות הם יהלומים, פלטינה, כרומיט ואורניום. סביב המשאבים הטבעיים התפתחה תעשייה ענפה העוסקת בהפקת מוצרים מאוצרות הטבע.

 

כ-12% מהקרקע בדרום אפריקה ראויה לעיבוד. גידולים חקלאיים נפוצים הם תירס, חיטה, סוכר ופירות. תעשיית היין מפותחת מאוד באזור הקרו הגדול והקטן. באזור הפלד האמצעי נפוץ גידול הבקר והצאן.

 

רוב כוח העבודה בדרום אפריקה מועסק במתן שירותים שונים, רבע ממנו בתעשייה ופחות מעשירית בחקלאות. נכון לראשית המאה ה-21, יותר ממחצית מתושבי המדינה מחוסרי עבודה.

 

במשך שנות האפרטהייד סבלה כלכלתה של דרום אפריקה מחרם מתמשך שהטילו מדינות רבות על תוצרתה. ב-1994, עם ביטול האפרטהייד, הוסר החרם. מאז 2004 צומחת כלכלתה של דרום אפריקה באופן יציב והבורסה המקומית מדורגת במקום ה-17 בעולם. עם זאת, המשק עדיין סובל מהפערים העצומים הקיימים בחברה בין שחורים ללבנים.

 

פערים אלה מוצאים את ביטוים בהבדלים חריפים בין רמת החיים של העשירים, המחזיקים בבעלות על שטחים עצומים ומשאבי טבע חשובים, לזו של העניים. הפערים מתבטאים גם בבערות גבוהה ואחוזי אבטלה גבוהים בקרב האוכלוסייה הילידית.

 


ממשל

דרום אפריקה היא רפובליקה חוקתית-נשיאותית. חוקת המדינה נכנסה לתוקפה ב-4 בפברואר 1997. האחראי על פירושה הוא בית המשפט לענייני חוקה.

 

הבחירות נערכות אחת ל-5 שנים וכל אזרח מעל גיל 18 רשאי לקחת בהן חלק. הבחירות נערכות בשיטה מפלגתית ואזרחי המדינה בוחרים את נציגיהם לאסיפה הלאומית ולאסיפת המחוזות הלאומית. האסיפה הלאומית בוחרת את נשיא המדינה שהוא גם ראש הממשלה. באסיפה הלאומית חברים 400 נציגים השייכים למפלגות השונות. באסיפת המחוזות הלאומית חברים 90 נציגים מ-9 המחוזות של דרום אפריקה. 10 נציגים נבחרים באופן ישיר על ידי כל מחוז.

 

9 המחוזות של דרום אפריקה הם: הכף הצפוני, הכף המזרחי, הכף המערבי, המחוז הצפון-מערבי, "המדינה החופשית", קוואזולו-נאטאל, גוואטנג, לימפופו ומפומלאנגה. אסיפת המחוזות הלאומית מחזיקה בסמכויות הנוגעות לאינטרסים של מיעוטים אתניים, המהווים רוב במחוזות מסוימים. הייצוג השווה שהיא מעניקה לכל מחוז מאפשר ייצוג נאות לאותם מיעוטים מבלי שיזדקקו למפלגה משלהם.

 

הנשיא האחרון של שלטון האפרטהייד, פרידריק וילם דה-קלרק והנשיא השחור הראשון, נלסון מנדלה (צילום: AP)

 

המפלגה הגדולה ביותר היא הקונגרס הלאומי האפריקני (ANC). מפלגה זו מקורה באגף הפוליטי של תנועת המאבק למען ביטול האפרטהייד, שהנהיג מייסד המפלגה ונשיאה הראשון של הרפובליקה החדשה, נלסון מנדלה. מפלגה זו מחזיקה בלמעלה מ-65% מהמושבים באסיפה הלאומית שנבחרה ב-2004.

 

המפלגה השנייה בגודלה היא הברית הדמוקרטית (DA). זו מפלגה ליברלית התומכת בעידוד היוזמה האישית בכלכלה וחירויות הפרט. מוקד כוחה במחוז הכף המערבי. מפלגה זו מחזיקה ביותר מ-12% מהמושבים באסיפה הלאומית.

 

הרשות השופטת מורכבת מבית משפט לחוקה, בית משפט עליון לערעורים, בתי משפט ארציים בערי הבירה של המחוזות ובתי משפט מחוזיים.

 


היסטוריה - התקופה הקולוניאלית

תושביה המקוריים של דרום אפריקה היו בני שבטי הסאן והקויקוי. הסאן עסקו בציד וליקוט בעוד הקויקוי היו רועי צאן. בשלב בלתי ידוע החלו להגר לדרום אפריקה שבטים דוברי שפת הבנטו, שעסקו במרעה והגיעו ממערב ומרכז אפריקה.

 

שבטים אלה סחרו עם הקויקוי והתיישבו באזור הרי דרקנסברג וחוף האוקיינוס ההודי. ככל הנראה, אלה הם אבותיהם של הקבוצה האתנית "נגוני" הכוללת מספר שבטים המהווים רוב באוכלוסייה הילידית של המדינה כיום.

 

במאה ה-17 החלו ספנים הולנדים להקיף את אפריקה מדרום בדרכם להודו. ב-1652, שלחה חברת המסחר "חברת הודו הדרומית" את נציגה יאן ואן-ריבק (1618 – 1677) על מנת שיקים בכף התקווה הטובה בקצה הדרומי של היבשת, תחנת מעבר לספינות.

 

ואן-ריבק וצוותו ייסדו בכף התקווה הטובה מושבה, שסיפקה שירותים לספינות שעגנו במקום. ההולנדים ייסדו חוות קטנות, שעסקו בחקלאות ובמרעה ומכרו את תוצרתן לספינות. כמו כן החלו המתיישבים לקיים קשרי מסחר עם בני הסאן והקויקוי שחיו באזור.

 

בשלב מוקדם התברר למנהלי "חברת הודו הדרומית", כי אין ביכולתם של נציגיה להפיק את כמות המזון הדרושה לספינות החונות באזור והם אימצו מדיניות חדשה של ישוב מהגרים, שיעסקו באופן פרטי בחקלאות ובמרעה.

 

במחצית השנייה של המאה ה-17 עודדה חברת הספנות הגירה של הולנדים, גרמנים והוגנוטים לאזור כף התקווה הטובה. ההוגנוטים היו צרפתים שקיבלו על עצמם את האמונה הפרוטסטנטית ונרדפו על ידי שלטונות צרפת בשל כך. המתיישבים החדשים החלו לתפוס אדמות מרעה של בני הסאן והקויקוי ולייסד עליהן חוות.

 

בהדרגה התבססה באזור הכף מושבה קולוניאליסטית שנקראה "מושבת הכף" (Cape Colony). תושביה הלבנים נקראו אפריקאנים או בורים (חוואים בהולנדית). המתיישבים התפרנסו ממכירת התוצרת החקלאית שלהם לתחנת המעבר, שסיפקה את המזון לספינות העוברות באזור. הם ייבאו עבדים מאסיה וממרכז אפריקה ובהדרגה החלו לשעבד גם את האוכלוסייה המקומית.

 

הבורים פיתחו במקום תרבות ייחודית שהתבססה על ניב מיוחד של הולנדית, אפריקאנס, ועל גרסא מיוחדת שלהם לאמונה הקלוויניסטית, הכנסייה הרפורמיסטית ההולנדית. במחצית הראשונה של המאה ה-18, נדחקו בני הסאן לצפון המדינה ובני הקויקוי, להם קראו הבורים "הוטנטוטים", נטבחו או שועבדו לעבודה בחוות.

 

לקראת סוף המאה ה-18, עלה מעמדה של אנגליה כמעצמה ימית. עקב כך גילתה המעצמה החדשה אינטרסים בנקודות מפתח על נתיב הסחר העולמי, ביניהן כף התקווה הטובה. ב-1795, כבש נפוליאון, שליט צרפת, את הולנד. עקב מצב המלחמה ששרר בין אנגליה לצרפת, היה עתה כף התקווה הטובה שטח אויב. האנגלים ניצלו את ההזדמנות שנפלה בחלקם, לכבוש את אחת הנקודות האסטרטגיות ביותר בנתיב הסחר הימי, והשתלטו על מושבת הכף.

 

בהסכם שלום שנחתם ב-1802 בין מעצמות אירופה, הוחזר השלטון במושבת הכף לידי ההולנדים. אך ב-1803 התחדשה הלחימה וצבא אנגליה היה שוב חופשי לתקוף את כף התקווה הטובה. ב-1806, כבשו האנגלים את המושבה פעם נוספת. ב-1814, במסגרת הסכם וינה ששם סוף למלחמות הנפוליאוניות, קיבלה אנגליה בעלות חוקית על המושבה.

 

ב-1809 ביטל השלטון האנגלי את העבדות ב"מושבת הכף", בחוק שכונה "חוק ההוטנטוטים". החוק חייב את הבורים להציג חוזה כתוב להעסקתו של עובד בחוות שלהם וחייב אותם לשמור על תנאי העסקה מסוימים. החוק חייב, עם זאת, את העובד לקבל את אישורו של בעל החווה אם היה ברצונו לעזוב את העבודה.

 

 בראשית המאה ה-19 התרחשה מלחמת שבטים גדולה בין דוברי הבנטו, שחיו בצפון ובמזרח דרום אפריקה. מלחמה זו, הנקראת "מפקאנה" (התנגשות), הביאה למחיקתם של שבטים שלמים ולעלייתן של שלוש ממלכות מרכזיות. הזולו, הסוואזי והסות'ו.

 

באותו זמן ניהלו הבריטים סדרה של מלחמות גבול עם שבט הסוסה (Xhosa). המלחמות בין השבט לבין הבורים והאנגלים התנהלו לסירוגין משני צידי "נהר הדגים הגדול" (Great Fish River) והסתיימו בסיפוחם של שטחים ממזרח לנהר לתחום שלטונה של "מושבת הכף".

 

בינתיים, העמיק השלטון האנגלי את מעורבותו בנעשה במושבת הכף: האנגלית נקבעה כשפה הרשמית בבתי המשפט, עודדה הגירה של אנגלים לאזור וניתן אישור לפעילות מיסיונרית בקרב האוכלוסייה הילידית. אחד המיסיונרים האנגלים, ג'ון פיליפס, ניהל ב- 1826 מאבק עיקש נגד הסעיף שחייב את העובד השחור לקבל אישור ממעבידו על מנת לעזוב את החווה. פעולותיהם של האנגלים, שפגעו בהגדרה העצמית של הבורים ובאינטרסים הכלכליים שלהם הגבירו את המתח בין השלטון הקולוניאלי לבין התושבים הלבנים בדרום אפריקה.

 

המתיחות הגואה בין הבורים לאנגלים, יחד עם התהליכים הפוליטיים שהתרחשו בקרב האוכלוסיה הילידית בצפון הארץ, הובילו, בסופו של דבר, לביטול השלטון הקולוניאלי של הבריטים ולהקמתה של רפובליקה דרום אפריקאית בעלת משטר של הפרדה גזעית.

 


היסטוריה - המאבק לעצמאות
ב-1833 אסר הפרלמנט האנגלי כל סוג של עבדות במושבות הכתר האנגלי. ב1838 נכנס החוק לתוקף ב"מושבת הכף". הצעדים שעשו האנגלים נגד ה
עבדות, כמו גם ניסיונם להגיע לדומיננטיות תרבותית בדרום אפריקה נתפסו על ידי הבורים כצעדים תגרניים.

 

העימות ההולך ומחריף בין הבורים לשלטון הבריטי הוביל לתופעה המכונה "הצעדה הגדולה" (The Great Trek). בין השנים 1835 – 1845 עזבו יותר מ-12,000 משפחות את בתיהן ב"מושבת הכף" והיגרו, עם העבדים שלהם, לצפון ומזרח דרום אפריקה של ימינו.

 

הבורים עזבו בצעד הפגנתי את תחומי המושבה הבריטית כשהם מצהירים כי אינם יכולים לחיות עם הרפורמות של הבריטים, בעיקר עם ביטול העבדות שפגע קשות בהכנסותיהם.

 

המהגרים הבורים הגיעו לחוף האוקיינוס ההודי והתעמתו שם עם ממלכת הזולו. ב-16 בדצמבר 1838, ניצחו הבורים את הזולו בקרב "נהר הדם" וייסדו את רפובליקת נאטאל. יום זה נחשב במשך שנים לחג לאומי של האפריקאנרס.

 

מדינת נאטאל שרדה כישות בורית עצמאית למשך זמן קצר ביותר. ב-1843 סופחה המדינה על ידי הבריטים ל"מושבת הכף" והוכרזה כשטח בריטי. הבורים נאלצו לנדוד שוב והפעם הצטרפו לבורים שהתיישבו מצפון לנהר האורנג' ומצפון לנהר הול.

 

ב-1845 ייסדו הבורים שתי מדינות עצמאיות מצפון ל"מושבת הכף", מדינת אורנג' החופשית וטראנסוול. מושל "מושבת הכף" ניסה שוב לספח את הבורים לשטחו אך הפעם בחר השלטון באנגליה לטרפד את המהלך.

 

מכיוון שבאותו זמן, עיקר האינטרס של אנגליה בדרום אפריקה היה בכף התקווה הטובה, בחר השלטון האנגלי במדיניות של מתן עצמאות לקבוצות הכוח השונות באזור. ב-1852, זכתה אורנג' בעצמאות וב-1854 זכתה בה טראנסוול. ב- 1856 בוטל סיפוחה של נאטאל ל"מושבת הכף" וב- 1868 זכה שבט הבסוטו, שנאבק במשך שנים בבורים שחיו במזרח טרנסוול, לעצמאות בחסות אנגליה. עד היום, חי השבט באוטונומיה של לסוטו, השוכנת בלב דרום אפריקה.

 

ב-1872 העניק הכתר האנגלי מעמד אוטונומי ל"מושבת הכף", שיכלה עתה לנהל את ענייניה כפי ראותה, למעט מה שנוגע למדיניות חוץ ומסחר. מגמת האנגלים הייתה להימנע מחיכוכים עם האוכלוסייה המקומית תוך שמירה על האינטרסים הכלכליים שלהם בכף התקווה הטובה.

 

אך 5 שנים לפני כן התרחש דבר מה שעתיד היה לשנות את המגמה ולהביא להתנגשות בין אנגליה לבורים. ב-1867 נתגלה זהב בין נהר האוראנג' לנהר הול, בשטח שהיה חלק ממדינת אורנג' החופשית.

 

גילוי הזהב יצר אינטרס כלכלי חדש עבור האימפריה הבריטית ובעקבותיו השתנתה מדיניותה הפוליטית. האזור סופח ב-1871 ל"מושבת הכף", שאיבדה את מעמדה העצמאי. ב-1877, סיפחו הבריטים את שתי הרפובליקות של הבורים לאימפריה.

 

החיכוך בין הבורים לאנגלים גבר וב-1881 הגיע לכדי מאבק אלים. הבורים גברו וכוננו מחדש, תחת מנהיגותו של פול קרוגר (1825 – 1904), את הרפובליקה של דרום-אפריקה. במקביל, הכריעו הבריטים ב-1879 את ממלכת הזולו וסיפחו את ארצם למדינת נאטאל.

 

לאורך שנות ה-80 של המאה ה-19 הלכה וגברה המתיחות בין בריטניה לבורים. ארצם של הבורים התגלתה כמאגר זהב שעושרו עולה על כל דמיון והאימפריה הבריטית לא יכלה לוותר עליו ללא מאבק.

 

באוקטובר 1899 החל אותו מאבק, המכונה "מלחמת הבורים". ביוני 1900 עלה בידי הבריטים לכבוש את הרפובליקות של הבורים. שאריות הלוחמים הבורים נסוגו לאזור "הולד הסבוך" שבצפון המדינה ומשם ניהלו מלחמת גרילה ארוכה ועיקשת נגד הבריטים.

 

בניסיון לייבש את מקורות הקיום של לוחמי הגרילה, אסר הצבא הבריטי בורים רבים במחנות ריכוז ושרף את שדותיהם וחוותיהם, שסיפקו מחסה ואספקה ללוחמי הגרילה. במאי 1902 נכנעו הבורים ושלטון אנגלי הוכרז בכל הרפובליקות של דרום אפריקה.

 

האנגלים אמנם הגיעו לניצחון צבאי אך המלחמה הייתה קשה וכואבת. דימויו של הצבא הבריטי ככוח המסיים מלחמות במהירות וללא אבידות רבות נסדק והציבור האנגלי החל לראות באחזקת האימפריה נטל כבד.

 

ב-1906 העניקו הבריטים לרפובליקות של הבורים חוקות נפרדות, כשלב מעבר בדרך לעצמאות. ב-31 במאי 1910, הוענקה עצמאות מלאה ל"איחוד של דרום אפריקה" שהורכב מ"מושבת הכף", מדינת אורנג', טראנסוול ונאטאל.

 


היסטוריה - שנות האפרטהייד

מאז זכתה דרום אפריקה לעצמאות, עמדו שני נושאים עיקריים בראש סדר היום הפוליטי שלה. הראשון, יחסה של המדינה לאוכלוסיה הילידית והשני היחסים בין האפריקאנרס, צאצאיהם של המתיישבים ההולנדים, לתושבים ממוצא אנגלי.

 

לואיס בוטה (1862 – 1919), מצביא בורי במלחמת הבורים, ייסד ב-1910 את "המפלגה הדרום אפריקאית" (SAP) שדגלה בקירוב בין אנגלים לאפריקאנרס וביחס מתון לנושא היחסים הבין גזעיים במדינה.

 

ב-1913 נחקק חוק רכישת האדמה, שהיה השלב הראשון במערכת החקיקתית להפרדה גזעית הנקראת "אפרטהייד". חוק זה, קבע כי שחורים לא יכולים לרכוש אדמה מחוץ לאזורים שהוקצו להם במיוחד. אזורים אלה היוו 7% מכלל השטח של המדינה בעוד השחורים היוו קרוב ל-75% מהאוכלוסייה.

 

ב-1914, בעקבות המתיחות בין גרמניה לאנגליה, הקים הגנרל האפריקנר ג'יימס הרצוג (1866 – 1942) את המפלגה הלאומית (NP). תנועה פוליטית זו, דגלה בחיזוק הזהות הבורית של דרום אפריקה, על ידי הפיכת האפריקאנס לשפה הרשמית וחיזוק הקשר הפוליטי עם גרמניה.

 

המפלגה התנגדה בעיקר להחלטתו של בוטה לתמוך באנגליה במלחמת העולם הראשונה ולתקוף את השטחים בהם שלטה גרמניה במערב אפריקה. הקרע בין האנגלים לאפריקאנרס הלך והעמיק וב-1922 התפרץ "מרד הראנד", במהלכו תקפו אפריקאנרס מוסדות שלטון במחאה על החלטתם של בעלי מכרות להעסיק עובדים שחורים במקום לבנים.

 

ב-1924 הצליח הרצוג לזכות בשלטון, תוך שיתוף פעולה עם מפלגות השמאל הלבנות שכעסו על הפגיעה בעובדי המכרות. במהלך שנות ה-30 שלטה המפלגה הלאומית בקואליציה עם מפלגת דרום אפריקה. ב-1939 ירד הרצוג מהשלטון, עקב סירובו להצטרף להכרזת המלחמה של אנגליה על גרמניה הנאצית. מפלגת דרום אפריקה חזרה לשלוט באופן בלעדי ודרום-אפריקה הכריזה מלחמה על גרמניה. עם זאת, לא הוכרז גיוס כללי, שכן בקרב האפריקאנרס היו רגשות אהדה כלפי המשטר הנאצי.

 

ב-1948, זכתה המפלגה הלאומית במרב המושבים באסיפה הלאומית והרכיבה ממשלה יחד עם מפלגת האפריקאנרס. שליטתם של האפריקאנרס בממשלה סללה את הדרך לאפרטהייד.

 

אפרטהייד (הפרדה באפריקאנס) הייתה מערכת של חוקים שעיגנה את המציאות שהתקיימה בפועל מאז הוקם האיחוד של דרום אפריקה. מערכת חוקים זו יצרה חברה המורכבת מ-4 אוכלוסיות שונות המופרדות זו מזו על בסיס גזע. הלבנים, השחורים, המעורבים (או כפי שכונו "צבעוניים") והאסיאתים.

 

כל קבוצה גזעית חיה באזור מוגדר משלה, השתמשה במערכת חינוך נפרדת, הוקצו לה משאבים באופן נפרד ומעמדה בפני החוק היה ייחודי. באופן רשמי, הוצג האפרטהייד כגישה הרואה את הקבוצות האתניות השונות במדינה כרחוקות מדי זו מזו ולכן מייעדת לכל אחת מהן תכנית התפתחות ייחודית משלה. בפועל שימש האפרטהייד כמסגרת לשימור השליטה של האדם הלבן בדרום אפריקה תוך אפליה מתמשכת של קבוצות אתניות אחרות.

 

האוכלוסייה הילידית של דרום אפריקה חיה באזורים תחומים ומצומצמים, לא הורשה לשחורים לשאת בתפקיד ציבורי או להצביע, שפתם ומורשתם התרבותית לא זכתה לייצוג במערכת החינוך או במוסדות התרבות.

 

ב-1951 חוקק חוק להגנה מפני קומוניזם שאפשר לממשלה להפר זכויות אדם נוכח פעולות חתרניות של ארגונים קומוניסטים. תחת הגנתו של חוק זה פעלה המשטרה באופן ברוטאלי לדיכוי כל מחאה מצד השחורים בדרום אפריקה כנגד משטר האפרטהייד. ב-1952 נאסר על לבנים ושחורים להתחתן אלו עם אלו.

 

במהלך שנות ה-50 ריכז השלטון את השחורים בטריטוריות מצומצמות, לפי חלוקה שבטית. טריטוריות אלו כונו בנטוסטן או "ארצות מולדת". האנשים חיו בהן על פי חוק ולא היו רשאים לעבור למקום אחר.

 

ההתנגדות לאפרטהייד בקרב האוכלוסייה הילידית החלה להתארגן כבר בשנותיה הראשונות של המדינה. ב-1912 הוקם הקונגרס הלאומי של הילידים הדרום אפריקאים (SANNC) על ידי מנהיגים שחורים בערים הגדולות.

 

הפגנה של הקונגרס הלאומי האפריקני (צילום: רויטרס) 

 

ב-1923 הוסב שמו של הארגון לקונגרס הלאומי האפריקני (ANC) והוא החל לבסס את מעמדו כגוף המוביל במאבק של הילידים בדרום אפריקה לשוויון. בראשית דרכו, התרכז הארגון במאבק לא אלים וארגן הפרות פומביות של חוקי האפרטהייד. בעקבות מספר תקריות אלימות עם המשטרה, הפך הארגון ליותר יותר מיליטנטי.

 

ב-1959 עזב אחד ממנהיגי ה-ANC, רוברט סובוקהה (1925 – 1978) את הארגון והקים את הקונגרס הפאן אפריקני (PAN). ארגון זה דגל בשיתוף פעולה עם מדינות אחרות ביבשת אפריקה ובפעולות טרור. ב-1961 הקים ה-ANC את הזרוע הצבאית שלו "חנית העם" שהחלה לבצע פיגועים נגד מטרות שלטון. ה-PAN הגדיל לעשות ותקף גם מטרות אזרחיות.

 

ב-1962, הכריזה עצרת האו"ם על שורה של צעדים נגד דרום אפריקה שכללו סילוקה של המדינה מהמשחקים האולימפיים. ב-1974 נאסר על דרום אפריקה להשתתף באו"ם והאפרטהייד הוגדר כפשע נגד האנושות.

 

המאבק נגד האפרטהייד התגבר לאחר שביוני 1976, בעיירה סווטו שליד יוהנסבורג, נהרגו 576 תלמידי תיכון שחורים בהתנגשות עם המשטרה. ההתנגשות הייתה על רקע ההפגנות נגד חוק שחייב תלמידים שחורים ללמוד נושאים מסוימים בשפת האפריקאנס.

 

אירועי סוואטו נתנו דחיפה עצומה למאבק השחורים למען שוויון זכויות. לאורך שנות ה-80, המאבק בתוך המדינה והלחץ מבחוץ הלכו ופוררו את התמיכה בחוקי האפרטהייד בקרב האוכלוסייה הלבנה. מהומות אלימות וסנקציות של האו"ם הבריחו משקיעים זרים והכלכלה סבלה מהאטה משמעותית. ב-1984 אישר המיעוט הלבן במשאל עם את הקמתם של שני בתי פרלמנט נוספים, אחד לשחורים ואחד לאסיאתים. בהדרגה החלו להיחקק חוקים שהקלו על אוכלוסיות אלו בתחום הדיור והתעסוקה אך האפרטהייד לא בוטל במלואו.

 

ב-1989 עלה פרידריק וילם דה-קלרק לעמדת מנהיג המפלגה הלאומית ונשיא המדינה. דה-קלרק הבין כי כלכלת דרום אפריקה לא תוכל עוד לעמוד במחיר שגובה האפרטהייד ויש לקיים מגעים עם ה-ANC על מנת ליזום רפורמות.

 

ב-13 בנובמבר, לאחר מגעים שנמשכו יותר משנתיים, נחתם הסכם בין ממשלת דרום אפריקה ל-ANC שקבע כי יערכו בחירות בהן כל אזרח ואזרחית מעל גיל 18 יצביעו. בבחריות שנערכו ב-27 באפריל 1994, זכתה ה- ANC ב-63% מהקולות ובכך בא הקץ לשלטון האפרטהייד.

 


היסטוריה - הרפובליקה של דרום אפריקה

 נלסון מנדלה, מנהיג ה-ANC ששוחרר מהכלא ב-1990 הפך לנשיא השחור הראשון של דרום אפריקה. ממשלתו נאלצה להתמודד עם כמה אתגרים. ראשית, צמצום הפערים העצומים בין לבנים לשחורים בתחום החינוך והמצב הכלכלי. שנית, התמודדות עם היחסים הרעועים שנוצרו עקב שנים של דיכוי ועוינות בין אוכלוסיות שעתה נגזר עליהן לשתף פעולה זו עם זו כשוות מעמד. לבסוף, ניסיון להקנות זהות חדשה לאומה. זהות המבוססת על מספר תרבויות אתניות בעלות מורשת שונה.

 

על מנת להתמודד עם העבר הקשה של שנות האפרטהייד, אימצה ממשלתו של מנדלה מודל שהתפתח במדינות אמריקה הלטינית שהתמודדו עם עבר דומה. באפריל 1996 הוקמה ועדת האמת והפיוס. ועדה זו עסקה בבירור מלא של פשעי מלחמה שהתבצעו במהלך שנות האפרטהייד, על ידי מנגנוני ביטחון לאומי שעסקו בדיכוי של המאבק נגד המשטר.

 

התא בו נכלא נלסון מנדלה ב"רובי איילנד". היום משמש בית הסוהר כמוזיאון (צילום: mct)

 

העיקרון המנחה של הועדה היה שעל מנת לאפשר למדינה להחלים משנים ארוכות בהן אזרחים עובדי מדינה פגעו באזרחים אחרים, יש להוציא את האמת לאור מבלי להעניש את האחראים. כך ימנע מעגל של נקמה שידרדר את החברה לאלימות נוספת.

 

במשך שנתיים גבתה הועדה עדויות מקורבנות. דיוניה היו פתוחים לקהל הרחב ולכלי התקשורת וכך אפשרו לאומה כולה להתמודד עם עברה הכאוב. ב-1998 הגישה הועדה את מסקנותיה, גינתה את פעולות השלטון ונמנעה מלהורות על ענישה של האחראים למעשים.

 

במאי 1996 אישר הפרלמנט את החוקה החדשה שעיגנה את עקרונות השוויון הבין הגזעי וביטלה כל שריד של חוקי האפרטהייד. ב-1999 סיים נלסון מנדלה את תפקידו ופינה את מקומו לתאבו מבאקי.

 

במשך שנים רבות, נאכפה בדרום אפריקה מדיניות של הפרדה גזעית שהתבססה על הטענה שמסירת השלטון לידי הילידים תביא לקריסה של מוסדות המדינה עקב מלחמות בין שבטים ולאבדן של כל ההישגים שהשיג האדם הלבן מאז בואו ליבשת אפריקה. תפיסה זו נשענה על מספר מקרים בהם אכן כך היה הדבר.

 

בראשית המאה ה-21 אין דרך לומר אם גורלה של דרום אפריקה שונה. לאחר 15 השנים הראשונות לקיומו של משטר שוויוני במדינה, עדיין הוסיפו הפערים בין לבנים לשחורים לעצב את דמותה. המדינה מתמודדת עם בעיות קשות של עוני, בערות ובעיקר עם מגיפת איידס המשתוללת בקרבה. עם זאת, לא התרחשה בה מלחמת אזרחים והכלכלה יציבה ואף צומחת.

 


יהודים וישראל

ההתיישבות היהודית בדרום אפריקה מתחילה עם הגעתו של האדם הלבן לאזור. מספר משפחות של אנוסים התיישבו ב"מושבת הכף" לצד המהגרים הנוצרים מהולנד. ב-1803 ניתן ליהודים חופש דתי וב-1841 נוסדה בעיר קייפטאון קהילה יהודית. יהודי המושבה עסקו במסחר ובתעשיית הטקסטיל. על אף שיהודים וקתולים סבלו מאפליה במושבה שרוב תושביה היו קלוויניסטים, יהודים בודדים הצליחו לכבוש עמדות מפתח בצבא ובפרלמנט.

 

לאחר מלחמת הבורים וייסודה של מדינה עצמאית בדרום אפריקה השתלבו היהודים במדינה החדשה וגלי הגירה נוספים הגיעו, בעיקר ממזרח אירופה. היהודים התיישבו בערים הגדולות של דרום אפריקה ועסקו במסחר ובשירותים.

 

לאחר עלייתה של המפלגה הנאצית לשלטון בגרמניה, התגברו הרגשות האנטישמים במדינה. אפריקאנרס מסוימים חשו עצמם בני הגזע הארי בשל מוצאם ההולנדי והזדהו עם מטרותיה של המפלגה הנאצית. עם זאת, דרום אפריקה לחמה לצד בעלות הברית נגד גרמניה הנאצית ובשנים 1933 – 1939 נקלטו כמה אלפי מהגרים יהודים שברחו מגרמניה הנאצית.

 

ב-29 בנובמבר 1947 תמכה דרום אפריקה בהחלטת החלוקה שהובילה להקמת מדינת ישראל, מתוך הזדהות עם מאבקו של הישוב היהודי נגד השלטון הבריטי. לאחר קום המדינה פיתחו  שתי המדינות יחסים דיפלומטים חמים ויהודי דרום אפריקה הפכו לאחת הקהילות המשמעותיות בתמיכה החיצונית של יהדות העולם במדינת ישראל ובציונות.

 

היחסים החמים בין דרום אפריקה לישראל התבססו על שיתוף פעולה צבאי וכלכלי שנשען על הזדהות עמוקה בין המדינות שסבלו, כל אחת בנסיבות שונות, מבידוד דיפלומטי. המעבר לשלטון ייצוגי מלא ב-1994 לא פגע ביחסים בין המדינות ולישראל ולדרום אפריקה יחסים דיפלומטים מלאים.

 

היהודים מהווים מיעוט קטן בדרום אפריקה. שיעורם באוכלוסייה הלבנה לא עולה על 3% ובאוכלוסייה הכללית הם מהווים פחות מחצי אחוז מהאוכלוסייה.

 


מידע נוסף

 

קייפטאון חיות סביב לה: מהשפנים של הר השולחן, דרך כלבי הים על האי רובן ועד הפינגווינים של סימונס טאון. טיול מסביב לעיר קייפטאון שבדרום אפריקה. כתבה באתר ynet

לקריאה בכתבה - לחצו כאן  

 

מדריך עולמי - דרום אפריקה: גלריית תמונות וסדרת כתבות על דרום אפריקה. פרויקט מיוחד באתר ynet

לכניסה לפרויקט - לחצו כאן

 


בחנו את עצמכם
.

 


יש לכם הערה לערך ?


חזרה לעמוד הקודם
חזרה לעמוד הראשי של האנציקלופדיה

חדשות
דעות
כלכלה
ספורט
צרכנות
תרבות ובידור
רכילות Pplus
מחשבים
בריאות
ירוק
יהדות
תיירות
רכב
אוכל
יחסים
סרטים
הוט
כלכליסט
משחקים
מקומי
קהילות
לימודים
מדע
לאישה
דרושים
ynet-shops
ynettours
winwin
בעלי מקצוע
ביגדיל
 

אודות ועזרה
כתבו אלינו
עזרה
מדיניות פרטיות
תנאי שימוש
מפת האתר
ארכיון
מרכזי המבקרים
Israel News
 
אודות האתר
RSS
הפוך לדף הבית
ynet בסלולר
ניוזלטרים
פרסמו אצלנו
אנציקלופדיה
באבלס
ערוצי תוכן
חדשות
כלכלה
ספורט
תרבות
בריאות
מחשבים
נופש
Xnet
Yschool
יהדות
דעות
צרכנות
תיירות
אוכל
רכב
בעלי חיים
קטלוג אופנה
JumpStarter
יחסים
קהילות
אסטרולוגיה
מעורבות
ירוק
לאשה
דילים
ynetArt
kick
כלכליסט
בלייזר
רכילות Pplus
מנטה
משחקים
mynet
מפות
פרוגי
כלים ושירותים
קניות
מניות
דרושים
מחירון רכב
דירות להשכרה
קופונים
זיכרונט
דירות למכירה
לוח רכב
יד שניה
בעלי מקצוע
משחקים Games
עברית
דירות חדשות

YIT  - פיתוח אינטרנט ואפליקציותTotal media - Interactive media technologiesApplication delivery by radwarePowered by Akamaiהאתר פועל ברישיון אקו"םהאתר פועל ברישיון תל"יאקטיב טרייל
as16-c  כל הזכויות שמורות לידיעות אינטרנט ©