עשרת השבטים, כינוי מקובל (מחוץ למקרא) לממלכת ישראל (להבדיל
מממלכת יהודה)
ולבניה שהגלו האשורים
(721 לפנה"ס) מעל אדמתם וסופם שאבדו; הכינוי שאוב מדברי אחיה השילוני
שקרע את שמלתו של ירבעם
בן נבט ל-12 קרעים, "ויאמר לירבעם קח לך עשרה קרעים כי כה אמר ה' אלהי ישראל הנני קרע את הממלכה מיד שלמה ונתתי לך את עשרה השבטים" (מלכים א', פרק ל"א).
אבל הביטוי "עשרת השבטים" אינו מדויק, שהרי עוד בנבואת אחיה נאמר: "והשבט האחד יהיה לו (לשלמה)" (מלכים א' פרק ל"ב), "ולבנו אתן שבט אחד" (מלכים א', פרק ל"ו). ואכן המספר אינו עולה על עשרה שבטים. הרי בממלכת יהודה היו שבטי יהודה, שמעון ובנימין (לוי אינו נחשב בכלל השבטים), ובישראל - תשעה שבטים.
על גולי ישראל נאמר: "ויגל מלך אשור את ישראל אשורה וינחם בחלח ובחבור נהר גוזן וערי מדי" (מלכים ב', פרק י"ח). חזקיה ויאשיהו, מלכי יהודה, ביקשו לקרב ליהודה את תושבי ממלכת ישראל שנשארו לשבת על אדמתם (יאשיהו המלך שלט בשטחים נרחבים בישראל וטיהר אותה מפולחנים זרים כמסופר במלכים ב', פרק י"ב) רבים מישראל עברו אחרי חורבנה ליהודה ולירושלים, ואוכלוסייתן גאתה במאה ה-7 לפנה"ס. בתעודות אשוריות השתמרו מעט ידיעות על גולי ישראל. מסתבר שהגולים נטמעו בסביבתם החדשה, שכן לא הופלו בה לרעה לעומת מהגרים אחרים. מעטים הצטרפו אולי לגולי יהודה אחרי חורבן ירושלים.
רוב העם בישראל נותרו לשבת על אדמתם ורק השכבות העליונות גלו: בסיפור על רצח גדליה בן אחיקם
מספר הכתוב על אנשים אבלים "משכם משלו ומשמרון שמונים איש מגלחי זקן וקרעי בגדים ומתגדדים ומנחה ולבונה בידם להביא בית ה'" (ירמיה פרק מ"א). מהם באו תושבי פחוות שומרון (שומרונים)
שביקשו לקחת חלק בבניין המקדש בימי שיבת ציון, ואותם דחו שבי הגולה למרות שגם הם האמינו באלוהי ישראל.
האמונה בדבר שובם של עשרת שבטי ישראל לא פסקה מעולם. חכמי התלמוד התנבאו על כך ובימי הביניים נמצאו נוסעים רבים (בהם אלדד הדני,
דוד הראובני
ובנימין מטודלה)
ש"גילו" אותם במקומות שונים. עובדיה ברטינורו
אף חזר על האגדה הישנה שהם ניהלו מלחמות עם קיסר חבש. יעקב ספיר
(1822- 1888) סיפר על יהודי שנתקל ב"בני משה" במדבריות תימן ובפרס. כמעט אין עם בעולם, מהיפנים ועד הבריטים ומהאינדיאנים ועד האפגנים, שלא זוהה עם עשרת השבטים בתיאוריות מתיאוריות שונות.
הדפס
