פדאיון

רובם של אנשי הפדאיון השתייכו ליחידה פלסטינית בלתי רשמית שהקימה מצרים ברצועת עזה, ואשר הופעלה גם משטח ירדן ולבנון. אנשי הפדאיון עסקו בין השאר בירי לעבר כלי רכב, הנחת מוקשים ומטעני חבלה וגרימת נזק לרכוש. בין השנים 1949 - 1956 הביאו התקפות הפדאיון למותם של מאות אזרחים ישראלים ופציעתם של רבים אחרים.

זמן קצר אחרי שנחתמו הסכמי שביתת הנשק (1949) בין ישראל למדינות ערב החלה תופעת ההסתננות. ב-26 בדצמבר 1951 ביצעו אנשי פדאיון פיגוע קטלני ראשון - חוליה שהסתננה מירדן הרגה את לאה פסטינגר, אישה בת 18 מהכפר מנחת (כיום שכונת מלחה בירושלים). בשנים שלאחר מכן, החלו פליטים פלסטינאים שישבו במחנות סמוכים לגבולות ישראל, לחצות את הגבול בחשאי ולבצע פיגועים חבלניים. ישראל הגיבה על פעולות אלה במבצעים צבאיים אשר כונו פעולות גמול.

מעורבות השלטון המצרי בפעולות החדירה לישראל היתה תוצאה של הסלמה מתמדת ביחסי ישראל-מצרים במהלך שנות ה-50. ב-28 בפברואר 1955, בעקבות ריבוי פעולות הסתננות יצא כוח צנחנים בפיקודו של אריאל שרון למבצע גמול נרחב בשטח מצרים (בעיקר). במהלך המבצע שזכה לכינוי "פעולת עזה" (מבצע "חץ שחור") נהרגו 42 חיילים מצרים ו-8 חיילים ישראלים. "פעולת עזה" מצויינת לא פעם כנקודת מפנה חשובה, שכן במהלכה תקף צה"ל במישרין מתקן של הצבא המצרי ברצועת עזה; עד אז כוונו כמעט כל הפעולות כנגד מטרות פלסטיניות.

איש פדאיון בשבי הישראלי (צילום: משה פרידן, לע"מ)

מנהיג מצרים באותה העת, גמאל עבד אנ-נאצר, ציין את פעולת עזה כנקודת מפנה ביחסי המדינות, לאחריה החל תהליך הסלמה במסגרתו תמכה ויזמה מצרים בפעולות הפדאיון. מידת האמת ההיסטורית בטענה זו שרויה במחלוקת מחקרית, וישנם חוקרים הסבורים כי מעורבות המצרים התבססה על מניעים אחרים.

ביולי 1956 נהרג איש המודיעין המצרי, סגן-אלוף מוצטפא חאפז, בפיצוץ של ספר ממולכד שנשלח אליו (ככל הנראה על ידי שרותי המודיעין של ישראל). ההערכה המקובלת היא כי חאפז עסק בהפעלת יחידת הפדאיון משטחי רצועת עזה. זמן קצר לאחר מכן קיבל הנספח המצרי בירדן, סגן-אלוף צאלח מוצטפא, חבילת נפץ אשר הביאה לכריתת ידיו ומאוחר יותר למותו. על פי הטענה המצרית חבילת הנפץ נשלחה בדואר רשום מירושלים וכתובת המוען עליה היתה ועדת שביתת הנשק ישראל-ירדן. לצד תפקידו הדיפלומטי עסק מוצטפא ככל הנראה בהפעלת הפדאיון משטח ירדן.

פעולות הפדאיון היו מן הגורמים לפתיחתה של מלחמת סיני. בתום המלחמה ולאחר נסיגת צה"ל התייצב כוח או"ם לאורך גבול ישראל-מצרים. תופעת ההסתננות מגבול זה פסקה כמעט לחלוטין ושבה והופיעה רק באמצע שנות ה-60 עם תחילת פעילותם החבלנית של ארגונים פלסטינים חדשים דוגמת הפתח.

מקור המונח "פדאיון" במסורת האסלאם בימי הביניים, ובמיוחד באסלאם השיעי האיסמאעילי, שבקרבו צמחו חבורות של לוחמי גרילה (ה"חשישיים"). גם ל"טורקים הצעירים" היו פדאיון. באירן מופיע המונח (בפרסית: "פדאיאן") בשמותיהם של כמה ארגוני טרור.