עדה ביירון לבלייס

עדה ביירון נולדה בלונדון. אביה היה המשורר הרומנטיקן לורד ביירון, שנודע באישיותו הפרועה ובסגנון חייו ההולל. אמה היתה אן איזבלה מילבאנק, יורשת עשירה ואישה יוצאת דופן בחוגי החברה הגבוהה של זמנה, בין היתר בשל התעקשותה לעסוק במתמטיקה - תחביב שנחשב אז בלתי יאה לנשים. עדה היתה בתם היחידה של בני הזוג. חודש לאחר לידתה עזב ביירון את הבית ואת אנגליה, ומעולם לא שב.

עדה ביירון לבלייס, 1840 (צילום: Gettyimages Imagebank)

עדה גדלה עם אמה בבית משפחת סבה וסבתה. כבר בהיותה בת חמש החלה ללמוד מתמטיקה בעידודה של אמה, ועם השנים רק הלכה וגברה התעניינותה בתחום. בין המורים הפרטיים שלימדו אותה נכללו הרפורמטור וויליאם פרנד, המתמטיקאי אוגוסטוס דה מורגן, והמתמטיקאית הסקוטית מארי סומרוויל. בגיל 19 פגשה במסיבה את המתמטיקאי והממציא הנודע צ'רלס בבג'. הוא היה אז בן 43 ושמו כבר יצא למרחוק לא רק הודות לגאוניותו אלא גם בשל אישיותו האנטי-חברתית. החיבור האמיץ שנוצר בין השניים הוליד מערכת יחסים מקצועית וחברית שנפרשה על פני שנים ארוכות, עד יום מותה של ביירון.

עוד בטרם מלאו לה עשרים נישאה ביירון לרוזן מלבלייס (ומכאן תוארה "הרוזנת מלבלייס"). לבני הזוג נולדו שלושה ילדים, אולם חיי הנישואים וגידול הצאצאים לא היו בראש מעייניה של ביירון. את עיקר זמנה ומרצה השקיעה בעבודה לצדו של בבג'.

אחד מפיתוחיו  של בבג' היה רעיון המנוע האנליטי - גרסה מוקדמת מאוד של המחשב המודרני. את ההשראה למכונה האנליטית שאב מתחום אחר שעבר באותה תקופה מהפכה טכנולוגית - אריגת בדים. אופן פעולתן של מכונות האריגה, שהופעלו על ידי כרטיסי ניקוב ואיפשרו "תכנות" של אריגת דגמים שונים, הצית את דמיונו של בבג'. הוא הבין כי ניתן יהיה לבנות מכונה דומה, ולהזינה בכרטיס ניקוב כך שתוכל לבצע פעולות מתמטיות. בהסתכלות היסטורית נראה כי בעוד שחזונו של בבג' היה מוגבל למכונת חישוב, היתה זו דווקא גברת ביירון הצעירה שהשכילה לחזות את מלוא הפוטנציאל שטמון בהמצאתו. כך למשל, חזתה כי המנוע האנליטי בגלגולו העתידי יוכל לשמש להלחנת מוסיקה, להפקת יצירות גרפיות, ולהיות מנוצל הן לתועלת המדע והן לצרכי היומיום.

בשנת 1841 דיווח בבג' על רעיון המנוע האנליטי בסמינר שהתקיים בטורינו, איטליה. לואיג'י מנברה, מתמטיקאי איטלקי שנכח בהרצאה, רשם מפרט טכני של ההמצאה בשפה הצרפתית. שנתיים מאוחר יותר שקדה ביירון על תרגום המסמך של מנברה לאנגלית, מתוך תקווה שיוכל לשכנע את הממשלה הבריטית להשקיע כספים בבניית המכונה (תקווה, אגב, שלא זכתה להתממש). לצד התרגום עצמו, הוסיפה ביירון הערות משל עצמה. הערות אלו, שאורכן המצטבר גדול פי שלוש מהטקסט המקורי, הפכו להיות תיעוד נדיר ומרתק של אחד מהפרקים המוקדמים ביותר בהיסטוריה של המחשב המודרני. 

כדי להוכיח את פוטנציאל המנוע האנליטי, הדגימה ביירון כיצד יוכל המנוע לחשב מספרי ברנולי – סדרת מספרים רציונליים שהעסיקה רבות את המתמטיקאים בני אותה תקופה. היא הצליחה להראות איך ניתן לחשב פונקציה מסוימת על ידי המנוע, מבלי שזו חושבה קודם לכן על ידי אדם. במלים אחרות, היא ביצעה מניפולציה של סמלים, על מנת שזו תגרום למכונה ההיפותטית לבצע את החישוב המבוקש. עובדה זו היא שזיכתה אותה, כעבור 140 שנה, בתואר "המתכנתת הראשונה בעולם". ב-1985 אף הכריז משרד ההגנה האמריקני כי שפת התכנות הרשמית שלו תקרא מעתה על שמה – שפת "עדה" (ADA).

באופן מעט אבסורדי, גם ביירון וגם בבג' לא זכו לראות את חזונם מתממש. לא רק משום שהתפתחות הטכנולוגיה בדורם עדיין לא איפשרה זאת, אלא גם משום שבבג' עצמו, באישיותו ובאופן התנהלותו, לא הצליח להביא את הפרויקטים שיזם לקו הסיום. והיו גם נסיונות כושלים, דוגמת הצעתה של ביירון לפתח מערכת מתמטית שתנבא זכייה במירוצי סוסים. לא זו בלבד שהמערכת המתמטית כשלה בהשגת המטרה, היא גם הותירה את השניים בחובות כספיים כבדים. 

דמותה של ביירון תפסה מקום של כבוד לא רק בהיסטוריה של עולם המחשבים אלא גם בזירה החברתית של תקופתה. בעוד שחלק מהביוגרפים שלה טוענים כי חייה היו, יחסית, שלווים ומתונים, הרי שאחרים מייחסים לה רומנים סוערים, ביניהם גם עם הסופר הנודע צ'רלס דיקנס. לצד אהבתה הגדולה למתמטיקה, תמיד גילתה עניין רב גם בעולם המוסיקה, הספרות והשירה. 

במשך כל חייה סבלה ביירון מבעיות בריאות קשות - קוצר נשימה, מחלת לב ובעיות עיכול. היא מתה כתוצאה ממחלת הסרטן בגיל 36, אותו גיל שבו מת אביה. למרות שמעולם לא זכתה להכירו, ביקשה ביירון בצוואתה להיקבר לצידו.  

• "המנוע האנליטי אורג דגמים מתמטיים כשם שהנול של ז'קר אורג פרחים ועלים". (עדה ביירון לבלייס)