גניוס פומפיוס מגנוס "הגדול" (106 - 48 לפני הספירה), מגדולי המצביאים הרומאים
ומייסד הטריומווירט
(גוף שלטוני ברומא) הראשון. יחד עם יוליוס קיסר
ומרקוס קרסוס
ניהל פומפיוס את הרפובליקה הרומית בתקופה האחרונה לפני שהפכה לקיסרות בשלטון יחיד.
פומפיוס היה בנו של הקונסול פומפיוס סטרבו. כישרונו כקצין ומפקד הביא לעלייתו המהירה בסולם הדרגות. הוא זכה לכינוי "מגנוס" ("הגדול") בשל תמיכתו במצביא לוקיוס קורנליוס סולה,
שלימים היה לדיקטטור של רומא. לפומפיוס נודעה השפעה רבה במסדרונות השלטון של הרפובליקה הרומית, בעיקר בזכות הישגיו הצבאיים המזהירים בספרד, בדיכוי מרד ספרטקוס,
במלחמתו בשודדי הדרכים ובמלחמה שניהלו גייסות רומא במזרח מול מיתרדטס ה-6.
בשנת 70 לפני הספירה מונה פומפיוס לקונסול, ובשנת 66 הוטל עליו ליישב את כל בעיותיה של רומא במזרח. הוא פנה תחילה לטפל במצביא מיתרדטס ה-6, ולאחר מותו של זה ב-63, יישב את שאר הסכסוכים שעמדו לפני האימפריה. הוא סיפח את סוריה הסלווקית כפרוביניקיה רומית. פומפיוס התערב בסכסוך בין המלך יהודה אריסטובולוס ה-2
ואחיו יוחנן הורקנוס ה-2,
וכך הפך את יהודה למדינת חסות רומית.
כאשר סירב הסנאט
הרומי (בשנת 60 לפני הספירה) לאשר את ההסדרים שקבע במזרח, הקים את הטריומווירט (שלטון השלושה) הראשון, עם יוליוס קיסר ומרקוס קרסוס. בפועל חלקו השלושה את השלטון באימפריה המתהווה. האצולה הרומית, שחששה משלטון יחיד של איש צבא מצליח, תמכה בפומפיוס בהנחה כי הטריומווירט הוא התרופה הבדוקה ביותר כנגד סוג שלטון כזה.
אחרי מותה בשנת 54 לפני הספירה של אשתו יוליה
(בתו של חברו לטריומווירט יוליוס קיסר) ומותו של קרסוס, נוצר קרע בין פומפיוס וקיסר. במלחמת האזרחים שפרצה בין השניים בשנת 49 לפני הספירה ניצח קיסר. פומפיוס הובס בפרסלוס (יוון), ברח למצרים ושם נרצח בפקודת המלך תלמי ה-13
הצעיר שקיווה לזכות באהדתו של קיסר.
פומפיוס נודע באופיו הנוח והנעים (לפחות יחסית למדינאים רומאים אחרים בני זמנו), וכל ימיו ניהל אורח חיים ללא דופי. כשלונו ומותו הטרגי של המצביא הנערץ הוסיפו רגשי אהדה לגדולה שהקנו לו הצלחותיו הצבאיות והישגיו כאיש ממשל יעיל.
הדפס
