הנרי פורד

פורד נולד בעיצומה של מלחמת האזרחים האמריקנית בחווה חקלאית ליד דירברון במישיגן שבארה"ב. בן למשפחת מהגרים מאירלנד. פורד התעניין במכונאות רכב מנעוריו ובגיל 16 הפך לשוליית מכונאי בדטרויט. בשנים 1888- 1899 עסק בהנדסת מכונות בחברת החשמל של אדיסון. במקביל המשיך באותן שנים לעסוק בתחביב נעוריו. ב-1896 השלים פורד את בניית מכוניתו הראשונה, שהורכבה מארבעה גלגלים, מושב ומנוע גז. 

ב-1903, לאחר שני נסיונות קודמים כושלים, הקים פורד (לצד עשרה שותפים נוספים) בדטרויט חברה לייצור מכוניות (Ford Motor Company). לא מעט בשל כך הפכה דטרויט לאחר מכן למרכז תעשיית הרכב האמריקנית. עד לאותו זמן, רוב רוכשי המכוניות היו בעלי אמצעים ובני השכבות הגבוהות. מבנה המכוניות תאם במידה רבה מצב זה, והתאפיין במורכבות מכנית, שימוש בחומרים יקרים ועיצוב מפואר. מטרתו של פורד היתה להפוך את המכונית למוצר צריכה זול והמוני. באותן שנים צוטט כאומר: "אני אבנה מכונית שתהיה גדולה מספיק להכיל משפחה, קטנה מספיק כדי שאדם אחד יוכל לטפל בה, ושמחירה יהיה כה נמוך, עד כי לא יהיה אף אמריקני המרוויח משכורת סבירה שלא יוכל לרכוש אותה".

במפעלו פיתח פורד את שיטות פס הייצור והייצור ההמוני, והעלה אותן לרמות יעילות ותפוקה שלא נודעו עד אז. שיטות אלו אפשרו לו לייצר מכוניות בעלות נמוכה מן המקובל. הגם שלא היה הראשון להגות שיטות אלו, הצליח פורד ליישמן באופן כה מרשים, עד שאומצו כסטנדרט במפעלי תעשייה רבים אחרים.

ב-1908 תכנן פורד את המכונית העממית הראשונה, "פורד מודל T", אשר צויידה במנוע ארבע בוכנות, שפיתח 20 כוחות סוס. עד שנת 1927 (בו הורדה פורד מודל T מפסי הייצור) נמכרו 16.5 מיליון מכוניות מדגם זה והיא נחשבה למכונית הנמכרת ביותר בעולם. הצלחתה של הפורד מודל T היתה פועל יוצא של עלותה הנמוכה ופשטותה המכנית. בהקשר זה זכורה אמרתו של פורד לגבי הצבע בה ניתן להשיג את הדגם: " כל צבע שהוא ובלבד שיהיה שחור".

עיקר הרוכשים היו בני המעמד הבינוני, שעד אז לא היו יכולים לעמוד בהוצאה הכלכלית של קניית מכונית. בשנה הראשונה לייצור ניפקו המפעלים 188,200 מכוניות, כאשר זמן הייצור של כל מכונית ארך שעה וחצי.

במקביל לעלייה המרשימה בתפוקה שהניבו שיטות הייצור ההמוני, הביאו שיטות אלו לתחלופה גבוהה בקרב פועלי הייצור. תופעה זו היתה תוצאה של חדגוניות העבודה הקשה ושל לחץ בלתי פוסק להגברת התפוקה. על מנת להתמודד עם בעיה זו הנהיג פורד (1914) במפעליו יום עבודה של 8 שעות, העלה באופן ניכר את שכר הפועלים וייסד תוכנית לשיתוף העובדים ברווחים. שינווים אלו הולידו עלייה חדה ברווחי חברת פורד (הוכפלו בשנתיים). כשני עשורים לאחר מכן נאלץ פורד, לאחר הליכים משפטיים ושביתה מאורגנת, לחתום על הסכמי עבודה עם איגוד פועלי המכוניות.

בשנות ה-20 החלו מפעלי פורד לייצר גם טרקטורים ומשאיות. ב-1925 החלו בייצור מנועי מטוסים לחברות התעופה הראשונות. עד לשנת 1926 היו כמחצית המכוניות האמריקניות מתוצרת פורד. במהלך שנות ה-20 החל להצטמצם חלקה של פורד בשוק הרכב האמריקני לעומת מתחרתה הגדולה - ג'נרל מוטורס. התפתחותו של שוק הרכב, לצד העלייה ברמת החיים, הפכה את הפורד מודל T לכלי רכב מיושן. פורד התקשה להתמודד עם השינוי במגמת השוק, ורק באיחור הורה על פיתוח דגמים חדשים, אשר גם הם לא נחלו הצלחה גדולה. למעשה רק בשנות ה-60 חזרה חברת פורד לעמדה בכירה בשוק הרכב האמריקני. 

פורד היה פעיל בתחומי הפוליטיקה והחברה בארה"ב. ב-1915 מימן את מסע ההתנגדות להצטרפות ארה"ב למלחמת העולם הראשונה. ב- 1918 התמודד בבחירות לסנאט כנציג מישיגן והפסיד. ב- 1919 החל פורד להוציא שבועון בשם "דירבורן אינדיפנדנט". הפסדיו של השבועון הולידו שינוי במדיניות העריכה, אשר חשפו בפומבי את שנאתו הגלויה ליהודים. בהוראתו פתח השבועון במערכה אנטישמית חריפה שכללה סדרה של מאמרים, שנשאה את הכותרת "היהודי הבינלאומי: הבעיה של העולם".

דיעותיו של פורד זיכו אותו בעיטור מאת אדולף היטלר (1938), אשר נחשב לידידו. באותה שנה הקים בגרמניה מפעל להרכבת משאיות, בו הועבדו פועלי כפייה. במהלך השנים לאחר מכן הביאו דעותיו האנטישמיות לגילויי מחאה ציבורית, לתביעות משפטיות ולחרם צרכנים. בעקבות אלה פרסם פורד מספר התנצלויות פומביות. 

ב-1936 הקים את "קרן פורד", קרן צדקה לתמיכה בתרבות ובאמנות. מת ב-7 באפריל 1947 בדירבורן. בצוואתו הוריש לקרן פורד את עיקר הונו. כמה מצאצאיו של פורד מילאו תפקידים בכירים בהנהלת חברת פורד. בשלהי המאה ה-20 נבחר פורד על ידי המגזין האמריקני "פורצ'ן" לאיש העסקים של המאה ה-20.