ונתנה תוקף

תכניו הדרמטיים והמרגשים של הפיוט "ונתנה תוקף" ביססו את מעמדו כאחד הפיוטים הידועים ביותר בתפילות ראש השנה ויום כיפור. מחברו מתאר את המתרחש בבית דין של מעלה, בשעות הקצרות של יום הדין. זהו תיאור דרמטי ומצמרר, המדגיש את כוחו הבלתי נתפס של האלוהים, ואת יכולתו האין סופית בקביעת גזר דינו של האדם. כך למשל בקטע הבא: "ובשופר גדל יתקע,  וקול דממה דקה ישמע. ומלאכים יחפזון, וחיל ורעדה יאחזון, ויאמרו הנה יום-הדין... כבקרת רועה עדרו מעביר צאנו תחת שבטו, כן תעביר ותספור ותמנה ותפקוד נפש כל חי. ותחתך קצבה לכל בריה (בריותך)  ותכתב את גזר דינם".

בעדות אשכז נאמר הפיוט בחזרת שליח הציבור של תפילת מוסף, לפני "קדושה" ("כתר יתנו לך") . בקרב חלק מעדות המזרח הנוהג המקובל הוא למקם את הפיוט בטרם ה"קדיש" המקדים את תפילת המוסף (הפיוט לא נכלל במחזור המקובל של עדות תימן). בשיאו של הפיוט נאמרות בזעקה, על ידי הקהל והחזן, המילים הבאות: "ותשובה ותפלה וצדקה מעבירין את רוע הגזרה". משפט זה מבטא את האמירה המדרשית בדבר המהלך של החזרה בתשובה: "שלשה דברים מבטלים גזירות רעות, ואלו הם: תפלה וצדקה ותשובה" (בראשית רבה, פרשה מ"ד).

המסורת מייחסת את הפיוט  לרבי אמנון ממגנצה, איש המאה ה-11, שמת "על קידוש השם" שניות ספורות לאחר שאמר את מילותיו לפני קהל המתפללים בתפילת ראש השנה (על כך בהמשך). ואולם לאחר שפיוט זה נמצא בין כתבי היד של גניזת קהיר התברר כי מחברו חי לפני המאה ה-10, ומכאן שלא ר' אמנון היה בעל הפיוט. 

בסיפור המסורתי הורה בישוף מגנצא - הוא ההגמון המקומי - לר' אמנון להמיר את דתו. ברצונו להימנע מלחץ הבישוף ביקש ר' אמנון שהות של 3 ימים לשקול בדבר. הבקשה אושרה, ואולם מייד לאחר מכן התרחט ר' אמנון על שלא סירב מיידית לדרישת ההמרה. מכריו ביקשו לנחמו, אך ר' אמנון המשיך בחרטה ובאבלות בשלושת ימי ההפוגה, ומשהסתיימו סירב להגיע למשכנו של הבישוף. כשהובא למקום בכפייה ביקש מן הבישוף לקצוץ את לשונו, כעונש על אי הדחייה המיידית של הוראותיו. הבישוף הגיב בהוראה לקצץ את רגליו, שלא הביאוהו לביתו למרות התחייבותו, כמו גם איברים נוספים. כך הובא בראש השנה לבית הכנסת, פצוע וחסר איברים, ובמהלך תפילת מוסף ביקש לעבור לפני התיבה (לקחת חלק בתפילתו של שליח הציבור). אז נשא את תפילת "נתנה תוקף", וכאמור, מייד לאחר מכן הלך לעולמו. המסורת מוסיפה כי 3 ימים לאחר מכן הופיע בחלומו של קלונימוס בן משולם, לימדו את הפיוט, והורה לו להפיצו בקהילות ישראל. אף שמסורת זו, כאמור, ככל הנראה אינה מדויקת, יש הטוענים כי אפשר שהדברים אכן התרחשו, אלא שר' אמנון פשוט קרא בפני הקהל את הפיוט שהיה מוכר לו (וייתכן שאף לקהל), ולא התיימר לחיבור מקורי משלו.  

פרסומו של הפיוט חורג מעבר לחוגים הדתיים, בין השאר בזכות עיבודו המודרני בלחן של יאיר רוזנבלום, מן המלחינים החשובים בישראל. תרומתו הייחודית של רוזנבלום להפצת הפיוט בקרב החברה הלא דתית פעלה גם בכיוון ההפוך, כשהלחן העכשווי שהציע משמש היום חזנים בבתי כנסת רבים, הנושאים את תפילת "ונתנה תוקף" במנגינתו. רוזנבלום לא היה הראשון שהושפע מן הפיוט המסורתי. שנים לפניו יצא הזמר יליד קנדה, לאונרד כהן, עם השיר "Who by fire", ששואב את השראתו מן הפיוט "ונתנה תוקף" - ובכך תרם גם הוא לפרסומו.