פיל

המונח "פיל" מתייחס לשני מינים שונים שכל אחד מהם יחיד בסוגו, במשפחת הפיליים (Elephantidae): פיל הודי (Elephas maximus) ופיל אפריקני (Loxodonta africana). שני המינים נבדלים בגודלם וצבעם. משפחת הפילים היא המשפחה היחידה ששרדה בסדרת בעלי חדק (Proboscidea).

פיל - נתונים

סיווג טקסונמי	שני מינים נפרדים בסוגים שונים
מחלקה	יונקים
סדרה	בעלי חדק
משפחה	פיליים
מיני פילים	פיל הודי, פיל אפריקני
תפוצה	פיל אפריקני - דרום אפריקה, פיל הודי - דרום מזרח אסיה
משקל	פיל אפריקני - 3 עד 7 טון, פיל הודי - 2 עד 5 טון
תזונה	עלים, שורשים, פירות ועשבים
תוחלת חיים	בטבע כ-60 שנה, בשבי כ-70 שנה
כמות מזון יומית	100 - 300 ק"ג
משך תקופת ההריון	22 חודשים
אורך חטי השנהב	עד 3.5 מטר
עובי שכבת העור	2- 4 ס"מ
הידעת?	חברי עדר פילים מנהלים מערכת רגשית מובהקת: חגיגת לידה של צאצא חדש ואבל על מוות

במהלך 40 מיליון השנים האחרונות הופיעו כ-600 מינים שונים של פילים. תפוצתם השתרעה על פני כל היבשות למעט אוסטרליה ואנטראקטיקה. רק שני מינים שרדו עד לימינו והתפוצה הצטמצמה לאפריקה (בעיקר בשמורות טבע) ואיזורים בדרום-מזרח אסיה. רוב המינים נכחדו בשל שינויי אקלים והתמעטות הצמחייה, אך במאות האחרונות הפכו בני האדם לגורם המשפיע ביותר על גודלה של אוכלוסיית הפילים.

בתחילת המאה ה-20 הוערך מספר הפילים בטבע ב 10-5 מיליון. בסיומה של המאה ירד מספרם ל-640,000 לערך, בעיקר בשל ציד אגרסיבי וצמצום תחומי המחיה. 

היריון נקבת הפיל נמשך כ-22 חודשים ומסתיים לרוב בוולד אחד. פילה אפריקנית וגורה (צילום: מיכאל קרמר)

הפיל נע בעדרים המונים כ-200 פרטים ומעלה. בתוך העדר ישנה חלוקה חברתית למשפחות של נקבות וצאצאים (29-2 פרטים). משפחות אלו מונהגות על ידי הנקבה המבוגרת בכל משפחה. עם הגעת הנקבה המנהיגה לזיקנה היא מוחלפת בתפקידה, ועוזבת את העדר או ננטשת.

חברי המשפחה מגינים זה על זה מפני תוקפים אפשריים ומנהלים מערכת רגשית ברורה: חגיגת לידה של צאצא חדש, מפגש עם חבר משפחה שחזר, ואבל על מוות. למעט בני האדם אין לפיל אויבים טבעיים, בעיקר בשל גודלו המאיים, אך גורי פילים עשויים לשמש כטרף לאריות ולצבועים. כאשר חשים הפילים בנוכחותו של טורף מתכנסים כל הגורים סביב הפיל הזכר הגדול ביותר, ושאר חברי העדר יוצרים מעגל הגנה המונע מן הטורף לחדור פנימה.

בגיל שש לערך מתחילים הזכרים הצעירים לנדוד בנפרד. זכרים בוגרים נודדים כפרטים או בקבוצות נפרדות בעדר. לעיתים הם מנהלים ביניהם קרבות על השליטה בקבוצה, אך לעיתים רחוקות מסתיים הקרב במוות. הפילים נוהגים לחפור בורות מים באפיקי נחלים שיבשו, ולכסות עצמם בבוץ כנגד חרקים וכהגנה מפני קרינת השמש. האוזניים ממלאות תפקיד חשוב בויסות חום הגוף: דם מגוף הפיל זורם אל האוזניים העשירות בכלי דם. לאוזניים שטח פנים גדול ובאמצעות הנפנוף בהן מתקרר הדם ומוחזר לגוף בטמפ' נמוכה יותר. התקשורת בין הפרטים נעשית באמצעות קולות, חלקם בלתי נשמעים לאוזן האנושית, שפת גוף, מגע (בעיקר עם החדק) וריח. 

את זמן השינה מעביר הפיל בעמידה, כמעט ללא תנועה.

במספר תרבויות במזרח הרחוק זוכה הפיל (במיוחד הפיל הלבן הנדיר) למעמד של כבוד וממלא תפקיד מרכזי בטקסים דתיים שונים. על פי המסורת הבודהיסטית, אחד מגלגוליו הארציים של בודהה הוא בדמותו של פיל לבן. חטי הפיל נחשבים למשאב טבעי יקר ערך, דבר שהביא לציד נרחב אחרי פילים. כתוצאה מכך הצטמצם משמעותית מספרם של יונקים אלו בעולם.

בעבר היה המין נפוץ על פני כל היבשת, כיום הוא נפוץ בעיקר בשמורות טבע רחבות מימדים בדרומה של אפריקה.

עוד עובדה ראויה לציון היא כי זרעי הקישוא האפריקני (Solanum aethiopicum) נובטים רק לאחר שעברו במערכת העיכול של הפיל ודושנו על ידי הפרשותיו.

הפיל ההודי נפוץ באיזורים תחומים בדרום-מזרח אסיה. בעבר היה נפוץ מהרי ההימלאיה ועד לנהר ינגדזה בסין, אך ציד והתיישבות בני האדם גרמו לצמצום תחומי מחייתו של המין. גובהו כשלושה מ' (קטן מהפיל האפריקני). צבעו נע בין חום לאפור. אוזניו קטנות מאלו של הפיל האפריקני, גבו משופע פחות. בחדק נחיר אחד (לעומת שניים אצל הפיל האפריקני).

פיל הודי (צילום: גטי אימג' בנק ישראל)

לפיל ההודי מבנה שיניים יחודי - הוא ניחן במספר מוגבל של שיניים גדולות, וכאשר השן הקדמית נשחקת משימוש, השן מאחוריה נעה קדימה ומחליפה אותה. לעיתים מגיע הפיל לזקנה כאשר כל שינייו נשחקו, ואז הוא עשוי למות ברעב. אצל הזכרים שתי שיניים חותכות מתארכות לכדי חטי שנהב. לנקבות אין חטים כלל. מספר הפרטים החי בטבע כיום נע בין 28,000 ל- 42,000.

לכתבה המלאה - לחצו כאן