רצח רבין, ההתנקשות בחייו של ראש ממשלת ישראל, יצחק רבין אשר
ארעה ב-4 בנובמבר 1995, בסיומה של עצרת המונים בכיכר מלכי ישראל (כיום כיכר רבין). התנקשות זו סיימה בצורה טרגית את חייו של אדם, אשר עשה את רוב שנותיו בשירותה של מדינת ישראל, כמו כן נחשב הרצח לנקודת שבר בחייהם של רבים מאזרחי ישראל והחברה הישראלית כולה.
|
| נאומו של רבין בעצרת וההודעה על מותו. באדיבות מרכז יצחק רבין. © כל הזכויות שמורות למרכז יצחק רבין |
במוצאי שבת ה-4 בנובמבר 1995 התקיימה בכיכר מלכי ישראל בתל אביב עצרת המונים שכותרתה היתה "כן לשלום, לא לאלימות". העצרת, בהשתתפות מנהיגי מפלגת העבודה,
פעילי שלום ומספר אמנים, אורגנה בנסיון לעורר תמיכה ציבורית בתהליך השלום
שהוביל רבין.
זמן קצר לאחר סיום העצרת ירד רבין, מלווה במאבטחיו, במדרגות האחוריות של בניין עיריית ת"א וצעד לעבר מכוניתו. יגאל עמיר, צעיר יהודי שהמתין במקום, התקרב מאחור וירה בו בגבו שלוש יריות באקדח. ראש הממשלה נפצע אנושות והובל במהירות לבית החולים איכילוב. במהלך ההתנקשות נפצע גם ראש חוליית המאבטחים יורם רובין. עמיר, בן 27 סטודנט באוניברסיטת בר אילן
ואיש ימין קיצוני, נתפס במקום והובל מייד למעצר.
| יצחק רבין |
|
| מידע נוסף |
|
יצחק רבין נולד בירושלים. נקרא על שם סבו מצד אימו. שלוש שנים לאחר לידתו נולדה אחותו רחל. הוריו, נחמיה (רוביצוב) רבין ורוזה כהן היו פעילי תנועת "אחדות העבודה". |
| אל הערך המלא - לחצו כאן |
|
|
|
עם היוודע דבר ההתנקשות הגיעו אל בית החולים בני משפחתו של רבין, שותפיו להנהגת המדינה ואזרחים מודאגים.
בשעה 23:14 הוכרז מותו. ראש לשכתו של רבין איתן הבר, יצא אל קהל הממתינים וקרא מול המיקרופונים הודעה רשמית: "ממשלת ישראל מודיעה בתדהמה, בצער רב ויגון עמוק על מותו של ראש ממשלת ישראל יצחק רבין שנרצח בידי מתנקש בת"א". פעולת ההתנקשות עצמה צולמה באקראי על ידי צלם וידאו חובב שעמד על גג בניין גן העיר הסמוך לעיריית ת"א.
יום לאחר הרצח התכנסה ממשלת ישראל לישיבת אבל במהלכה הוחלט למנות את שמעון פרס
כמחליפו של רבין בתפקיד. זמן קצר לאחר הרצח הובאו למעצר גם חגי עמיר אחיו של יגאל עמיר, דרור עדני ומרגלית הר-שפי שנחשדו בסיוע לרצח.
להלווייתו של רבין הגיעו מאות אלפי אזרחים וכן נציגות חסרת תקדים של כשמונים ממנהיגי העולם ביניהם: נשיא מצרים חוסני מובארכ,
נשיא ארה"ב ביל קלינטון,
יורש העצר ממרוקו, וחוסיין
מלך ירדן. במהלך ההלוויה נשאה נכדתו של רבין נועה בן ארצי נאום שריגש רבים מן הנוכחים.
לאירוע ההתנקשות קדמו לא מעט גילויי אלימות והסתה כלפי רבין בעיקר מידי אנשי ימין קיצוני. תהליך השלום שהוביל רבין מול העם הפלסטיני ומנהיגיו עורר התנגדות רבה בקרב תומכי הימין בציבור הישראלי. התקפות הטרור הרצחניות שאירעו במקביל הלהיטו עוד יותר את הויכוח הציבורי ואת גילויי ההתנגדות לרבין ומדיניותו. בהפגנות רבות נשמעה הקריאה "רבין בוגד", ואף הופצה כרזה בה נראה ראש הממשלה לבוש במדי אס.אס. במספר אירועים נתקל רבין באלימות פיזית של ממש. למרות סימנים מתריעים אלו, ההתנקשות בחייו של ראש הממשלה, על ידי אזרח ישראלי-יהודי, היכתה בתדהמה את הציבור הישראלי, שכן רצח של אישיות פוליטית יהודית בידי יהודי, נחשב לתרחיש בלתי סביר.
| יצחק רבין |
|
| מתוך נאומו האחרון בליל הרצח בכיכר רבין |
|
"אלימות היא כרסום יסודות הדמוקרטיה הישראלית, יש לגנות אותה, להוקיע אותה, לבודד אותה. זו לא דרכה של מדינת ישראל. בדמוקרטיה יכולות להיות מחלוקות, אך ההכרעה תהיה בבחירות דמוקרטיות" |
|
|
|
|
עוד בליל הרצח החלו להופיע גילויי אבל פומביים: הדלקת נרות בכיכר, כתובות גרפיטי במקום הרצח ועוד. הנצחתו של רבין קיבלה גם ביטוי רשמי בכמות נכבדה של אתרים שנקראו על שמו ביניהם כיכר הרצח ששמה שונה לכיכר רבין ובחקיקת- "חוק יום הזיכרון ליצחק רבין" ו"חוק המרכז להנצחת זכרו של יצחק רבין".
לצד גילויי האבל וההנצחה פתח רצח רבין דיון ציבורי נרחב בסוגיית ההסתה שקדמה לרצח ומידת אחריותם של מנהיגי הימין להסתה זו. סוגיית האחריות נותרה במחלוקת, כמוה גם סוגיית הקשר הסיבתי בין פעולותיו של עמיר וגילויי ההסתה.
זמן קצר לאחר ההתנקשות מינה ראש השב"כ
ועדת בדיקה שתחקור את כשל האבטחה. במקביל החליטה הממשלה (ארבעה ימים לאחר הרצח) על הקמת ועדת חקירה ממלכתית - ועדת שמגר - שמונתה לחקור את כשל האבטחה סביב רבין. במהלך דיוני הוועדה התפטר מתפקידו כרמי גילון, ראש השב"כ דאז, לאחר שהבין כי הוועדה רואה בו אחראי למחדל האבטחה.
בדו"ח הסיכום קבעה הוועדה כי השב"כ נכשל באבטחתו של רבין הן ברמה הפיזית והן ברמה המודיעינית. כמו כן הוגשו מספר המלצות אישיות נגד כמה עובדי שב"כ
וגובשו המלצות מערכתיות למניעת כשל דומה בעתיד. בעקבות הרצח ומסקנות הוועדה תוגברה אבטחת האישים בישראל באופן משמעותי. במהלך דיוני ועדת שמגר התגלה כי אבישי רביב, פעיל ימין שהיה מקורב ליגאל עמיר, היה למעשה סוכן שב"כ. גילוי זה עורר גל חשדות ותיאוריות שונות (קונספירציות) לגבי מעורבים נוספים ברצח. תיאוריות אלו הוכחו פעם אחר פעם כחסרות בסיס עובדתי, אך למרות זאת לא נעלמו כליל מן הדיון הציבורי בישראל.
עצרת זיכרון לציון עשור לרצח רבין, 2005 (צילום: ירון ברנר)
יגאל עמיר נידון למאסר עולם ו-14 שנים במצטבר; חגי עמיר נידון ל-16 שנות מאסר; דרור עדני נידון ל-7 שנות מאסר; מרגלית הר-שפי הואשמה בעבירת אי מניעת פשע ונידונה לתשעה חדשי מאסר. אבישי רביב הואשם בעבירה דומה ונמצא זכאי.
בהתאם לחוק "חוק יום הזיכרון ליצחק רבין" נקבע י"ב בחשוון כיום זיכרון ממלכתי בו מציינים מוסדות המדינה, ומערכת החינוך את זכרו של רבין. בתאריך הלועזי של יום הרצח (4 בנובמבר 1995) נערכת מידי שנה עצרת פומבית בכיכר רבין לזכרו.
לפרויקט מיוחד של ynet לרגל עשור לרצח רבין - לחצו כאן
הדפס
