אלכסנדר פן

הפרטים על ילדותו של פן אינם ידועים בוודאות, ואגדות רבות נכרכות בתקופת חייו זו. על פי עדותו שלו, נולד ברוסיה, בערבות סיביר. אמו נפטרה בצעירותו והוא גדל עם סבו שעסק בציד דובים. כשהיה בן שבע, הותקף סבו על ידי דוב ונפצע אנושות. על ערש דווי, הורה לנכדו לצאת למסע חיפושים בעקבות אביו. פן, שנשאר בודד ומיותם לאחר מות הסב, יצא לדרך שארכה אלפי קילומטרים ונמשכה על פני שבע שנים. בסופה הגיע למוסקבה, שם פגש את אביו, שהיה רב. לפי גירסה אחרת על ילדותו, אשתו הראשונה של אביו היתה חולה ואושפזה לתקופות ממושכות. אישה אחרת ילדה לאב שני ילדים, פן ואחותו, והיא גם זו שהיתה לאומנת שגידלה אותם. 

בבגרותו היה פן למתאגרף, מהטובים במוסקבה. במקביל, למד קולנוע ושלח ידו בכתיבת שירה. הוא גילה מעורבות פוליטית, ובשל התנגדותו לשלטון בברית המועצות, אף ריצה תקופות מאסר בכלא.

בשנת 1927 עלה פן לישראל והתגורר ברחובות. הוא עבד במגוון נרחב של עבודות - בבנייה, בחקלאות, בשמירה, וכמאמן איגרוף. ב-1929 החל לפרסם בכתבי עת שונים שירים ליריים בעברית. בשנים אלו התיידד עם ביאליק, ועד מהרה, עבר לתל אביב. הוא חבר גם לנתן אקסלרוד, מחלוצי הקולנוע הישראלי. יחד איתו ייסד את אולפן הסרטים הראשון בארץ.

בשירתו של פן ניכרת השפעתם של המשוררים הרוסים ו' ו' מייקובסקי, ס' יסנין, ב' ל' פסטרנק ומ' י' לרמונטוב. הוא התמיד בתפיסותיו הקומוניסטיות, והיה חבר בחוגים המרקסיסטיים (מאוחר יותר תמך גם במק"י, המפלגה הקומוניסטית הישראלית). בשיריו ניכרת השניות הנובעת מזיקתו ליהדות ולישראל מחד, ולקומוניזם מאידך. כתיבתו השוטפת הצטיינה בדיוק לשוני ובהקפדה על מקצב וחריזה. נוסף על כתיבת שירה עסק גם בתרגום ספרים ומחזות.

למן 1934 פרסם פן שירים פוליטיים בבטאון הקומוניסטי "במפנה". בראשית שנות ה-30 היה בעל טור קבוע בעיתון "דבר" ופרסם בו פזמונים אקטואליים.

פן השתלב יפה בחברה הבוהמיינית של תל אביב. בשנות ה-30 נקשר שמו בשמה של חבורת ה"טראסק" - חבורה של צעירים, בהם אנשי רוח ואמנים, אשר דגלו בשחרור ממוסכמות חברתיות שמרניות. הם נהגו להרבות בשתיית אלכוהול, לעולל מעשי קונדס ילדותיים, ולצאת בהתרסות פומביות כנגד גילויים של התנהגות בורגנית או שמרנית. כמו-כן, שמרו בקנאות על מקומה של השפה העברית בחיי היומיום, והדגישו את תפקידה המרכזי בתחיית חיי הרוח והתרבות של החברה. לנשפי הריקודים והמסיבות שהיתה מארגנת חבורה זו, היו מוזמנים גם כמה מאנשי הרוח החשובים של התקופה, ביניהם המשוררים ביאליק ושלונסקי ושחקנית התיאטרון חנה רובינא. 

על רקע הסביבה התרבותית הזו, היה פן לדמות ציבורית מוכרת. לבד משירתו ומכתיבתו הפוליטית האקטואלית, נודע גם במערכות היחסים הרומנטיות שניהל. הוא נשא אישה ונולדה לו בת, אולם חיי הנישואין לא ארכו זמן רב. הוא התאהב בשחקנית חנה רובינא (שגם היא היתה דמות דומיננטית בחבורת הטראסק) וניהל עימה רומן סוער. היא זו שילדה לו את בתו השנייה, הזמרת אילנה רובינא. מאוחר יותר, לאחר פרידתם, נישא שוב ונולדה לו בתו השלישית.      

בערוב ימיו, חלה פן בסוכרת אשר הלכה והחמירה עקב חיבתו לטיפה המרה. בשנותיו האחרונות, אף נאלצו הרופאים לקטוע את שתי רגליו. עקב תמיכתו הבלתי מתפשרת בחוגים הקומוניסטים, נדחק בהדרגה מקומו מהממסד הספרותי והוא אף הוצא מאגודת הסופרים העבריים. יחד עם זאת, שיריו נכנסו ללב הקאנון של הזמר העברי, ורבים מהם זכו להיות מולחנים ומושרים גם שנים אחרי מותו.

אלכסנדר פן הלך לעולמו במוצאי יום העצמאות של שנת 1972. על קברו נכתב: "אדמה, אדמתי, רחומה עד מותי" - שורה מתוך השיר "על גבעות שייח' אברק" שכתב בעקבות רציחתו של חברו הקרוב אלכסנדר זייד.

בשנת 1956 הופיע קובץ שיריו "לאורך הדרך". קובץ נוסף "היה או לא היה" הופיע במלאת שבעה ימים למותו. ב-1985 יצא לאור מבחר שיריו, "לילות בלי גג". מבין שיריו המוכרים: "וידוי", "סורו מני", "לא אני הוא האיש", "שיר השיכור", "הבו לבנים" ועוד.