פסיכואנליזה

אחד העקרונות החשובים בתיאוריה הוא עקרון הדטרמיניזם, או הסיבתיות; לפי עקרון זה אין מקריות בהתרחשויות נפשיות ובהתנהגות. לכל תופעה - מוזרה וחסרת חשיבות ככל שתהיה - יש סיבות מודעות ובלתי מודעות, וביסודה היא ביטוי עקיף או ישיר ליצרים.

האישיות מורכבת מ-3 מערכות המשפיעות זו על זו. הסתמי (האיד) הוא המקור הבראשיתי של האישיות, והוא כולל את היצרים המולדים ואת מאגר האנרגיה העומדת לרשותם. מטרתו הבלעדית היא סיפוק היצרים, מה שמכונה "עקרון העונג", אך אין עומדים לרשותו כלים לסיפוק יצריו. האני (אגו) מתפתח מתוך הסתמי כדי ליצור מגע יעיל עם המציאות, והוא כולל את כל התפקודים הנפשיים המאפשרים פעולה במציאות: תפיסה, זכרון, חשיבה ויכולת שליטה על השרירים. הוא פועל לפי "עקרון המציאות", שכן מטרתו היא שילוב הדחפים הפנימיים במציאות החיצונית. האני העליון (סופראגו) הוא הייצוג הפנימי של המוסר והערכים החברתיים כפי שהילד לומד אותם מהוריו ומאחרים. הוא כולל את המצפון ואת מערכת האידיאלים של הפרט ומשמש לריסון היצרים בהתאם לערכים חברתיים ולהצבת מטרות לשאוף אליהן.

האני מתפתח בשנת החיים הראשונה, ואילו האני העליון מתפתח מגיל 5. שיווי משקל עדין בין 3 המערכות מושג בהדרגה. כל הפרה של שיווי המשקל, בעיקר כשנשקפת סכנה של השתלטות הסתמי על האישיות כולה, מורגשת אצל היחיד כחרדה. לשם ריסון היצרים, הפחתת החרדה והחזרת שיווי המשקל על כנו עומדים לרשות האני מנגנוני הגנה מיוחדים, שבאמצעותם נמנע האדם מלהכיר בדחפים וביצרים הקיימים בו, או באיומים חיצוניים המעוררים חרדה.

פרק חשוב בתיאוריה זו הוא תיאור שלבי ההתפתחות הפסיכוסקסואלית. פרויד שם את הדגש בילדות המוקדמת כמעצבת את האישיות. השלב הראשון הוא השלב האוראלי, ואחריו באים השלב האנאלי והשלב הפאלי. השלב הפאלי הוא השלב שבו מגיע לשיאו ולפתרונו תסביך אדיפוס, שיש לו מקום מרכזי בתיאוריה. עם סיום הילדות המוקדמת והמעבר לגיל ביה"ס הילד נכנס לגיל החביון. בגיל החביון יצריו שרויים ברגיעה יחסית - עד גיל ההתבגרות (תחילתה בגיל 12 בערך), שבו אנו עדים להתפרצותם החוזרת.

לפי פרויד האדם המבוגר התקין הוא בשלב הגניטאלי, ואפיוניו - הוא מסוגל לקשור קשר קבוע עם בן/בת המין השני ולהגיע ליציבות בתחום העבודה. שיירי הקונפליקטים הבלתי פתורים של השלבים האלה מטביעים את חותמם על האישיות וקובעים את אופיו של המבוגר.

בתור שיטת טיפול, מנסה הפסיכואנליזה להרחיב את תחום המודעות של הפרט ע"י שיטת האסוציאציה החופשית, הדורשת מהמטופל להגיד את כל העולה על רוחו בלי לברור, לסנן או לבקר את דבריו. בהדרגה יכיר המטופל את יצריו, ישחזר את עברו וישתחרר מהסימפטומים המעיקים עליו. דגש מיוחד מושם בניתוח הקשר שבין המטופל למטפל (העברה), שנתפס כחזרה על דגם קודם של יחסי המטופל עם הוריו.

ניתוח חלומות הוא אחד האמצעים השכיחים להעלאת חומר בלתי מודע לתודעה. שיטה זו נפוצה מאוד, בעיקר בטיפול בנוירוזה, אע"פ שהיא דורשת טיפול פרטני וממושך.

התפתחויות מאוחרות בפסיכואנליזה שינו פרקים אלה או אחרים בתורת פרויד, עם שהם שומרים על עקרון הדטרמיניזם ועל חשיבותו הגדולה של הבלתי מודע. לצד פרויד בלטו בפיתוח הפסיכואנליזה: קרל יונג, אלפרד אדלר, אריק אריקסון, אריך פרום, קארן הורני, ה' ס' סליוון. חלק מהתיאוריות החדישות מייחסות משקל רב יותר לאני, ואחרות - לסביבה החיצונית, בעיקר לגורמי משפחה ותרבות. הפסיכואנליזה שינתה שינוי מהותי את הבנתנו את האדם והשפיעה בכל תחומי התרבות המערבית.