פסיפס, מיתווה עיטורי או ציור הנעשים ע"י שיבוצם של חלקי שיש, זכוכית או חרס (המכונים בשם היווני "טסרה" [tesserae], שפירושו "חלוק נחל") במלט או בגבס. הפסיפסים העתיקים - הקדומים שבהם שומריים מתחילת האלף ה-3 לפנה"ס - נעשו מטסרה של חרס; קצותיהם הבולטים שנצבעו באדום, שחור ולבן, שימשו להגנה על לבני החומר של המבנה מפני פגעי הטבע. צדם החיצוני של קירות הבניינים והעמודים צופה בדגמים עיטוריים שלהם צורות גיאומטריות. פסיפס האבן מקורו, ככל הנראה, באסיה הקטנה, שם נתגלו רצפות מהמאה ה-8 לפנה"ס.
אמנות הפסיפס זכתה לתנופת פיתוח ביוון העתיקה: תחילה השתמשו היוונים בחלוקי אבן קטנים וציירו מיתווים בהירים על פני רקע כהה, בהשפעת ציורי הכדים; לימים, במאות ה-5 וה-4 לפנה"ס דמו הפסיפסים לציורי...
