מבצע ענבי זעם

מבצע ענבי זעם. מסוקי אפאצ'י בכוננות במינחת בצפון (צילום: בטאון חיל-האוויר)

כמו כן הושמדו במהלך המבצע מטרות חיזבאללה בכל שטח לבנון (כולל בעיר הבירה ביירות). למרות הירי הכבד וההפעלה האינטנסיבית של כוחות חיל האוויר לא הצליח צה"ל למנוע ירי קטיושות משטח לבנון. במהלך המבצע נורו מאות קטיושות לעבר ישובי הצפון ותושבי האיזור נאלצו לשהות במקלטים.

מחשש ללחץ בינלאומי על ישראל, תוכננו רוב פעולות המבצע, כך שתיגרם פגיעה מינימלית באזרחים.

ב-18 באפריל נקלע כוח צה"ל שפעל בשטח לבנון (בקרבת כפר כנא, מדרום לצידון) למצוקה, כאשר נורתה לעברו אש כבדה.  במהלך ניסיון החילוץ של הכוח נורה פגז תותח לעבר מקורות הירי. הפגז פגע במחנה או"ם בכפר כנא, בו מצאו באותה שעה מחסה עשרות מתושבי הכפר. פגיעת הפגז גרמה למותם של כ- 100 אזרחים לבנונים ופציעתם של עשרות תושבים נוספים. תוצאותיו הרות האסון של ירי הפגז מימשו את החשש הישראלי מלחץ בינלאומי. תמונות ההרוגים והפצועים שודרו ברחבי העולם והולידו לחץ כבד על ישראל לסיים את המבצע, למרות שמטרותיו טרם הושגו.

סוללת תותחי 175 מ"מ מבצעת ירי לשטח לבנון (צילום: עמנואל אילן)

זמן קצר לאחרת אירועי כפר כנא החל מו"מ בתיווך אמריקני בין ישראל לבין נציגים סורים ולבנונים (שפעלו בתיאום עם ארגון החיזבאללה). לאחר מספר ימי מו"מ חתמו נציגי הצדדים על הסכם "הבנות ענבי זעם" (26.4.1996), בו התחייבו שני הצדדים לא לערב אזרחים בלחימה. בפועל סוכם כי אנשי החיזבאללה יימנעו מירי קטיושות לשטח ישראל, ואילו צה"ל יימנע מירי לעבר מטרות אזרחיות בדרום לבנון. כמו כן סוכם על הקמת ועדת מעקב בהשתתפות ארה"ב, צרפת, סוריה, לבנון וישראל, שתפקח על ישום הסכם ההבנות. פרשנות אפשרית להסכם היתה, כי ישראל מכירה בזכותו של ארגון החיזבאללה לפגוע בחיילי צה"ל בתחום רצועת הביטחון.

על ההחלטה לצאת למבצע וההסכם ההבנות שהושג בסופו התנהל בישראל דיון ציבורי סוער. בין השאר טענו המבקרים כי מראש נועד המבצע לכישלון וכי הלחץ הבינלאומי הצפוי הוביל את ישראל לקחת על עצמה מגבלות חמורות בפעולותיה בלבנון בלא תמורה מספקת.

כמו כן נטען כי רה"מ באותה העת שמעון פרס, נכנע ללחץ מערכת הביטחון לצאת למבצע, בין השאר בשל קרבתה של מערכת הבחירות לראשות הממשלה.

בדומה להבנות מבצע "דין וחשבון", גם הבנות "ענבי זעם" לא עמדו במבחן הזמן. כעבור תקופה לא ארוכה החלו שני הצדדים בהגשת תלונות על הפרת ההסכם לועדת המעקב, אך הוועדה התגלתה כגוף חסר שיניים ובלתי רלוונטי.