 |  | פרנסיסקו פרנקו. צילום: גטי אימג' בנק ישראל
| | |
| אתרים נוספים |  | |
| ערכים קשורים | | |
| תחומים קשורים | | |
| | פרנסיסקו פרנקו
Franco, Francisco
פרנסיסקו פרנקו (1892 - 1975), בשמו המלא: פרנסיסקו פאולינו הרמנחילדו טאודולו פרנקו בהמונדה (Francisco Paulino Hermenegildo Teódulo Franco Bahamonde), איש צבא ספרדי ושליט ספרד מאז 1936.
בראשית דרכו כקצין צבא הצטיין בדיכוי המרידה במרוקו הספרדית. ב-1935 מונה רמטכ"ל צבא ספרד, אך בתחילת 1936 הדיחה אותו הממשלה הרפובליקנית החדשה בגלל עמדותיו הימניות. ב-18 ביולי של אותה שנה עמד בראש המרד של צבא ספרד, שהחל באיים הקנריים ועבר למרוקו הספרדית. המרידה גרמה לפרוץ מלחמת האזרחים בספרד.
במלחמה זו התגלה פרנקו כמצביא שיטתי וזהיר הנמנע מצעדים מסוכנים.
מ-1936 עמד פרנקו בראש המדינה, ולאחר נצחונו באפריל 1939 היה לשליט יחיד וכוּנה "המנהיג" (El Caudillo). פרנקו עשה שפטים ביריביו הפוליטיים וכונן משטר אוטוריטרי פשיסטי שדמה למשטרו של מוסוליני
באיטליה, בהישענו על מפלגתו - הפָלַנְחָה
- על הצבא ועל הכנסייה.
בפרוץ מלחמת העולם השנייה
נמנע פרנקו מלצרף את ארצו למדינות הציר, אע"פ שקיבל מהן סיוע במלחמת האזרחים; אחרי כיבוש צרפת בידי הנאצים הביע נכונות להצטרף לציר, אך דרש תמורה גבוהה (בסיוע גרמני, צבאי וכלכלי, וכן במסירת מושבות צרפת באפריקה לספרד) שהיטלר סירב לשלמה. ב-1943 הכריזה ספרד על נייטרליות. יצוין כי ספרד של פרנקו העניקה מקלט ואפשרות מעבר לפליטים יהודים בימי השואה, עם זאת היו מקרים בהם גורשו יהודים חזרה לארצות מוצאם.
מאידך גיסא, שלחה מתנדבים לחזית הרוסית ("הדיוויזיה הכחולה").
מדינות המערב החרימו את פרנקו בתום המלחמה, אבל היחס כלפיו רוכך במהלך המלחמה הקרה, עת נחשב במערב לאחד הלוחמים בקומוניזם.
בשנות ה-50 וה-60 הנהיג פרנקו מידת מה של ליברליזציה בארצו. הוא העדיף לא להיות מעורב מדי בניהול השוטף של ענייני המדינה. שלא כמוסוליני, לא שאף להיות מנהיג כריזמטי ופופולרי. בשל בריאותו הלקויה מינה ב-1969 את חואן קרלוס,
מלך ספרד הגולה, ליורשו לאחר מותו. ב-1975 מת, אחרי מחלה ממושכת, וחואן קרלוס פעל במהירות לחיסול כל זכר לשלטונו ולהפיכת ספרד לדמוקרטיה מערבית לכל דבר.
יש לכם הערה לערך ?
|
הדפס
