פרוסיה, הגדולה שבמדינות גרמניה
והחשובה שבהן מאות שנים, עד שבוטלה בתום מלחמת העולם השנייה.
בשיא גדולתה השתרעה על רוב המישור של צפון גרמניה, עד גבול הולנד ובלגיה, ובתחומה היו שטחים נרחבים השוכנים היום בתחומי פולין וליטא, וכן חבלים דרומיים מהם, כגון וסטפאליה במערב ושלזיה במזרח.
את פרוסיה הקים במאה ה-13 מיסדר האבירים הטבטונים
ממזרח לנהר ויסלה. מאמצע המאה ה-15 עד אמצע המאה ה-17 היה חלק ממנה נתון לריבונות פולין. ב-1525 נעשתה לפרוטסטנטית.
ב-1618 אוחדה דוכסות פרוסיה עם נסיכות ברנדנבורג שממערב לה, וב-1660 קיבלה המדינה המאוחדת עצמאות מלאה.
למן המלכת פרידריך וילהלם ה-1 ב-1701
משלו בה מלכים. בנו יורשו, פרידריך ה-2 "הגדול",
הנהיג בה שלטון ריכוזי שנשען על צבא חזק ופקידות ממושמעת, והרחיב את גבולותיה בסדרת מלחמות, בעיקר נגד אוסטריה במלחמת שבע השנים,
ועל ידי סיפוח חלק מפולין בחלוקה הראשונה של מדינה זו (1772). יורשיו סיפחו לפרוסיה שטחים נוספים של פולין בחלוקה השנייה (1793) והשלישית (1795).
קרב סדאן, 1870 (איור: ויז'ואל/פוטוס)
בראשית המאה ה-19 כבש צבא נפוליאון
את פרוסיה, ואולם שלטונו בה לא האריך ימים, והיא הייתה שותפה בהבסתו. בימי המלך וילהלם ה-1
והקנצלר (רה"מ) שלו ביסמרק
שבה פרוסיה למלוא עוצמתה ונחלה סדרת נצחונות במלחמות נגד דנמרק (1864), אוסטריה (1866) וצרפת (1870/1). לאחר הניצחון במלחמת צרפת-פרוסיה
הוקם בינואר 1871 הרייך הגרמני השני בראשותו של וילהלם ה-1, ומאז ועד קצו ב-1918 היה מלך פרוסיה גם קיסר גרמניה. פרוסיה הוסיפה להיות המדינה הדומיננטית בגרמניה גם בימי רפובליקת ויימר
(1933 - 1918) ובימי השלטון הנאצי.
עם תבוסת גרמניה במלחמת העולם השנייה וחלוקתה לשתי מדינות חדלה פרוסיה להתקיים. אזוריה המזרחיים היו לחלק מגרמניה המזרחית או סופחו לפולין ולברית המועצות, ואילו אזוריה המערביים סופחו למחוזות החדשים של גרמניה המערבית. כל ימיה התאפיינה פרוסיה במשטר אוטוריטארי-שמרני, בסדר נוקשה ("סדר פרוסי") ובמעמדם האיתן של הצבא והפקידות ושל המעמד האריסטוקרטי של ה"יונקרים".
הדפס
