פרמנידס (נולד - 515 לפנה"ס), גדול הפילוסופים שלפני אפלטון, איש המושבה היוונית אלאה בדרום איטליה, הבולט מבין הפילוסופים של האסכולה האלאטית. בהעמידו את ההכרה השכלית וכליה (הפשטה, הכללה, ניתוח) כקריטריון עליון לאמת, הוא השפיע על הגות המערב והתווה את ראשית דרכה.
פרמנידס כתב שיר אחד "על הטבע", שנשתמר בחלקו, ובו ביסס את הממשות וההכרה על נוסח חמור של עקרון הסתירה. לטענתו "היש ישנו והאין איננו". כן הניח הוא הנחות לוגיות מהן נבעה המסקנה שה"יש" הינו אחדות מוחלטת, בלתי מוגבלת ומשוללת שניות, וכי הריבוי הנתפס בחושים אינו עומד בקריטריונים השכליים המחמירים, ולפיכך אין לו הוויה אמיתית. כלומר, כל השינויים שבני-אדם מבחינים בהם בעולמם אינם אלא אשליה של החושים, ואילו היקום לאמיתו הינו...
