צבעוני

הצבעונים הם גיאופיטים (צמח בעל איבר אגירה למזון) רב-שנתיים בעלי בצל, שקליפותיו היבשות, במינים שבארץ ישראל, שעירות מצדן הפנימי. העלים קירחים ושפתם דמוית גל. הפרחים נישאים, לרוב בבודדים, בראש עמוד תפרחת לא מסועף. העטיף כותרתי, דמוי פעמון, ובו שישה עלי עטיף. שישה אבקנים מקיפים שחלה בעלת שלוש צלעות, שבתוכה שלוש מגורות (תאים). השחלה מבשילה להלקט רב-זרעי הנפתח ב-3 תפרים ומפיץ את זרעיו באמצעות הרוח.

לבד ממיני הבר, טופחו מינים וזנים תרבותיים רבים. הצבעוני התרבותי טופח מהמין האסייני - צבעוני רחב עלים (T. gesneriana), ומהמין צבעוני ריחני (T. suaveolens). מיני הבר הגיעו לאירופה מאירן דרך טורקיה, שם הם פוצלו לאלפי זנים במשך שלוש-מאות שנה של טיפול תרבותי, הכלאה וברירה.

הצבעוני גדל באירופה, בצפון אסיה, ובארצות הים-התיכון. 4 מיני צבעוני גדלים בר במקומות רבים בישראל, והנפוץ שבהם הוא צבעוני ההרים.

שדה צבעונים בחווה חקלאית בהולנד (צילום: איי פי)

גיאופיט בעל פרחים אדומים וגדולים. לצמח פקעת דמוית בצל, עטופה בגלדים שעירים מבפנים, החודרת לקרקע לעומק 40-30 ס"מ. הצמח הצעיר בוקע בעלה אחד, והצמח הבוגר, בן שלוש שנים ומעלה, נובט בחורף בשלושה עלים מסולסלים וגלוניים, המשתרעים בדרך-כלל על הקרקע. בפברואר עולה מבינהם גבעול הפריחה, הנושא בצידיו שני עלים, ובראשו פרח אחד, נטול ריח וחסר צוף. העטיף ירוק בעודו סגור, והולך ומאדים תוך כדי התפתחותו.

צבעוני ההרים (צילום: יואב גרטמן, אתר "צמח השדה")

פרח צבעוני ההרים הינו עתיר גוונים: בסיסו של כל אחד מששת עלי העטיף מכוסה בכתם שחור ומוארך המוקף זר צהוב, וסביבו ערוך זר לבן. עיקרו של העטיף אדום-עז, ובו שמץ גוון כתום. אורך עלי העטיף עד 12 ס"מ, גובהו של עמוד הפריחה, בתנאים של חצי-צל, עד 60 ס"מ ויותר. האבקנים עשירים באבקה, וההאבקה נעשית בעיקר על-ידי חיפושיות פרחים. הפריחה בין אמצע פברואר לאמצע אפריל. הפרי הוא הלקט הנפתח בשלוש קשוות. הזרעים שטוחים, בעלי מלל (שפה דקה ובולטת), ונפוצים ברוח. כל זרע מפתח עלה דקיק אחד, ופקעת קטנה, המעמיקה במשך החורף הראשון עד לעומק של 20-10 ס"מ. בשנתיים שלאחר מכן ממשיכה הפקעת להעמיק בקרקע, מפתחת בכל שנה עלה אחד בלבד, ואינה נושאת פרח.

רק בשנה הרביעית לחייו של הצמח (ולעתים בשנה השלישית), מפתחת הפקעת שלושה עלים וגבעול פריחה יחיד. במשך החורף והאביב מכלה הצמח את הפקעת של השנה הקודמת, והעלים ממלאים בצידה, בתוך קליפת הבצל, פקעת חדשה. בנוסף לריבוי המיני, יש גם ריבוי וגטטיבי, על ידי חלוקת הפקעת.

תפוצת צבעוני ההרים מזרח-תיכונית, ובארץ ישראל היא משתרעת באזורי ההרים והגבעות הים-תיכוניים, מן הגליל ועד הרי יהודה. בית גידולו - מדרונות אבניים או סלעיים, והוא מעדיף שטחים פתוחים או מוצלים מעט. הפרח היה מן הנקטפים ביותר, עד שבכמה מאזורי תפוצתו, בעיקר בכרמל, הגיע לסף השמדה. עם החלתו של החוק להגנת פרחי הבר התאוששה האוכלוסיה.

צבעוני השרון (T. a. ssp. boissieri)

צבעוני השרון הוא תת-מין של צבעוני ההרים. גיאופיט בעל פרחים קטנים יותר, שצבעם אדום-בהיר, נוטה לכתום, בייחוד בצידם החיצוני, וחסר המעבר החריף אדום-לבן-שחור המצוי בצבעוני ההרים. העלים זקופים יותר, צרים יותר, ופחות מסולסלים. הפריחה בחודשים פברואר - מרץ.

תפוצתו בארץ ישראל - בחולות ובכורכר של מישור החוף, מעמק עכו עד למבואות הנגב. למרגלות הכרמל קיימות צורות מעבר בינו ובין צבעוני ההרים.

גיאופיט המפתח פרח בינוני שצבעו אדום-כהה, בלי זר בהיר סביב הכתם השחור. גבעולי הפרח קצרים. העלים שרועים, גונם ירוק-אפרפר, והם מסולסלים מאוד. הפריחה בחודשים פברואר - מרץ. הוא נפוץ בארץ בצפון הנגב, בהר הנגב ובמדבר יהודה.

גיאופיט בעל בצל קטן, שאינו מעמיק בקרקע. צבע העטיף לבן-ורדרד בפנים, מנומר בכתם צהוב בבסיס כל עלה עטיף, ולכל אחד משלושת עלי העטיף החיצוניים פס סגול בצדו החיצוני. קוטר הפרח בין שניים לשלושה ס"מ. גובה הצמח 20-10 ס"מ, גבעול הפריחה מסתעף, בדרך-כלל לשניים, ונושא שני פרחים.

תפוצתו בארץ על פני המדרונים הערבתיים שמצפון למכתש רמון. הוא שכיח למדי בתחום תפוצתו המצומצם, ואינו צומח מחוצה לו.

גיאופיט קטן הגדל בהר החרמון, ודומה לצבעוני הססגוני. גבעול הפריחה שלו קצר יותר (בין חמישה לעשרה ס"מ), ונושא לרוב רק פרח אחד. הפריחה בחודש מאי.

לעמוד הפרויקט - לחצו כאן