בִּנְיָמִין. דמות מקראית, בנו הצעיר של יעקב מרחל, ואבי שבט בנימין.
בספר בראשית (פרק ל"ה) מסופר על לידתו, על מות אמו בשעת לידתו, על יחסיו עם אחיו ועל ירידתו למצרים (בפרק מ"ג).
השם "בנימין" נדרש בספר בראשית מלשון "בן אוֹנִי", כלומר, בן כוחי או בן צערי (ל"ה 18). בתעודות מארי מובאת הקבלה בין שם זה לבין בְּנֵי-ימין, כלומר, שבטי הדרום.
שבט בנימין ישב מצפון לירושלים, ונחלתו התחברה עם ממלכת יהודה. בברכת משה לשבטים, לפני מותו נרמז שהמקדש יבנה בנחלת בנימין. "ולבנימין אמר: ידיד ה', ישכון לבטח עליו, חופף עליו כל היום, ובין כתפיו שכן" (דברים ל"ג 12). חז"ל מסבירים כי דווקא בנימין זכה להשראת השכינה בנחלתו, כי הוא היחיד מבני יעקב שנולד...
