ריימונד צ'נדלר

ריימונד ת'ורנטון צ'נדלר נולד בשיקגו. יחד עם אמו הגרושה נדד לאנגליה, ומשם לצרפת, לגרמניה ושוב לאנגליה. מגיל צעיר נמשך אל עולם הפרוזה והשירה ובמשך שנים ארוכות ניסה את מזלו בכתיבה, מבלי שזכה להכרה אמנותית כלשהי. תקופה מסוימת מצא את פרנסתו כמחסנאי בשירות הצי הבריטי, עד אשר ב-1912 החליט להגר שוב לארה"ב, מולדתו.

כישלונותיו התכופים בשטח הספרות דחפו אותו לנסות ולהצליח בעיסוקים אחרים. במשך שנים ארוכות עבד בעסקי הנפט והגיע לעמדות ניהול בכירות. אולם בכך לא מצא את אושרו. באחד הראיונות עימו, סיפר: "הייתי פעם בעסקי הנפט, מנהל בשמונה חברות, נשיא של שלוש, יושב במשרד משובח, המון עורכי דין מסביב, אך בעצם הייתי סתם פקיד עם משכורת מנופחת". זמן קצר לאחר מות אמו, שהיתה דמות משמעותית מאוד בחייו, נשא לאישה את אהובתו שהיתה מבוגרת ממנו ב-17 שנים. לאורך השנים ידעה מערכת היחסים בין השניים עליות ומורדות. בעוד שאישתו חלתה לעתים תכופות, התמכר צ'נדלר לטיפה המרה ושקע בדיכאונות חוזרים ונשנים.

ב-1932 פוטר מעבודתו. באורח פלא, דווקא אז החל מזלו הספרותי להשתנות. במשך חמש השנים הבאות התפרנס מכתיבת סיפורי מתח במגזינים פופולריים (אם כי חסרי ערך ספרותי). בשנת 1939 ראה אור ספר הביכורים שלו - "השינה הגדולה". היה זה הרומן הבלשי הראשון שבו הציג את גיבורו הספרותי – הבלש הפרטי פיליפ מארלו – דמות שחזרה והופיעה גם בספריו העתידיים והיתה לאחת מדמויות המופת בז'אנר ספרות הבלש. ספר זה, כמו גם הבא אחריו – "היי שלום יפתי" (1940) – זכו בשבחי המבקרים ובאהדת הקהל, ואיפשרו לו להתמיד בכתיבת רומנים בלשיים.

עבור שכר זעום מכר צ'נדלר את זכויות ההסרטה לשניים מספריו, וכעבור זמן קצר מצא עצמו, כמו סופרים רבים אחרים בתקופתו, קשור בחוזה עם אולפני הצילום בהוליווד. במהרה כבש לעצמו מקום של כבוד על מסך הקולנוע; הוא היה מועמד לפרס האוסקר על כתיבת התסריט "ביטוח כפול" (בבימויו של בילי ויילדר), וזכה במועמדות נוספת עבור כתיבת התסריט "הדליה הכחולה". כמו-כן שיתף פעולה עם הבימאי אלפרד היצ'קוק וכתב את התסריט לאחד מסרטי המופת שלו – "זרים ברכבת".

כרזת הסרט "זרים ברכבת", 1951

מקץ שבע שנים נזקפו לזכותו חמישה תסריטים פרי עטו ועוד שישה סרטים שהיוו עיבוד קולנועי לספריו. יחד עם זאת, צ'נדלר עצמו לא התלהב יותר מדי מהתעשייה ההוליוודית - "כמו כל סופר שהגיע להוליווד, סברתי שישנה שיטה אותה אוכל ללמוד כאן, אך מהר מאוד גיליתי שליותר מדי אנשים, שאינם מבינים דבר בכתיבה, יש יותר מדי עצות בשבילך, וכך עבודתך מפסיקה להיות שלך". ביקורתו המקצועית, לצד אופיו האימפולסיבי ורגזנותו, גרמו לו להסתכסך כמעט עם כל מי שעבד איתו, ובסופו של דבר החליט להשאיר את תעשיית הקולנוע מאחוריו. ב-1953 פירסם את הרומן "שלום לנצח" (1953), שנחשב ליצירתו הבשלה והמרירה ביותר. לאחר מות אישתו ב-1954, שקע צ'נדלר בדיכאון וניסה להתאבד. אלכוהוליסט ומסומם למחצה, יצא למסע בין אנגליה לצפון אפריקה.

ב-1959 הלך לעולמו. שנתיים קודם לכן, כתב לעורך דינו: "חייתי את חיי על סף הכלום".

עלילות ספריו של צ'נדלר מבוססות על המפגש בין דמות הבלש לבין עולם חסר סדר, חסר הגיון ונעדר צדק. הבלש הוא זה שמצליח בכוח אישיותו הצבעונית וכושר הבעתו העשיר לארגן מחדש את העולם הכאוטי והעוין. סגנון כתיבתו מאופיין בדיאלוגים שנונים ובתיאורים מדויקים, המשלבים פן ריאליסטי, קשוח ומחוספס, לצד תפיסת עולם פיוטית. צ'נדלר תרם רבות לעיצובו של דמות הבלש הפרטי בקולנוע ולז'אנר הפילם נואר ("הסרט האפל"). הוא היה ממניחי היסודות לאותו קולנוע עירוני, קשוח, אקספרסיוניסטי בעיצובו, שבו מגולל הסיפור בגוף ראשון, מנקודת מבטו של הבלש. ברבות השנים הפך סגנון זה לקונבנציה קולנועית, שנוצלה גם בעיבודים טלוויזיונים דוגמת הסדרה "הבלש המזמר".

עוד מספריו: "פלייבק", "פנינים הן מטרד", "האחות הקטנה" ועוד.

לכתבה המלאה - לחצו כאן.