מבצע ליטני

כוחות צה"ל מפטרלים בכפר בדרום לבנון (צילום: משה מילנר, לע"מ)

עיקר הפעילות הצבאית התרכזה בארבע גזרות עיקריות בשטח לבנון, מתוך מטרה ליצור רצף טריטוריאלי בין שלוש המובלעות הנוצריות בדרום לבנון ובכך ליצור רצועה הגנה לגבול עם ישראל (לימים רצועת הביטחון).

מרבית אנשי ארגוני המחבלים נמלטו מהאיזור עם תחילת המבצע, אחרים (כ-300) נהרגו במהלך המבצע וכתוצאה הושג "טיהור" זמני של האיזור מכוחות מחבלים ורוב בסיסיהם באיזור הושמדו. בתגובה לפעולת צה"ל ירו ארגוני המחבלים ירי ארטילרי לעבר ישובי הצפון, ירי שהביא למותם של שני תושבי קיבוץ מנרה.

המבצע, ובעיקר הסבל שגרם לאזרחי דרום לבנון, הוליד גל ביקורת בינלאומית על ישראל. ב-19 במרס 1978 קיבלה מועצת הביטחון של האו"ם החלטה המורה לישראל לסגת מלבנון, ובמקביל איימו שלטונות מצרים לסגת מן המו"מ להסכם שלום שנמצא אז בעיצומו. כעבור שישה ימים מתחילת המבצע הורה שר הביטחון דאז, עזר ויצמן, לצה"ל לסיים את המבצע ולהתחיל בנסיגה לשטח ישראל.

עם הנסיגה, ובחסות כוחות צה"ל, התפרסו ברצועה בת 15-30 ק"מ לאורך הגבול כוחות נוצריים בפיקודו של מייג'ור סעד חדד. שלושה חודשים לאחר מכן ייסד חדד בשיתוף עם ישראל את צבא דרום לבנון (צד"ל). בעקבות החלטת או"ם שנועדה לשמר על רגיעה באיזור, הוצב באיזור כוח משקיפים מיוחד של האו"ם (יוניפי"ל) וצה"ל השלים את נסיגתו. במהלך המבצע נהרגו 18 חיילי צה"ל.