מנשה קדישמן

• "שואלים אותי מה משפיע עלי יותר - המגזינים לאמנות ומה שקורה בתחום בעולם, או החוויה האישית. אצלי, טיפוס אמוציונלי, הכל משפיע. הגירושין, הילדים שלי, ניתוח קיצור הקיבה, היתמות".
  

• "גדלתי על 'טוב למות בעד ארצנו' מהקן של התנועה. אחר כך גיליתי שזה בלוף. באו המלחמות. עד עכשיו אני חולם על רגלי החללים שראיתי מתחת לשמיכות, במשאיות שחזרו מהחזיתות של מלחמת יום כיפור. מישהו בחוץ-לארץ החמיא לי פעם על אחד מפסלי העקידה. 'הו, כמה שהוא נפלא', אמר. אני חטפתי שוק. מה נפלא. אצלי זה קשור לחיים. לאנשים שאני מכיר. אנחנו לא טרומפלדור. כנערים אנחנו יצחק, וכהורים - אברהם, וחוזר חלילה. אברהם עקד את יצחק, אבל האיל הציל אותו. את יצחק של ימינו האיל לא הציל".
  

• "מעולם לא עזבתי את רחוב בר-כוכבא [מקום מגוריו בת"א], את הקן של התנועה ואת הדיר של הקיבוץ".
  

• "הכל זה אמנות - חיוך, כביש מתפתל, עמוד חשמל, עץ, כאב-בטן, זכוכית שבורה, ענפים שבורים, אבן, צבע, בד, אדמה בקועה, צילום. כל חומר. הכל כשר לפיסול. הפסל הוא לא דבר שנועד לשרת את הנצח. לא חשוב כמה זמן פסל יעמוד. אפילו רגע. הנצח לא מדאיג. אני חי. החיים יותר חשובים מהנצח. יותר חשוב ביצוע של רעיון, של מחשבה, של יישום רגשי - מאשר מה שקוראים 'יצירה'. לא החומרים עושים את הפסל. העיקר זה מה שהפסל עושה לך מבחינה רגשית".
  

• "כל אמן חייב לרצות להיות סטאר. כשהייתי קטן, היה אידיאל החיקוי שלי ון גוך. לא חשבתי אף רגע שבעצם היה מסכן - שחתך לעצמו אוזן, שהיה משוגע ושלא מכר אף עבודה אחת בחייו. הוא היה ה'גרי קופר' הפרטי שלי".
  

• "המחשבה וההתייחסות של האמן - הם עושים את האמנות. יש אסכולה האומרת שאמנות יונקת מהחיים. אני אומר - אמנות יונקת מאמנות. היא מתפתחת מאמנות קיימת ואמנות אחרת, שנוצרת יחד עם העשייה שלך. לכן, לפעמים קורה שהציבור לא מבין בדיוק את המחשבה והרעיונות של האמן, ואז התוצאה היא ניכור. הציבור אוהב סיפורים. איילות רועות באחו. זה לא רע בתור התחלה של מפגש עם האמנות, אבל להבין באמנות זה כמו לקרוא ולהבין ספר. בשביל זה צריך ללמוד לקרוא. להעריך אמנות, שזו שפה אחרת, צריך הכשרה, לימודים".
  

• "השאלה - האם זה יפה? היא בהחלט לגיטימית. בכל הקשר אמנותי שהוא. כן, כל אחד רשאי בהחלט לצפות מיצירה אמנותית שתהיה יפה. לדעתי, זכוכית שבורה זה דבר יפה מאוד - אלא שיש חילוקי דיעות. שהם גם כן לגיטימיים. אבל באמנות יש גם דבר שהוא מעבר ליפה-גרידא. לדעתי, יש לכנות ולאמונה של האמן משקל, שהוא מעבר לתוצאה האובייקטיבית. לפעמים אני מוכן לקבל דברים שמקובל לחשוב עליהם שהם שרלטניות, בתנאי שנעשו בכנות, אמונה ועם מחשבה מקורית".
  

יש לי חלום - "מנשה קדישמן, יוצר הכבשים המוכר, מספר על תהליך שהוביל אותו להתמקד במיתוס עקידת יצחק". כתבת וידיאו מתוך אתר ynet.