רפיק אל-חרירי

רפיק אל-חרירי נולד בעיר צידון בלבנון, בן למשפחת חקלאים מוסלמית-סונית. למד מנהל עסקים באוניברסיטת ביירות. ב-1966 היגר לערב הסעודית והחל לעסוק בהוראת מתמטיקה, לאחר מכן הצטרף למשרד לראיית חשבון. במהלך שהותו במדינה החל בפעילות עסקית עצמאית: תחילה הקים חברה לייעוץ כלכלי ולאחריה מספר חברות בתחום הבניין והנפט.

רפיק אל-חרירי (משמאל) בפגישה עם נשיא אירן, מוחמד חתאמי, שנת 2000 (צילום: איי פי)

בזכות קשרים אישיים שהצליח לפתח עם המלך פהד, שליט ערב הסעודית (אשר העניק לו אזרחות סעודית), התקדם מעמדו הכלכלי של אל-חרירי במהירות והונו גדל במידה ניכרת. בשנים לאחר מכן הרחיב את פעילותו העסקית והשיג שליטה במספר חברות ותאגידים בדרום אפריקה, באירופה ובעולם הערבי.

בשיא הצלחתו הכלכלית, הוערך הונו (על ידי מגזין פורבס) בכ-11 מיליארד דולר. באותן שנים יצר קשרים אישיים עם אישיים פוליטיים בעולם כולו. כך למשל נחשב לידיד אישי של נשיא צרפת, ז'ק שירק.

ידידים טובים. הנשיא ז'ק שירק (משמאל) עם אל-חרירי (צילום: איי פי)

את הונו הרב ניצל אל-חרירי בין השאר להקמת ארגוני צדקה שפעלו בעיקר תחום החינוך והרפואה בערב הסעודית ובלבנון. במקביל החל להיות מעורב בפוליטיקה הלבנונית. ב-1983 השתתף בשיחות המו"מ לסיום מלחמת האזרחים בלבנון, שהסתיימו לבסוף ב-1989 בחתימת הסכם טאיף. ב-1991 שב ללבנון והגביר את מעורבתו הפוליטית. ב-1992 מונה על ידי נשיא לבנון לרה"מ לבנון. המינוי נעשה בתמיכתן של סוריה וערב הסעודית.

במהלך כהונתו הצליח אל-חרירי לשקם במידה ניכרת את כלכלת המדינה (לא מעט בזכות קשריו במדינות המערב והעולם הערבי), אשר נפגעה באורח חמור בשנות מלחמת האזרחים. את עיקר מאמציו וחלק מהונו האישי הקדיש לשיקומה ושיפוצה של העיר ביירות. במקביל אופיינה כהונתו במאבקי כוח סוערים עם הגורמים הפוליטיים השונים הפועלים בלבנון, מאבקים שגרמו לו להתפטר מתפקידו מספר פעמים (ולחזור בו). ב-1998 פרש מתפקידו בעקבות לחץ סורי. 

ב-2000, לאחר הישגים מרשימים בבחירות לפרלמנט הלבנוני, נבחר אל-חרירי פעם נוספת לרה"מ לבנון. ב-2004 התפטר מתפקידו, באופן רשמי כמחאה על שינויים שערך הפרלמנט בחוקה הלבנונית (להארכת כהונתו של הנשיא לחוד, בן חסותה של סוריה), ולמעשה בשל התנגדותו לשליטה הסורית בלבנון. לאחר התפטרותו עמד אל-חרירי בראש האופוזיציה בפרלמנט הלבנוני והמשיך לגייס תמיכה במאבקו בנוכחות הסורית בלבנון.

הלוויתו של רפיק אל-חרירי (צילום: איי פי)

ב-14 בפברואר 2005 התפוצצה מכונית תופת באחד מרחובות ביירות, בסמוך למכוניתו של אל-חרירי. הפיצוץ רב העוצמה הביא למותו של אל-חרירי ושל חמישה ממאבטחיו. עמדותיו האנטי-סוריות של הנרצח העלו חשדות כבדים למעורבות סורית (שהוכחשה על ידי השלטונות הסוריים) ברצח. חשדות אלו נחקרו על ידי ועדת חקירה מיוחדת מטעם האו"ם, אשר טרם סיימה את עבודתה (נכון ליולי 2010).

בעקבות רציחתו של אל-חרירי פרץ גל מחאה המוני בלבנון, אשר כוון בעיקרו נגד השליטה הסורית במדינה, והביא בין היתר להתפטרות הממשלה המכהנת. גל המחאה זכה לתמיכה נלהבת של מדינות העולם המערבי (ובראשן ארה"ב וצרפת) ובהתאם להפעלת לחץ בינלאומי כבד על סוריה להסיג את כוחותיה מלבנון, על פי החלטת האו"ם 1559 בעניין זה. באפריל 2005 הורה נשיא סוריה בשאר אל אסד לצבא סוריה לצאת משטח לבנון.

הפגנות בלבנון נגד הממשל בסוריה (צילום: איי אף פי)

ביוני 2006 נערכו בחירות לפרלמנט הלבוני במטרה להביא למינוי ממשלה חדשה. בבחירות השתתף גם סעד אל-חרירי, אחד מבניו של רפיק אל-חרירי (שהיה נשוי פעמיים ואב לחמישה ילדים). מפלגתו של אל-חרירי הבן זכתה ברוב מושבי הפרלמנט ולאחר הבחירות הביאה למינויו של פואד סניורה לראשות ממשלת לבנון.