מרטין לותר קינג

על פי חוקי מדינות הדרום, היה על השחורים לשבת בחלקו האחורי של האוטובוס ולפנות את מקומם ללבנים כאשר האוטובוס מלא. מאסרה של רוזה פרקס נוצל על ידי ארגוני זכויות אזרח מקומיים על מנת לפתוח בחרם של קהילת השחורים במונטגומרי על הנסיעה באוטובוסים. בשל כישוריו הרטוריים ומעמדו בקהילה נבחר קינג להוביל את המאבק.

החרם נמשך יותר משנה, תוך שיתוף פעולה מלא של קהילת השחורים באיזור. במהלך החרם אירעו מספר תקריות אלימות, ביניהן פיצוץ ביתו של קינג. לבסוף קבע בית משפט פדרלי (החלטה שאושרה על ידי בית המשפט העליון של ארה"ב) כי חוקי ההפרדה הגזעית באוטובוסים צריכים להתבטל.

ב-1957 הקים קינג הנהגה משותפת של השחורים לכל מדינות הדרום (Southern Christian Leadership Conference (SCLC. כנשיא הארגון יצר קשרים עם לבנים שתמכו במאבק השחורים במטרה לעבוד עמם בשיתוף פעולה. בהשראת

תורתו של מהטמה גנדי קרא קינג למרי אזרחי לא אלים (דוגמת החרם) של קהילות השחורים בארצות הדרום כנגד חוקי האפליה. קריאתו זכתה להענות מצד פעילים רבים ובשנים לאחר מכן אורגנו חרמות, צעדות והפגנות.

מאבקם של השחורים נתקל בהתנגדות אלימה של תושבים וממסד מקומי. כך למשל ב-1963 נערך מצעד בבירמינגהם (אלבמה) נגד חוקי ההפרדה הגזעית. במצעד השתתפו גם מאות ילדים ובני נוער, ומשתתפיו הותקפו על ידי המשטרה בברוטליות רבה. תמונות הילדים המותקפים על ידי כלבים וזרנוקי מים השפיעו במידה רבה על דעת הקהל בעד המאבק. קינג עצמו נעצר מספר פעמים ואף הפך יעד למעקב קבוע של לשכת החקירות הפדרלית (אפ.בי.איי) בין היתר בשל קשריו עם פעילים בעלי אוריינטציה קומוניסטית.

באוגוסט 1963 ארגנו קינג ומנהיגים אחרים את המצעד הגדול בוושינגטון, בסיומו נאספו המשתתפים (200,000 לערך) ליד האנדרטה לזכרו של הנשיא לינקולן. אז השמיע קינג את נאומו המפורסם "יש לי חלום". בנאום הציג חזון לאומה אמריקנית נטולת הפרדה ואפליה גזעית.
 

מרתין לוטר קינג בנאומו המפורסם "יש לי חלום", 1963 (צילום: איי פי)

ב-1964, לאחר שההפגנות, המצעדים ודעת הקהל יצרו לחץ שגרם לשינוי חוקי הפרדה גזעית - הוענק לקינג פרס נובל לשלום. בין השאר נקבע בחוק האמריקני כי אין להפלות שחורים בשירותים הציבוריים, במערכת החינוך והעבודה. שנה לאחר מכן לאחר המשך המאבק הציבורי חתם הנשיא ג'ונסון על חוק שמנע פגיעה בעקיפין בזכויות ההצבעה של אזרחיה השחורים של ארה"ב.

באמצע שנות ה- 60 העביר קינג את הדגש במאבקו לנושא הכלכלי, ודיבר על הצורך לחלוקה מחודשת של משאבי החברה האמריקנית. בנוסף היה אחד המתנגדים הבולטים של המעורבות האמריקנית בווייטנם. עניינים אלה עוררו נגדו התנגדות לבנה מצד אחד, כאשר התעקשותו על המאבק הלא-אלים עוררה התנגדות מצד שחורים קיצוניים, כמו ממשיכי דרכו של מלקולם X. יחסו ליהודים ולישראל היה אוהד והוא ערך הקבלה בין אנטי-ציונות לאנטישמיות.

ב-4 באפריל 1968, כאשר בא קינג לממפיס (טנסי) לתמוך בשביתת פועלים שחורים, הוא נורה למוות על ידי מתנקש לבן, ג'יימס ארל ריי.

גל של מהומות עבר על ארה"ב בעקבות הרצח והקיף יותר מ-100 ערים ברחבי המדינה. סביב ההתנקשות בחיי קינג עלו תאוריות קשר רבות, ביניהן כמה המייחסות את הרצח לאפ.בי.איי.

קינג היה לסמל להישגי השחורים ולמאבקם. בבית שבו נולד ובסביבתו הוקם מכון מחקר לשינוי חברתי בדרך של אי-אלימות, שנקרא על שמו. ב-1983 קבע הקונגרס האמריקני את יום הולדתו של קינג כחג לאומי.