 |  | סטפן גרובר קליוולנד צילום: גטי אימג' בנק ישראל
| | |
| ערכים קשורים |  | |
| תחומים קשורים | | |
| | סטפן גרובר קליוולנד
Stephen Grover Cleveland
ראשית דרכו הפוליטית | כהונתו הראשונה | כהונתו השנייה
סטפן גרובר קליוולנד (1837 - 1908), הנשיא ה-22 וה-24 של ארה"ב.
הנשיא האמריקאי היחיד אשר כיהן בתפקיד שתי כהונות לא רצופות.
קליוולנד נולד בקולדוול (Caldwell) במדינת ניו ג'רסי בארה"ב. בנם החמישי של הכומר ריצ'רד פולי קליוולנד (Richard Falley Cleveland) ואשתו אן ניל קליוולנד (Ann Neal Cleveland). בהיותו בן 4 עברה משפחתו למדינת ניו יורק. את השכלתו רכש בבתי ספר מקומיים.
ב-1853 נפטר אביו. בעקבות האירוע נאלץ לנטוש את כוונותיו לרכוש השכלה אקדמית והחל לסייע בפרנסת המשפחה. באותה שנה עקר לעיר ניו יורק, שם עבד כמורה בבית ספר לעיוורים. ב-1855 עבר קליוולנד לבפאלו במדינת ניו יורק והחל לעבוד אצל דודו, שהיה בעל חוות בקר ואדם אמיד למדי. במקביל החל ללמוד עריכת דין במשרד עורכי דין מקומי. ב-1859 הוסמך כעורך דין.
| ראשית דרכו הפוליטית |  | |
ב-1856 הצטרף למפלגה הדמוקרטית
והחל בפעילות פוליטית. בזמן מלחמת האזרחים האמריקנית
גויס לצבא ארה"ב, אך הצליח באמצעות תשלום לזכות בפטור מן השירות (הליך חוקי באותה עת). את החלטתו נימק בצורך להמשיך ולתמוך כספית בבני משפחתו. ב-1863 התמנה לעוזר התובע המחוזי במחוז אירי (Erie county) במדינת ניו יורק. בזמן כהונתו בתפקיד זכה למוניטין כלוחם עיקש בפשע ובשחיתות. בשנים 1870 - 1873 כיהן כשריף של המחוז. ב-1881 נבחר לראשות עיריית בפאלו. גם בתפקיד זה שימר את מעמדו כמשרת נאמן של הציבור וכלוחם בשחיתות. השימוש הרב שעשה בזכות הווטו על תקנות עירוניות, זיכה אותו בכינוי “veto mayor”.
ב-1882 נבחר קליוולנד בהפרש גדול (יותר מ-200,000 קולות) למושל מדינת ניו יורק. מספר עימותים שהתפתחו בינו לבין מנגנון המפלגה הדמוקרטית המקומי (שהיה מאופיין לטענתו בשחיתות), זיכו אותו בפרסום ברמה כלל-ארצית כ"פוליטיקאי נקי", אשר אינו חושש להילחם על עמדותיו.
בבחירות לנשיאות ב-1884 נבחר ג'יימס ג' בליין (James G. Blaine) למועמד המפלגה הרפובליקנית. נגד בליין, שהיה פוליטיקאי ותיק ונחשד לא פעם בשחיתות שלטונית, ביקשה המפלגה הדמוקרטית להציג פנים חדשות. בהתאם לכך נבחר קליוולנד כמועמד המפלגה לנשיאות.
במהלך מערכת הבחירות הואשם קליוולנד על ידי הרפובליקנים כי הינו אב לילד בלתי חוקי, והם אף חיברו פזמון מיוחד לציון הפרשה: "Ma, ma, where's my pa?" (בתרגום חופשי - אמא, אמא, איפה אבא?). קליוולנד בתגובה הודה כי ניהל רומן עם אישה לפני עשר שנים והסכים לתמוך כספית בבן שנולד לה (על אף שלטענתו לא היה בטוח כי אכן הוא האב). למרות פרשת הילד הלא חוקי ניצח קליוולנד בבחירות. 
| כהונתו הראשונה | | |
במרס 1885, ארבע שנים בלבד לאחר שהחל בכהונתו כראש עיר, הושבע קליוולנד כנשיא. גם בתפקידו זה המשיך לנהל מאבק חסר פשרות בשחיתות שלטונית: הוא הסדיר את מערכת המינויים לשירות הציבורי על פי שיקולי כישורים והתאמה בלבד, ומנע חלוקה מושחתת של אדמות ציבור. כמו כן התעמת עם הקונגרס בסוגיית הפנסיה לחיילי מלחמת האזרחים (עימות במהלכו עלתה התחמקותו משירות צבאי במלחמה).
קליוולנד הוביל שתי יוזמות חקיקה עיקריות: Interstate Commerce Act, חוק שבעקבותיו הוקמה ועדת המסחר הבין מדינתי (Interstate Commerce Commission), מהגופים המפקחים הפדרלים הראשונים בארה"ב, וכן Dawes Act of 1887, בו חולקו שטחי השמורות האינדיאניות לבני השבטים כפרטים (במקום בחלוקה שבטית).
ב-1886, כשנה לאחר שנכנס לבית הלבן ובגיל 49, נישא קליוולנד לפרנסס פולסום (Frances Folsom), שהיתה צעירה ממנו ב-27 שנה. לזוג נולדו שלוש בנות ושני בנים.
בבחירות לנשיאות ב-1888 עמדה סוגיית תעריפי המכס
בארה"ב במרכז הדיון הציבורי. קליוולנד הגן על תמיכתו בהורדת התעריפים (למרות התנגדות של חלקים במפלגתו) והצליח להיבחר למועמד המפלגה הדמוקרטית לנשיאות. בבחירות עצמן הפסיד למועמד הרפובליקני בנג'מין הריסון
(233 אלקטורים מול 168), על אף שזכה בסך הכל ב-100,000 קולות יותר.
| כהונתו השנייה | | |
עם תום כהונתו שב קליוולנד לניו יורק ועסק בעריכת דין. בבחירות לנשיאות ב-1892 שב ונבחר למועמד המפלגה הדמוקרטית לנשיאות, וניצח את הנשיא הרפובליקני הריסון (277 אלקטורים מול 145). ב-1893 החל קליוולנד בכהונתו השנייה כנשיא. באותה שנה נכנסה כלכלת ארה"ב לשפל עמוק, קליוולנד לא נכנע ללחץ הציבורי למתן פתרונות כלכליים מהירים ושמר על מדיניות מוניטרית זהירה. עם זאת מהלכיו לסיום השפל נכשלו, ותמיכת הציבור בממשלו ירדה במהירות. כמו כן נמתחה נגדו ביקורת כי פעולות ממשלו משרתות את טובת החברות הגדולות בארה"ב (במיוחד קבוצת בנקים איתה הגיע להסכם בדבר חיזוק מעמדו של הדולר) ולא את זו של האזרח הפשוט.
ב-1894 השבית ארגון עובדי הרכבות את תנועת הרכבות בארה"ב, מתוך הזדהות עם שביתה שנערכה במפעלי פולמן (Pullman, מפעל רכב בשיקגו, אילינוי). בתגובה שלח קליוולנד כוח צבאי על מנת לסיים את השביתה בכוח, בטענה כי לממשל יש זכות להגן על המשך פעולת הדואר (שהועבר ברכבות). המהלך העצים במידה רבה את הביקורת נגדו בקרב השכבות הנמוכות, אך זיכה אותו באהדת הקהילה העסקית.
בתחום מדיניות החוץ הוביל קליוולנד התערבות אמריקנית בסכסוך בין בריטניה
לוונצואלה
(1895) על הגבול בין ונצואלה לגויאנה הבריטית,
זאת בהתאם לדוקטרינת מונרו.
כמו כן התנגד לסיפוח הוואי
(1893), אבל הכיר ברפובליקה של הוואי (1894).
לקראת הבחירות לנשיאות ב-1896 איבד קליוולנד את מרבית תמיכתם של חברי מפלגתו (בעיקר על רקע מדיניותו הכלכלית). בבחירות עצמן התמודד לצד מועמד דמוקרטי נוסף, פיצול שהביא לנצחונו של המועמד הרפובליקני ויליאם מק'קינלי.
 | נשיאי ארצות הברית | | |
עם תום כהונתו השנייה פרש קליוולנד לבית שרכש בפרינסטון בניו ג'רסי, והמשיך להיות מעורב במידה מועטה בפעילות ציבורית. ב-1904 פירסם את ספרו "Presidential Problems", בו הגן על מהלכיו כנשיא. כיהן בחבר הנאמנים של אוניברסיטת פרינסטון,
תפקיד בו התוודע אל הנשיא וודרו וילסון,
והשניים היו לחברים קרובים. ביוני 1908 נפטר בביתו. מילותיו האחרונות היו: "I have tried so hard to do right!" (בתרגום חופשי: השתדלתי כל כך לעשות את הדבר הנכון).
יש לכם הערה לערך ?
|
הדפס
