אלבר קמי

נולד במונדבי, אלג'יריה. בן למשפחה ממעמד הביניים. אמו היתה אנאלפאביתית ואביו היה פקיד זוטר בשלטון הקולוניאליסטי הצרפתי. בהיותו בן שנה, נהרג אביו במלחמת העולם הראשונה ומצבה הכלכלי של המשפחה הידרדר. בנערותו הצטיין קמי באתלטיקה עד שמחלת השחפת קטעה את שאיפותיו בתחום הספורט. משבגר, נאלץ לעבוד בעבודות שונות כדי לעזור בפרנסת המשפחה, אולם מורה שלקח אותו תחת חסותו, דאג להשכלתו ולמימון לימודיו על ידי מלגות. בנאום שנשא קמי בטקס קבלת פרס נובל לספרות (1957) הזכיר את אותו מורה והודה לו על תמיכתו.

את השכלתו האקדמית בלימודי הפילוסופיה, רכש באוניברסיטה באלג'יריה. בתקופה זו פירסם מאמרים שונים המתארים את עליבות חייהם של העניים במולדתו. בהיותו בן 22 ראה אור ספרו הראשון "פנים וחוץ", אשר קיבץ יחדיו כמה ממאמרים אלו. מאוחר יותר, כעיתונאי ב"אלג'יר רפובליקן", הצטרף לכוחות ששללו את המשך הקולוניאליזם. כמו-כן, עסק בבימוי ובמשחק בתיאטרון פועלים, ואליו שאף להביא ממיטב הדרמה הקלאסית העולמית, כאמצעי חינוכי.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, הגיע קמי לפריז. הוא הצטרף למחתרת והפך לעורך של עיתון הרזיסטנס (עיתון המאבק). בתקופה זו התיידד עם סארטר, סימון דה-בובואר וריימון ארון. בתקופת המלחמה כתב קמי כמה מיצירותיו החשובות ביותר, אשר הותירו חותמן על ספרות המאה ה-20. בשנת 1942 יצאו לאור הרומן "הזר" ואסופת המאמרים "המיתוס של סיזיפוס", ובשנת 1947 פורסם גם "הדבר" - רומן שנכתב בשנות המלחמה.

אלבר קמי נהרג ב-4 בינואר 1960 בתאונת דרכים, בהיותו בן 47 בלבד.

מבחר מיצירותיו: "הזר" - רומן (1942), "המיתוס של סיזיפוס" - קובץ מסות (1942), "הדבר" - רומן (1947), "אי ההבנה" - מחזה (1944), "קליגולה" - מחזה (1945), "האדם המורד" - קובץ מסות (1951), "הנפילה" - נובלה (1956), "גלות ומלכות" - קובץ סיפורים (1957), "אדם הראשון" (1995).

הניכור, ואיתו גם האבסורד, מהווים שני מושגי יסוד בתפיסת העולם האקסיסטנציאליסטית של קמי, כפי שהוא מתארה בספרו "המיתוס של סיזיפוס": "עולם שאפשר להסבירו אפילו בנימוקים גרועים, עדיין הוא עולם מוכר. לעומת זאת, בעולם שניטלו ממנו פתאום האשליות והמאורות, אדם מרגיש עצמו זר. גלות זו אין לה תקנה, מפני שהיא חסרה את זכרונות המולדת האבודה, או את תקוות הארץ המובטחת. פירוד זה בין האדם לבין חייו, בין השחקן לבין התפאורה שלו, הוא הוא תחושת האבסורד" ("המיתוס של סיזיפוס").

האבסורד על פי קמי, מתהווה כאשר המשמעויות בהן בני האדם מטעינים את העולם מתרוקנות מתוכן וקורסות. העולם חוזר להיות כפי שהוא: חסר פשר, כאוטי, בלתי הגיוני ובהכרח – בלתי ניתן להבנה. את הפתרון למצוקת האבסורד מוצא קמי ברעיון המרד, רעיון המיוצג בדמותו של סיזיפוס, גיבור המיתולוגיה היוונית.

על פי הסיפור המיתולוגי, האלים גזרו על סיזיפוס עונש. במשך כל ימיו עליו לדחוף סלע כבד אל ראש ההר. מיד כשהסלע מגיע לפסגה, הוא שב ומתגלגל במורד ושוב צריך סיזיפוס לחזור על פעולתו חסרת התועלת. לתפיסתו של קמי, עצם העובדה שסיזיפוס מתייצב פעם אחר פעם בתחתית ההר ומתעמת עם משימתו, מבטאת אקט של בחירה. בכך הוא קורא תיגר על המציאות האבסורדית שבתוכה הוא נתון. משמעות הקיום נמצאת לא בעולם עצמו, כי אם נולדת בתחומה של הרוח האנושית אשר חירותה בלתי מוגבלת.    

"הדבר" הוא למעשה אלגוריה פוליטית. הסיפור מתרחש בעיר אוראן אשר מגיפת דבר מאיימת להמית את כל תושביה. תגובותיהם של התושבים למציאות חייהם החדשה, מייצגת את כל מגוון ההתנהגויות האנושיות. החל מאדישות והכחשה, דרך אגואיזם ואכזריות ועד אמפתיה וחמלה. באמצעות סיפור זה מבקש קמי להתמודד עם מגוון התגובות של הצרפתים לכיבוש הנאצי ולהציע כנגד פולחן הלאומנות, סולם ערכים הומניסטי אשר מחדד את תפקידה החברתי של הפילוסופיה האקסיסטנציאליסטית.   

בסוף שנות החמישים היה מעורב קמי בפרוייקט של הקמת תיאטרון, וכתיבת רומן על ילדותו באלג'יר, אך הוא נהרג בטרם השלים את אלה. 35 שנים לאחר מותו, יצא לאור הספר "אדם הראשון" - נובלה פרי עטו אשר לא זכה לפרסם בעודו בחיים.

לכתבה המלאה - לחצו כאן.

שיעור ספרות - מאחורי כל יצירה מתחבא יוצר, ומאחורי כל יוצר מסתתר סיפור. מסע בעקבות סיפורי חייהם של הכותבים הגדולים, בישראל ובעולם. פרוייקט באנציקלופדיה ynet

לעמוד הפרוייקט - לחצו כאן