הסכמי קמפ דייוויד

לקראת סוף 1977 חלה תפנית קיצונית ביחסי ישראל עם מצרים, עד אז אויבתה הגדולה ביותר. מגעים חשאיים בין בכירים ישראלים ומצרים הוליכו להצהרתו הפומבית של נשיא מצרים אנוור סאדאת על נכונותו לבוא לירושלים, לפנות אל הכנסת ולדבר שלום. הביקור התקיים ב-19 בנובמבר של אותה שנה, וישראל ומצרים פתחו בשיחות שלום ישירות.

אולם כעבור זמן קצר נקלע המו"מ בין המדינות למבוי סתום. נשיא ארה"ב, ג'ימי קרטר, הזמין את ראש ממשלת ישראל מנחם בגין ואת סאדאת לוועידת פסגה בקמפ דייוויד (אתר הנופש הנשיאותי במרילנד) במטרה להשיג פריצת דרך במו"מ. עם חברי משלחת ישראל נמנו גם שר החוץ משה משה דיין ושר הביטחון עזר ויצמן. ב-5 בספטמבר 1978 הגיעו משלחות שתי המדינות לקמפ דייוויד.

עזר ויצמן, מנחם בגין ואנוור סאדאת (מימין לשמאל) בזמן שיחות קמפ דייוויד (צילום: משה מילנר, לע"מ)

ב-17 בספטמבר 1978, בתום מספר ימי משא ומתן קשה ורצוף משברים, נערך טקס חגיגי בבית הלבן, ובו חתמו בגין וסאדאת על שני הסכמים, בנוכחות הנשיא קרטר. בהסכם הראשון, המסגרת לשלום בין ישראל למצרים, נקבע כי בתוך שלושה חודשים ייחתם הסכם שלום בין שתי המדינות; ישראל תיסוג נסיגה מלאה מחצי האי סיני, שתי המדינות יגבילו את כוחותיהן משני צדי הגבול ויתאפשר שיט חופשי בתעלת סואץ ובמפרץ אילת. 

ההסכם השני, "המסגרת לשלום במזרח התיכון", התבסס על החלטות מועצת הביטחון 242 ו-338 ונקבע בו כי עתיד השטחים (אשר נכבשו על ידי ישראל במלחמת ששת הימים, 1967) ביהודה ושומרון וברצועת עזה יוסדר במשא ומתן בין ישראל, מצרים, ירדן ונציגים של העם הפלסטיני. כהסדר ביניים נקבע שבתוך חמש שנים ייסוג צה"ל אל מחנותיו שבשטחים, ולתושביהם יוענק ממשל עצמי (אוטונומיה), ברוח הצעה שהעלה בגין. במכתבים נפרדים לקרטר הציגו בגין וסאדאת את עמדותיהם בשאלות שנויות במחלוקת שעדיין לא נמצא להן פתרון - בעיקר בשאלת עתידם של היישובים הישראליים בסיני ומעמדה של ירושלים.

סרטון באדיבות מרכז מורשת בגין

לאחר שחתמה על ההסכמים, הורחקה מצרים מן הליגה הערבית, וכמעט כל מדינות ערב ניתקו את יחסיהן עמה. ארה"ב עודדה את ישראל ומצרים לחתום על ההסכמים באמצעות סיוע כלכלי ניכר לשתיים, והקמת כוח משקיפים רב-לאומי לתפקידי שיטור בגבול.

ישראל ומצרים חתמו על הסכם השלום ב-26 במרס 1979, בוושינגטון, לאחר שישראל התחייבה לפנות את כל המתיישבים מסיני. בין השאר דובר בהסכם על כינון יחסים דיפלומטיים מלאים ועל הימנעות ממעשי איבה. לישראל הובטח שתימשך אספקת הנפט משדות הנפט שבסיני.

טקס החתימה על הסכם שלום בין ישראל למצרים, מרס 1979, בבית הלבן (צילום: איי פי)

ההסכמים אושרו בכנסת לאחר ויכוח נוקב, בזכות תמיכתה של  מפלגת המערך, שהיתה באופוזיציה, שכן מקצת חברי מפלגת הליכוד הצביעו נגדם (אחדים מהם אף פרשו מהליכוד ונמנו עם מקימי תנועת התחייה). על ההסכמים זכו בגין וסאדאת בפרס נובל לשלום לשנת 1978.

באפריל 1982 השלימה ישראל את נסיגתה מסיני, כולל פינויה רווי המחלוקות של העיר ימית, ובכך הוגשמו עיקריו של הסכם קמפ דייוויד הראשון. ההסכם השני, הסכם המסגרת הכללי, נותר בלא מימוש זמן רב, עד לוועידת מדריד (1991) ולהסכם אוסלו (1993).

 
ביולי 2000 זימן נשיא ארה"ב ביל קלינטון לאתר קמפ דייוויד את ראש ממשלת ישראל אהוד ברק ואת יו"ר הרשות הפלסטינית, יאסר ערפאת, לשיחות שנועדו לקדם את תהליך השלום בין ישראל והפלסטינאים ברוח דומה. שיחות אלה לא עלו יפה, ולאחריהן התחדשה האנתיפאדה.

מידע נוסף אודות הוועידה בערך - "ועידת קמפ דייוויד השנייה". 

למסמך המלא -  לחצו כאן.

25 שנות שלום -  פרויקט מיוחד באתר ynet לרגל ציון 25 שנה להסכם השלום בין ישראל ומצרים.

לעמוד הפרויקט - לחצו כאן.

שלום עם מצרים - מצגת תמונות הנפתחת בנאומו של סאדאת ומסתיימת בפינוי חצי האי סיני.

לעמוד המצגת - לחצו כאן.